ומה היה בסופו של הגביר החרדי המעגן?

ביה"ד הרבני הגדול לערעורים דחה את כל טענותיו של הגביר המעגן וביקר קשות את התנהלותו.

התפתחות דרמטית בפרשת 'הגביר המעגן': בית הדין הרבני הגדול לערעורים דחה הבוקר את כל טענות ערעורו של הגביר וקיבל באופן מלא את שיקול דעתו של בית הדין האזורי. זאת לאחר שבית המשפט העליון החזיר את הדיון אל בית הדין הרבני לבחינת 'ראיות חדשות' שטענו עליהן עורכי הדין של 'הגביר'.
מדובר באחת מפרשיות העיגון הקשות ביותר עמן מתמודדת מערכת בתי הדין הרבניים. בני הזוג נישאו בשנת 1997, בשנת 2005 הגיעה האישה ארצה יחד עם שני ילדיה הקטנים לביקור משפחתי. בעת שהותה בארץ לקתה בשבץ מוחי שהותיר אותה במצב נכות קבוע. באותו הזמן נטש הבעל את האישה והילדים, השאירם בחוסר כל ומאז הוא מעגן אותה..

לפני כארבע שנים הוציא בית הדין צו עיכוב יציאה כנגד אביו של הבעל, מאחר שסבר כי הוא הגורם הדומיננטי העומד מאחורי עיגונה של כלתו. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש בג"ץ שפסק כי יש למצות תחילה את ההליכים בבית הדין הרבני לערעורים, וכעת נתנה החלטתו.
בית הדין קבע כי על אביו של המעגן להוכיח באמצעות ראיות, כפי שקבע בית המשפט העליון, כי לא הוא הגורם לעיגון. עוד קבע בית הדין כי השליחות של הרב יצחק דוד גרוסמן הייתה "תרגיל כיסוי בלבד" שלא היה לה כל סיכוי להצליח מראש, והיא נעשתה "כלפי חוץ ולמראית עין. "פעולת האב לשליחת הרב גרוסמן לצרכים אחרים נועדה ליצור מצב שהרושם ממנו יישמש כביכול ראייה שהאב אומר לבנו שייתן גט ואילו הבן מסרב, מצב מבויים".

עוד קבע בית הדין כי עדותו של הרב גרוסמן נשענת בעיקר על אמירות מפי המעגן ויש יותר מאשר רגליים לדבר כי אלו בויימו על ידי הבעל. בית הדין מצא כי קיים קשר כלכלי הדוק בין האב לבן, וזאת בסתירה לעדותו של האב.

יחד עם זאת, לגבי הרב גרוסמן עצמו, כתב בית הדין כי הוא "אינו מטיל כל ספק ביושרו… אלא שבנסיבות שלפנינו קיים בסיס להאמין כי כבוד הרב הוטעה בכוונה על ידי האב ובאי כחו", כאשר אלו "ניצלו את שמו הטוב ההולך לפניו, ליצירת מצג שווא לפיו האב מנסה לשכנע את הבן לתת גט".
בית הדין התייחס לעדויות שנשמעו בבית הדין האזורי של גורמים שונים וקבע כי "אין בהם הוכחה של כלום".

בית הדין הגדול לערעורים סיכם וקבע: "ראשית, ביה"ד האזורי בדק היטב והקדיש זמן רב כדי לבחון את הראיות החדשות של האב, ובכך עמד במטלה שהוטלה עליו ע"י ביהמ"ש העליון. שנית, בדקנו היטב את שיקול הדעת של ביה"ד האזורי ומצאנו אותו ראוי, הגון ונכון. גם אנו סבורים, כי שיקול דעת נכון מביא אכן לדחייתם של אותם הראיות והמסקנה שהגיע אליה ביה"ד האזורי נכונה בעינינו".