מיומנה של רווקה בשידוכים • טליה דניאל

אם בן אדם יחשוב כי זו הפעם הראשונה שהוא הולך לפגישה – אז הוא יראה אחרת לגמרי וימצא את המיועדת שלה הוא חיכה וציפה. כמה ג'יגות של יאוש עייפות ותסכול ישתחררו בעולם וכמה מקום חדש נקי מאוורר יתפנה באנרגיה התודעתית הזאת

מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?

ישבתי מולו, לכאורה עוד שידוך רגיל. יש קפה,יש חנייה ,מסביבי מלצרים ועוד כמ  דייטים, קצת קר לי.
אחרי שלושים וחמש דקות,הרגשתי שאני עייפה .לא לא פיזית ,מנטאלית. ממנו .הוא לגמרי עייף אותי.

ולדייט הזה, שכר במיוחד משאית הובלות די גדולה ,שממנה הציצו כל הבנות שאיתן הוא נפגש מאז קום המדינה. והיו שם המון בנות .מכל הסוגים.

את כולן הוא סוחב איתו לכל דייט שלו .יש כאלה שהוא בכלל לא רואה מרוב עומס וכאלה שהוא מציץ,בודק אם הסטטוס שלהן השתנה מאז שנפגשו ..וממשיך לדייט הנוכחי. איז ה כובד ,כמה משקל ,איזה מעייף. ייאוש
.
חכו ..כל אלו רק הבנות מהעבר ומה עם כל הסרטים והפחדים מהעתיד שהוא מריץ בראש שלו? שמגיע לדייט עם כל הדייטים מהעבר וכל הפחדים מהעתיד ורק בדייט הנוכחי הוא לא מסוגל להיות כאן..

'היום הזה ממש'

"היום אם בקולו תשמעו "- התודעה שלנו לגבי הזמן ,היא שמכבידה עלינו ואם נשנה אות ה הכול יהיה לנו יותר פשוט.
אדם סוחב על הראש והלב שלו את כל מה שקרה לו בעבר ואת כל מה שהוא חושב ומשער שיקרה לו.

ומשקל הזמן העודף הזה ,גורם לו שהוא כבר קם בבוקר עייף.  ואין לו בכלל כח להתחיל את היום.

ומי יודע עוד כמה 15 הוא גם לא מאמין שיצליח לזוז במשהו היום ,כי הוא ניסה ונכשל כבר קשה יהי ה לו בהמשך.
אז ז ה העבר והעתיד שיושבים על הלב של האדם וחונקים אותו.כאשר למעשה במציאות ,העבר כבר לא קיים הוא קיים במוח שלי,אבל שאני מחזיק את ז ה בלב וזה מפריע לי ,אז אני הופך משהו דמיוני לבר השפעה על החיים שלי.

העבר כבר הסתיים ,אבל אם אני בגלל שנכשלתי מליון פעם באיז ה עניין,מתייאש מלהתחיל עוד פעם אז אני נותן כח למשהו שהוא לא קיים בעצם כי הוא כבר עבר.

ואם אני מדמיין כמה יהיה לי קש ה וכמה זמן זה יקח ואף פעם זה לא יגמר הקושי שלי ומי יודע כמ ה שזה יהיה מסובך ואם אני יוכל להתמודד. הדמיון הזה הוא גם לא מציאותי ,זה עוד לא היה ,מאיפה את ה יודע מה יהיה?

הדבר הזה לוקח לאדם את כל הכח והאנרגיה.

וכל זה נכנס במילים "היום אם בקולו תשמעו ."כי כשתופסים את הזמן כיחידה אחת של עבר הווה ועתיד ,לא חיים בשום זמן . זה משא כבד ומעייף.

העולם נברא כל רגע

הקב" ה ברא את העולם לפני יותר מחמשת אלפים שנה ,אבל כל רגע הוא בורא אותו מחדש כל רגע זו בריא ה מחודשת.

השמש שהיית האתמול היא לא השמש של היום. העצים, הים ,הגשם, הטיפות,כל הבריאה מתעדכנת כל רגע.  כל רגע הקב" ה בורא את העולם במאמר פיו.

השמש של אתמול לא תהיה יותר וגם לא השמיים, כל יום זה יחידה נפרדת .כל שנה זה מחלקה אחרת.

ואם הטבע מתחדש כל יום, גם אנחנו כל יום, כל רגע, נולדים מחדש. וגם המציאות שלנו משתנה כל רגע. שום דבר הוא לא סטטי.

אל תהיה זקן

150 שנה בדייטים. יצאתי עם 15. "עזבי אותי, אני לא מרגיש את זה, לא מרגיש שום שינוי. כבר בנות. עוד לא מצאתי אותה מה לעשות. אני מכיר, אני יודע מה ז ה החיים האלה,עזבי פשוט עזבי."

רבי נחמן קורא לזה זקנה .זקנה זה לא כמה זמן הגוף שלך בילה בעולם הזה ,זקנה זה, איך אתה תופס את המציאות?

יכול להיות זקן  ילד בן 18, גם ילד גם זקנה.  זקנה זה לא להרגיש. לחיות כאילו הכל אותו דבר- מה שהיה הוא שיהיה, אותה שקיעה 15 שנה כך גם אותה זריחה. אותו סטטוס כבר.

תראו ילדים ממה הם שמחים? מכלום. למה? כי התודעה שלהם מרוכזת כולה בהווה במה שקורה עכשיו.

לכן ליצר הטוב קוראים ילד חכם ותם. וליצר הרע מלך זקן וכסיל. היצר הטוב הוא ילד, הוא דינמי משתנה ,זז. היצר הרע הוא כבר מלך הוא כבר זקן וכבד מ ה עכשיו לשנות,עזבו אותי אין לי כח.

מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה ?

"כי צריך האדם לסלק מדעתו ולהעביר ממחשבתו לגמרי, כל מה שעבר ביום העבר ובשעה עוברת וידמה בעיני עצמו  בכל יום ואפילו בכל שעה כאילו היום נולד".

הרגע נולדתי, השנייה הזאת!

אם בן אדם יחשוב כי זו הפעם הראשונה שהוא הולך לפגישה – אז הוא יראה אחרת לגמרי וימצא את המיועדת שלה הוא חיכה וציפה.

כמה ג'יגות של יאוש עייפות ותסכול ישתחררו בעולם וכמה מקום חדש נקי מאוורר יתפנה באנרגיה התודעתית הזאת.

מתוך הבלוג של תהילה https://www.pgisha.org.il

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *