אחרי חודשיים של שקט: רקטה מעזה נורתה לדרום, צה"ל תקף

ככל הנראה "ארגונים סוררים" הם ששיגרו את הרקטה, אולי לבקשה איראנית, כתגובה לתקופות המיוחסות לישראל בסוריה בתקופה האחרונה.

מחבלים שיגרו הלילה רקטה לעבר אזור קיבוץ נחל עוז שבמועצה האזורית שער הנגב. הרקטה התפוצצה בשטח פתוח מבלי שגרמה לנפגעים או לנזק. התראה הופעלה בשטח פתוח.

ככל הנראה "ארגונים סוררים" הם ששיגרו את הרקטה, אולי לבקשה איראנית, כתגובה לתקופות המיוחסות לישראל בסוריה בתקופה האחרונה.

בתגובה דיווח העיתונאי מנדי ריזל תושב שדרות בעצמו כי צה"ל תקף יעדי טרור של חמאס בצפון הרצועה. תושבים בעוטף דיווחו על הדי פיצוצים עזים.

ריזל מציין כי הירי הערב חריג משום שמאז תחילת הקורונה, לפני כחודשיים וחצי, נשמר השקט בדרום: למעט ירי רקטה לשדרות ב-27.3 לא נרשמו אירועים חריגים בגזרה – וגם ההפגנות על הגדר והפרחת בלוני הנפץ הופסקו לחלוטין, אחרי שנתיים של מצב ביטחוני רעוע במיוחד בעוטף עזה.

מדובר צה"ל נמסר: "לפני זמן קצר, זוהה שיגור אחד משטח רצועת עזה לשטח ישראל. כתוצאה מהשיגור הופעלה התרעה בשטח פתוח וביישומון בלבד. טנקים של צה"ל תקפו שלוש עמדות צבאיות של ארגון הטרור חמאס בצפון רצועת עזה. התקיפות בוצעו בתגובה לירי הרקטה ששוגרה מרצועת עזה לעבר שטח ישראל מוקדם יותר".

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. תפלה דחוף

    עם ישראל החביבין זה הזמן לנו להתעורר להתחזק ולקבל
    את שמירת ההלכה של מורא מקדש ובפרט בשעת התפלה.

    א: שלא לדבר בזמן התפלה מתחלתה ועד סופה, וגם לא בקריאת התורה.
    [שו"ע או"ח סימן קכ"ד וסימן קמ"ו ושם במפרשים]
    ב: לסגור הפלאפונים. שו"ע או"ח סימן צ"ו.
    ג: שלא ללכלך את ריצפת הבית הכנסת בזריקת ניירות טישו וכדומה.
    שו"ע או"ח סימן קנ"א, אשר הזלזול בזה הרי זה גורם לא רק לצרות רח"ל כמובא בספה"ק, אלא גם לסגירת בתי הכנסת כמובא בספר חסידים סימן ר"ט וזה לשונו, אם תראה בית של צדיק או בית הכנסת חרב, או רשעים דרים בו, דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון.

    וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש, סופו נופל ביד ערלים, דיו לעבד שיהא כרבו, כי לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ד' עד שנהגו בו ישראל, שנאמר ירמי' ז יא, המערת פריצים היה הבית הזה, ואח"כ וארוה כל עוברי דרך. לעולם לא יעשו הערלים רעה, אלא א"כ יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם זה לזה. ולא יתבזו ת"ח אא"כ יבזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם.

    ובענין האיסור הנורא והאיום לדבר בשעת התפלה;
    בשעת התפלה לא ישיח שיחת חולין ואם שח הוא חוטא וגדול עוונו מנשוא וגוערים בו [שו"ע או"ח קכ"ד ז'] ולשון זה 'גדול עוונו מנשוא' אין לו אח ורע בשאר מקומות בשו"ע, ומקורו באורחות חיים בשם רבינו יונה (כמובא בב"י), וטעם חומרתו הכבידה נימק בספר הגן דרך משה [ליום תשיעי] בזה"ל "ונראה לי כוונת השו"ע שהוא כמו רוצח שנהרגים על ידו כמה בנים וכו' ועל כן חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו וגדול היה עוונו מנשוא [בראשית ד' י"ג]. עיי"ש באריכות בזה,

    ובאגה"ק להאדמו"ר מוהרד"ב מליובאויטש זי"ע בנו דשו"ע הרב "אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ בעת תפילות הציבור", וכבר נתחברו כמה ספרים וליקוטים בגודל חומרת העוון הזה אשר כעדות רבינו בעל תוס' יו"ט בעטיה נגרם גזירות ת"ח ות"ט ר"ל.

    ועוד מחומרת עוונו הגדול מנשוא כי לא רק לעצמו מקלקל שלא תתקבל תפילתו אלא גורם גם לשאר העם שלא יקובל תפילתן. [יערות דבש דרוש ד', עוללות אפרים חלק ד' עמוד ג', עבודת ישראל עמ"ס אבות פ"ה מ"ד] ועוד.

    ולכן מי שמכיר בעצמו שאינו יכול להתאפק מלדבר בעת התפילה טוב לו שלא יבוא לביהכנ"ס כל עיקר. מעלות המדות פרק ז', שלמי ציבור י"ג:, פחח עינים להחיד"א "המדבר שיחת חולין בביח הכנסה טוב לו שלא יבוא כל עיקר" וכו'. כי הוא חוטא ומחטיא וגורם לשכינה שתסתלק מישראל וכעובד עבודה זרה. דרושי חח"ס [ח"ב דף ש"ט: דרשות לז' באב] כי הבל פיו של המדבר דברים בטלים בתפילה טמא הוא ועל ידו מקבל התפילות מכניסן אל החיצונים והוי ליה כעובד ע"ז.

    ועוון זה אין כמותו לרוע ומעכב הגאולה. ס' יש נוחלין אביו של השל"ה "האלקים [לשון שבועה] בכל העבירות לא ראיתי לרוע כלדבר בביהכ"נ בזדון לבו וכו' ומושך עליו כח היצה"ר ומזלזל בכבוד הקב"ה והוא כירבעם בן נבט החוטא ומחטיא ועון זה מעכב הגאולה".

    וכמה בתי כנסיות נחרבו עקב עוון זה. כדאיתא במשנ"ב סקכ"ז בשם הא"ר בשם כל בו. ויגדל ר"ל העוון מאד אם הדיבורים כוללים לשון הרע וליצנות וכו' וביתר שאת בשבתות וימים טובים. איגרת הגר"א איגרת עלים לחרופה, כה"ח סי' קנ"א סק"ח.

    וכל הדברים האמורים אינם רק לענין חזרת הש"ץ, אלא גם על המדבר בשעת קריאת התורה, כדכתבינן בסי' קמ"ו אות ב' עיי"ש.

    וגם אמורים על שאר חלקי התפילה, כשהציבור מתאספין יחד לתפילה שהיא עת רצון לפניו יתברך להתגלות לבא אל מקדש מעט, והמספר אז בצרכיו מראה בעצמו שאינו חפץ להתבונן ולראות בגילוי כבוד מלכותו ונעשה מרכבה טמאה ומכניס התפילות אל החיצונים ר"ל.

    כל הספרים הנ"ל אין מדגישים בדבריהם על חזרה הש"ץ דווקא, אלא מיירי לענין זמן תפילת הציבור, ומפורש כן הוא בשו"ע הרב שכותב [בסעי' י'] על דברי השו"ע שהשח בעת חזרת הש"ץ גדול עוונו מנשוא "שכל המשיח בביהכ"ג בשעה שהציבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלקי ישראל", ומקורו בזוה"ק פ' תרומה (קל"א:), ליקוטי אמרים תניא באיגרת הקודש כ"ד.

    לקדש שם שמים |
    הגב