ילדים מאתגרים, הם הפרח הנדיר שצומח רק בתנאים מיוחדים

בואו נבדוק כיצד מגיבים ילדים שונים למצב משפחתי נפוץ למדי :

אמא מבקשת מילדה מס' 1, בתיה השקועה בקריאת ספר, לערך את השולחן לארוחת הערב. בתיה לא מתקשה במיוחד לעבור ממה שמעניין אותה – קריאת ספר – למה שמעניין את אמה – עריכת השולחן. לכן, התגובה לבקשת האם "בתיה, אני רוצה שתבואי לערוך את השולחן" תהיה משהו כמו,"בסדר,אמא, אני באה". זמן קצר לאחר מכן, היא תערוך את השולחן.

לילדה מס' 2, שרה, קצת קשה יותר. קשה לה לאמץ את סדר היום של אמה, אבל היא מצליחה להסתדר עם התסכול שלה ולהחליף הילוך (לעיתים קרובות כשמרחף מעל ראשה איום כלשהו). התגובה הראשונית של שרה לבקשת אמה תהיה אולי צעקה:"בשום אופן לא! אני לא רוצה לעשות את זה עכשיו!" או תלונה :"את תמיד מבקשת ממני לעשות משהו בדיוק כשאני באמצע לקרוא ספר!" אבל, עם קצת עזרה (האם: שרה, אם לא תניחי את הספר ותבואי מיד לערוך את השולחן, אצטרך לקחת לך את הספר..) הילדים ה'קצת יותר קשים' האלה מצליחים להחליף הילוך.

הגענו ל'ילדת פיצוץ', ילדה מס' 3, רחלי. במקרה שלה, שינוי הילוך – המעבר מסדר היום שלה לזה של אמה – מעורר לעיתים רמת תסכול אדירה, משתקת, שקשה לתאר אותה. בתגובה לבקשת האם לערוך את השולחן, הילדים האלה נתקעים, ולעיתים קרובות פשוט 'מתפוצצים'. בשלב זה אין דרך לצפות מה הם יאמרו או יעשו.

יש ילדי פיצוץ מסוגים רבים ומגוונים. חלקם מתפוצצים עשרות פעמים ביום, אחרים רק מספר פעמים בשבוע. חלקם 'יוצאים מדעתם' רק בבית, אחרים רק בביה"ס ויש כאלה שגם בבית וגם בביה"ס. גם הפיצוצים עצמם שונים זה מזה : צרחות, תוקפנות גופנית ומילולית.

האם זה אומר שאין לילדים אלו תכונות חיוביות?

להיפך, יש להם ועוד איך, תכונות נפלאות ופוטנציאל אדיר. לחלקם יש יכולות קוגנטיביות גבוהות. אבל, נוקשותם     והקושי שלהם לעמוד בתסכולים מטשטשים לעיתים קרובות את תכונותיהם הטובות.

נדמה שאין עוד קבוצת ילדים שכ"כ ממעטים להבין אותה. ברור שלילדים אלה יש משהו שונה והם כמהים להבנה. ויש מקום לתקווה – כל עוד ההורים, המורים ושאר האנשים הבאים עמם במגע מסוגלים לקבל את העובדה ש'ילדי פיצוץ' דורשים שיטות משמעת שונות מאשר ילדים אחרים. דבר ראשון צריך להבין אותם בצורה שונה. ברגע שנבין מדוע הילדים מתנהגים כפי שהם מתנהגים, יתבהרו גם הדרכים לעזור להם ולשפר את המצב.

אם אתם הורים ל'ילדי פיצוץ', עשויים הפרקים הבאים בסידרה זו להשיב מעט שפיות ואופטימיות למשפחתכם ולעזור לכם לחוש שאתם יכולים להתמודד עם הקשיים של הילד בבטחון וביעילות. אם אתם מורים, קרובים, ידידים, זה אמור לכל הפחות לעזור לכם להבין.

אין תרופת פלאים. יש אור גדול בקצה המנהרה, בסייעתא דשמיא.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

קרה משהו ששיבש את התוכנית? תשכחו ממנו… יש ילדים שנולדו למציאות כזו / דבורי רבינסקי "שובב" מילה מכובסת לילדים שהופכים כל מקרה לדרמה… אסטרטגיה נכונה: יצירת "סביבה נוחה למשתמש". מהותו של אבחון דידקטי