אם את מסוג האנשים (והנשים)
שמאד קשה לך לחשוף רגשות ולשתף בזוגיות שלך
אז המאמר הזה הוא במיוחד בשבילך
נעים להכיר,
אני שושי זליקוביץ, מנטורית ומלווה, ברוך ה'
אלפי נשים מכל רחבי העולם
ליצירת זוגיות מלאת ביטחון וקרבה.
מיסדת שיטת וקהילת "להיות אשה"
רוצה לשתף אותך כאן
בהבנה עוצמתית עם 5 שלבים מעשיים:
שיעזרו לך להשתחרר מהמחסומים
ומהפחד לשתף/לחשוף רגשות מול בעלך..
יש יש! תרופה אמיתית לתסכול הזה שעולה
כשאת רוצה כל כך לדבר, לבטא.
ו – לא מסוגלת לעשות את זה מול בעלך:(
בתוך כל אתגרי התקשורת בזוגיות –
רק לחלק מאיתנו יש אתגר נוסף
שלא כולן חוות. רק למופנמות שביננו:
קושי לשתף ולחשוף בחופשיות
את מה שכואב לנו,
את מה שפגע בנו,
את החלומות שלנו,
את הרצונות שלנו,
את הצרכים הרגשיים שלנו
אולי את –
עם הרבה מודעות לענין ותסכול גדול,
ואולי את חושבת כעת –
"וואו שושי צודקת, עכשיו אני שמה לב
שממש קשה לי לשתף את בעלי בגילוי לב ובכנות!"
בכל מקרה,
בואי נבין שניה למה זה קורה לנו
כמובן שמאחורי הכל
כמו מאחורי כל הכאבים שלנו
יושב —
אדון פחד…. גררררר…
מפלצת שנראית איומה ומאימת
ובכל פעם עוטה על עצמה מסיכה אחרת:
"זה יהיה נורא אם את תחשפי והוא לא יבין אותך"
"הנורא מכל יקרה אם את תעזי לבקש והוא פשוט יתעלם"
"הוא עלול לפגוע בך כשאת תורידי את השריון"
"זה ידחה אותו אם את תחשפי את הרגשות או החלקים הלא ממש יפים שלך"
מה משותף לכל אלו ודומיהם?
את יודעת שבאותו רגע, כשאת תיפתחי
ותבקשי/תשתפי/תחשפי
ירד ממך שריון מגן יפה ואלגנטי
השריון הזה שנותן לך כרגע
סוג של אשלית ביטחון מול בעלך :
אני מוגנת וחסינה מפגיעה,
אף אחד לא יכול לפגוע ברגשות שלי,
אף אחד לא יכול לזלזל בי,
החלקים המכוערים שלי מוסתרים לגמרי,
כך אני אהובה ורצויה.
הי! תעצרי שניה!
כי האמת המרה היא:
אם את בוחרת להשאר בתוך השריון שלך
את גם –
מונעת מעצמך המון הגנה וביטחון,
שלא ידעת שיכולים להיות קימים בזוגיות שלך!
וגם –
חשופה עוד יותר ל:
פגיעה
דחיה
זלזול
למה?
בגלל שכדי ליצור קרבה משמעותית,
אין ברירה אלא להוריד מחיצות!
כן:) קרבה אמיתית היא ללא מחיצות.
תראי איך זה עובד מענין:
אם אין לך מחיצה –
אין עלייך הגנה,
כשאת חשופה ללא הגנה עצמית –
את בעצם קצת מאבדת שליטה,
כשאת מאבדת שליטה –
זה אומר שאת כבר לא יכולה להיות
אחראית המשמרת – לשמור עליך
כי חשפת, כי שיתפת, כי עכשיו הכל גלוי,
כי הוא יודע עלייך הרבה יותר…
כשאת לא אחראית –
אז האחריות עלייך עפה ממך בין אם תרצי ובין אם לא:)
(ברור! לכן זה כל כך מפחיד…)
עכשיו,
אחריות – יש לה תכונה מקסימה:
היא לא נשארת באויר,
היא תמיד נתפסת על ידי מישהו כשהיא פנויה….
את קולטת מה את מזמינה לעצמך?
מישהו ( האיש שלצדך) –
שתופס כעת את כל האחריות ששחררת מלהגן על –
הרגשות, התחושות, הדימוי העצמי שלך,
הרגשת הביטחון שלך לצידו ובכלל…
ו – מתחיל להתנהג קצת (או הרבה) יותר
באחריות גברית כזו שאומרת – "אסור לך לפגוע בה!"
זה אומר שברגע שהנחת את השריון
ופתחת את הלב וחשפת רגשות,
או ביקשת חלומות כמוסים –
נתת לו הזדמנות לעשות את מה
שכל בעל משתוקק אליו –
להגן עליך, להיות השריון שלך.
אני יודעת,
זו תחושת סיכון עוצמתית לפעמים!
אם מצב התקשורת בינכם מרגיש כמו קטסטרופה:
אז מאד קשה לך לדמין אותו פתאום רך ומכיל ומעריך,
ואם התקשורת טובה בסך הכל:
אז את אומרת לעצמך: " למה לסכן? למה להרוס?"
אבל בואי שניה נפתח את העיניים באומץ,
ונתבלבל קצת מהעובדות:
אמרנו ש'השריון' נותן לך כרגע סוג של ביטחון:
"אני מוגנת וחסינה מפגיעה,
אף אחד לא יכול לפגוע ברגשות שלי,
אף אחד לא יכול לזלזל בי,
החלקים המכוערים שלי מוסתרים לגמרי,
כך אני ואהובה ורצויה."
עכשיו תהיי כנה עם עצמך:
האם באמת בתוך השריון שעטית על עצמך –
אף אחד לא יכול לפגוע ברגשות שלך?
(איך הוא לא ידרוך עליהם אם הוא לא יודע עליהם?)
אף אחד לא יכול לזלזל בך?
(האם במציאות את לא סופגת זלזול כשאת כל כך לא חדירה?)
בעלך רואה רק את החלקים הטובים שלך?
(הוא רואה אותך בכלל?? כשאת כולך מוסתרת מאחורי מסכות?)
אז –
1. את בעצם גם ככה בסיכון!
וחוץ מזה ש –
2. הקרבה בינכם לא יכולה להתפתח!
את מיצרת גבולות לקשר בינכם!
וגם –
3. 'ריגוש' הוא לא חבר של 'שליטה'
ככה זה… אז איזו מן זוגיות את בונה?
בלי התרגשות?? אתם תשרדו ככה?
ואז – במקרה הטוב הקשר הזה הופך למשעמם
(הכל צפוי מראש אין הפתעות…)
ובמקרה הפחות טוב הוא הופך לפקעת של חוסר הבנה
(אם את לא חושפת איך הוא יבין אותך?
אז אל תגידי שאת לא כועסת ונפגעת אח"כ…)
הפסדת –
לתת לו הזדמנות להגן עליך במקומך
(זה הרבה יותר קל מכל המאמץ שלך להחזיק בשריון!)
והפסדת –
הגנה שנוצרת דוקא כשאת פותחת כי את מאפשרת
אינטימיות, הבנה, תמיכה בך….
אז מה עושים כדי לא להפסיד את אלו?
התרופה היא: להסתכן!
כן!
עכשיו כשאת מבינה כמה
החשיפה שלך היא קריטית,
עכשיו כשאת מבינה שלא בטוח
שהיא מסוכנת יותר מהתכנסות בשריון..
כמה באמת את מוכנה להתחיל
להסתכן בשביל ההתחדשות בקשר שמחכה לך ולכם ?
מוכנה? אני איתך!
הנה בשבילך 5 צעדים פרקטיים שיעזרו לך:
למשל:
קשה לך לשתף את בעלך במה שפגע בך בהתנהגות שלו?
1. חשבי מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות
(הוא יצחק עלייך? הוא יהיה מופתע? הוא ישאל שאלות?
הוא לא יבין בכלל? הוא יגיד לך שאת סתם רגישה?)
2. עכשיו בדקי ושקלי ממש כמו על 2 כפות מאזניים:
האם היחס הכי גרוע בדמיונך שתקבלי אחרי שתשתפי
הוא גרוע יותר מהכאב והדמעות שאת מסתירה (אפילו מעצמך)
האם זה גרוע יותר מהריחוק שזה מייצר אצלך?
3. שימי קצת סימני שאלה על הדמיון השחור שלך,
נסי לדמין אופציה של תגובה יותר נעימה מצידו…
מה אכפת לך לצפות חיובי? (מפחדת להתאכזב? זה גם שריון!…)
4. נסי לדמין עכשיו את תחושת ההקלה והשחרור,
נסי לדמין כמה גאה תרגישי כשמתחת עוד קצת
את שריר התקשורת שלך ולמדת מיומנות חדשה
(זו התבגרות אמיתית!)
5. נסי לדמין את מה שקורה לכם לאחר ששיתפת ….
(משאירה לדמיון שלך לעבוד..)
את איתי?
מה את אומרת??
שווה את המאמץ?
איתך באומץ להסתכן
בסכנות החדשות, המתגמלות והבונות
15 תגובות
מדוע לא מביאים יותר את שושי זליקביץ? סופסוף מאמרים ברמה שמקדמים ממש. זה מוסיף המון תוכן לאתר
אשמח שתוסיפו אותה יותר לכותבות
תודה רבה על ההשקעה.
מה עושים כשהבעל מתחיל לגחך על הרגשות הטפשיים… (כלשונו)
וזאת אחרי שעשית את כל העבודה בהסרת השריונים וכו'…
תודה! מקווה שיהיה לי את האומץ
כל מילה חודרת לעומק הנפש ומזעזעת אותי
נגיד שאני אפתח את עצמי (וקשה לי נורא)
אין לי פרטנר- אין לו אף פעם זמן
לא רוצה למצוא זמן,,
אני אגמור לשפוך את הלב ולבכות ואז הוא ממשיך לדפדף בעיתון למשל
ולומר: "אז מה את רוצה שאני יעשה ?"
ואין לי תשובה אל זה
אמרת שהאחריות נלקחת תמיד על ידי משהו
באמת קשה לי לשחרר שליטה אבל בעלי מתנער מאחריות בהכל
חינוך, ילדים, עזרה,אישה ,הורים- כלום
אשמח לקבל מענה -מאד!
לא מסכימה. יש בעלים עם שריון כשהם רוצים משהוא
ברצוני להוסיף שאשה חכמה באמת זו שאשה שיודעת כ י צ ד לשתף!!
כי
עודף של חשיפת קשיים וכאבים לא גורמת לזוגיות להיות איכותית יותר אלא להפך…וכן הצורה שבה נאמרים הדברים.צריך הרבה הרבה חוכמה ורגישות כדי ששיתוף הקושי והכאב יעלה את איכות הקשר ולא יוריד אותו…
כל כך נכון!!!
ממש מדייק את השיריון שלי והפחדים שמונעים ממני לחשוף
ברוך השם עברתי תהליך מדהים עם תומכת והיום אני כל הזמן מקלפת עוד שריון ועוד… תודה להשם
הרבה פעמים זה כואב… מאד… כואב להרגיש. כואב להתאכזב (ויש גם אכזבות פה ןשם… אבל הן שוות את מה שאני מקבלת ואת החיים)
לחיות זה גם כואב. אין מושלם
ובכל זאת זה עדיף מלחיות ב מוות
(האמת שבעלי עבר תהליך משלו . לא בטוחה שהייתי מצליחה להסיר את השריון לבדי)
לא הבנתי מה יש לכתוב על זה מאמר?!
הרי ברור שזה כך.
הרי זה לא זוגיות אם צריך להסתיר חשיפת רגשות גם קטנוניים וסודות כמוסים?
הרווח היחיד שלי מכל המאמר הוא לדעת שיש גם חיים אחרים. להודות לה' על שלי ולשמור על נכס שלא ידעתי שהוא כזה.
מאמר מאד יפה וחשוב,
רק תדעי לך שיש גברים גם לא נחמדים בכלל שאם תשתפי אותם
הם יתעלמו ממך ולא יתעניינו כי הם שקועים בעולם שלהם, הם
יכולים לקום ולברוח מהבית אם את בוכה להם, הם יכולים ללעוג
להשתמש בזה נגדך.
וכל הדברים האלה יותר גרועים מאשר להתבשל עם זה לבד.
הם אלו שמייצרים את הריחוק…
מדהים מדהים ונכון כל כך, התחברתי לגישה שלך
מה קורה כשאת כן כבר אומרת ונחשפת ונפתחת מולו
ומבקשת שינהג אחרת או אומרת שפגע
והתגובה שלו לא מלבבת בכלל?
אולי יש גם צורה מיוחדת שבה צריך לפנות להוד מעלתו
כדי שיהין ברוב טובו להיות רגוע רגיש ומבין?
אני מנסה מאוד לקרוא וזה חשוב לי מאוד הנושא, אבל לא מצליחה בגלל כל השורות הקצרות האלו….
מאמר מאוד מקדם!!!
אבל——–
לא דיברת על ההרגל, הנוחות שב"להישאר ככה" [עוד שריון 😉 ]…
תודה רבה שושי!!
כתבת מהמם!
בטוחה שאת לא מכירה אותי???
כתבת מהמם!
בטוחה שאת לא מכירה אותי???