שקיעתם של החסידים, הירושלמים והספרדים מאת: דב הלברטל

הערים החרדיות ממשיכות לעמוד בראש רשימת נדבקי הקורונה. החרדים היו מזמן צריכים לסגור את בתי הכנסת ולהתפלל בחוץ. ההחלטה להשאיר את בתי הכנסת פתוחים, היא בלחץ פוליטי. אם זה היה תלוי במשרד הבריאות היה סוגר. כי השהות בחללים סגורים, אפילו אם ממלאים את הוראות (מה שכמעט לא קורה), היא מדגרת הדבקה.

אבל כיכובם של החרדים בנדבקים, ללא כל פרופורציה למספרם באוכלוסייה, לא מפריע לשלשה מגזרים להתנהל כאילו אין קורונה. אצל חלק גדול מהחסידים, ומדובר באלפים ורבבות, אפילו עכשיו, אין קורונה. אם רואים חרדי עם פאות (שאינו חושש מקנס) סביר להניח שהוא יתהלך זקוף, בלי מסכה.

אגב, איפה העסקן הרפואי הנודע? האם דיבר עם האדמו"ר שלו, שם הקורונה היא הפקרות? למה לא שומעים אותו? הרי בזמן האחרון הוא לא שתקן גדול. האם יש לו בכלל דעה. ואם כן, לא חשוב שדווקא הוא ישמיע אותה בקול רם, גם אם היא נוגדת את זו של משרד הבריאות? ואולי מסיבות של נגיעה בדבר, הוא שותק בדיני נפשות?.

כך גם לגבי הירושלמים. אצלם אין קורונה ולא היה קורונה. ואצלם זה עוד פחות מובן. שהרי אין להם אדמו"ר שהרבבות יכולים להתלות בו ולומר שהוא קבע שאין קורונה. לא ברור מה מביא אותם להתנהלות הזו. מישהו יכול להסביר מה קורה שם?

גם אצל הספרדים עניין הקורנה מזולזל. במידה פחותה מאשר החסידים והירושלמים, וכמובן, לא כולם. אבל רבים מהם. בפרט בגל הראשון. דווקא הרב דוד יוסף מרבה להתריע מפני הסכנה. החריפות בדבריו נובעת גם מכך שנוכח בזלזול אצל הספרדים. ואצלם הזלזול הוא לא אידאולוגי או עקרוני. מישהו טען שזה סוג התנהלות אופייני לעדו המזרח, שאם קשה, אז קשה ולא עושים.

הקורונה תביא לשקיעתם של מגזרים אלה ביהדות החרדית. רבים מאוד, גם בתוכם סבורים שיש כאן כישלון בדרך עבודת השם שלהם. למה דווקא הליטאים (לא כולם) מקפידים הרבה יותר, ומהתחלה, על הוראות משרד הבריאות? זו הוכחה, שהדגש על הרציונאליות ועל לימוד תורה כערך עליון, היא הדרך הנכונה בעבודת השם.

פשוט לא נתפס, איך החסידים, הירושלמים והספרדים (חלק מהם) מזלזלים בצורה כזו בוטה בדיני נפשות. אני יודע שיש כל מיני תירוצים משונים. אבל ההסבר האמיתי הוא, שיש בה משהו פרימיטיבי בתרבותם הדתית. אני כותב זאת בצער, כי לראות ברחוב את כל אותם מגזרים מתנהלים כך, שהעולם כולו שרוי בצער, ועושה הכל כדי להגן על האנושות מפני קורונה, דווקא אצלם, כביכול יראי שמים. הקורונה לא קיימת ואין שום מחויבות כלפי האחר (מילא כלפי עצמם).

זו כנראה הסיבה שבימים שלאחר הקורונה, כולנו נזכור איך נהגו החסידים, הירושלמים וחלק מהספרדים, ונבין שדרכם נכשלה במובן העמוק של המושג. אולי הקורונה היא זו שתביא לשקיעתם.