איזה ענוה: שר התורה לאברך בלדרמן: “כאן אין רב, המפטיר פנוי”

רבינו שליט”א השיב לי בשיא הפשטות והתמימות: “תבוא פה אצלנו, לביהכ”נ ‘לדרמן’. כאן אין רב לבית-הכנסת והמפטיר פנוי. תראה שיתנו לך”…

הרה”ג רבי גדליה הוניסברג שליט”א בפרק שני של עובדות מופלאות על מידת הענווה המופלגת של מרן שר התורה שליט”א  מתוך ב’בקודש פנימה’ – שנעתק ממגזין ‘במה’.

סיפר הרה”ג רבי יוסף אפשטיין שליט”א, אחיו הגדול של הרה”ג רבי ישעיהו שליט”א, ואמר: ראיתי את המאמר על הענווה על רבינו הגר”ח קניבסקי שליט”א וכל כך התפעלתי, רציתי לספר משהו שהיה איתי:

בביהמ”ד לדרמן, רבינו שליט”א נקרא הרב של המקום, בפרט היום אחרי שהגאון הגדול רבי יהודה שפירא זצוק”ל נפטר; וגם בימיו, במנין של הנץ היה מקובל שתמיד רבינו שליט”א מקבל תמיד את המפטיר בשבת שובה ובשבת הגדול.

כשהגיע הבן שלי לגיל בר מצוה, סיפר רבי יוסף אפשטיין שליט”א, באתי לשאול את רבינו מתי לעשות עליה לתורה, לפני הבר-מצוה או אחרי. אמר לי רבינו שליט”א: “נוהגים לפני”. שאלתי מה לעשות, כיון שהשבת שלפני הבר מצוה זו שבת שובה ובכל המקומות הרב של המקום מקבל את המפטיר, ואין מקום שבני יוכל לקבל מפטיר.

רבינו שליט”א אמר בשיא הפשטות והתמימות: “תבוא פה אצלנו, כאן אין רב לבית הכנסת והמפטיר פנוי”…

אמרתי לרבינו שליט”א: אוי ואבוי אם אבוא לפה מה יעשו לי… ורבינו חזר ואמר: “תבוא לפה, כאן אין רב, אין מי שיקבל מפטיר, תראה שיתנו לך'”.

המעשה המופלא והמדהים הזה ממחיש איך לא נכנסה אצל רבינו שליט”א אפילו בדל מחשבה שהוא מקבל מפטיר כל שנה מכיוון שהוא נחשב רב המקום. אפילו לא עלה על דעתו שזו הסיבה.

*

פעם בא מישהו לרבינו שליט”א ואמר: “הרב קרא לי”. אמר לו רבינו שליט”א: “שקר, מעולם לא קראתי לאדם שיבוא אלי”…

כשהרבנית ע”ה נפטרה בחוה”מ סוכות, הגיע רבן של ישראל מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל פעמיים לנחם את יבלחט”א רבן של ישראל מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א. פעם אחת בחול המועד, אך לא היה זה ממש בתורת ניחום אבלים, ולאחר מכן בשבעה.

כאשר הגיע בחוה”מ זכיתי להיות שם. ישב מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל עם רבינו שליט”א ודיברו בענייני הלכה הקשורים באבלות, ממש כמה רגעים. למחרת בבוקר כשבאתי למרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל, אמר לי: “אתמול הייתי אצל ר’ חיים, אתה יודע מה ראיתי? שכל העולם רודף אחריו והוא הכי עניו מכולם!”

נורא התפעלתי, כי גם אני היית בזמן הזה ולא הבנתי מה ראה מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל דווקא באותו הזמן. שאלתי: האם מותר לשאול מה סבא ראה?

אמר לי מרן זצוק”ל: “ראיתי”, ולא פירט.

*

ישנו סיפור מבהיל, ממש ‘הסיפור’ בה”א הידיעה על עוצם מידת הענווה של רבינו שליט”א:

יש יהודי שגר במודיעין עילית, הרב הסגל. הוא חיבר ספר בשם ‘מגיד הרקיע’ על ענייני קידוש החודש ורבינו שליט”א אף מביא אותו בהקדמה לחיבורו ‘שקל הקודש’ על ענייני קידוש החודש. היה איזה נושא בעניין קידוש החודש שרבינו שליט”א ביקש לבדוק עמו. הוא שאל את הרה”ג רבי ישעיהו אפשטיין שליט”א – היכן הוא גר? והרב אפשטיין שליט”א השיב: במודיעין עילית.

אמר רבינו שליט”א: “נוסעים אליו”…

אמר הרב אפשטיין שליט”א: “הוא אברך בסלבודקה, רק נגיד לו – והוא מגיע מיד לרבינו”.

אמר לו רבינו שליט”א: “מה פתאום, אני צריך אותו”.

נסעו למודיעין עילית, אך הוא לא היה בבית, אשתו אמרה שהוא נסע לכולל סלבודקה. נסעו לכולל סלבודקה, ורבינו שליט”א הזהיר את הרב אפשטיין – “אוי ואבוי אם אתה קורא לו, אני אעלה לכולל אליו”.

הלך הרב אפשטיין ובדק אם הוא נמצא בכולל, ואמר לו שרבינו שליט”א הגיע אליו. הרב הסגל כמובן יצא מיד לרכבו של רבינו שליט”א. משראה אותו רבינו, אמר לרב אפשטיין: “קראת לו? אמרתי לך לא לקרוא לו, אני אעלה אליו”.

אמר הרב אפשטיין לרבינו שהוא לא קרא לו, אלא מיד כאשר הרב הסגל שמע שרבינו הגיע אליו, הוא מיהר לצאת לקראתו.

כשהרב הסגל ניגש לרבינו, הוא אמר: “אני המום, הייתי רץ אל רבינו”.

נענה לו רבינו שליט”א: “אני צריך אותך, אז שאני אקרא לך לבוא אלי?!”

הם ישבו ברכב זמן רב, ורבינו דיבר עמו ארוכות בנושא שלשמו הגיע.

*

ב’לדרמן’ עד היום יש ‘לוקסים’ בשבת, מדליקים את האור אחרי ‘ברכו’. אחד משעשועי הילדים ב’לדרמן’ היה לעמוד על ספסל באחד המקומות, וכשהחזן היה אומר ‘ברכו’, כל אחד תפס כפתור…

הסיפור דלהלן אירע עם אחד האחים שלי שמבוגר ממני בכמה שנים, מדובר בסיפור של חמישים שנה בוודאי. הוא רצה לשאול את רבינו שליט”א שאלה, והיה שם עוד מישהו מבוגר שרצה גם כן לשאול את רבינו, וכיון שראה ילד לפניו, לא התייחס אליו, הזיז אותו מעט ודחף אותו הצידה. ילד זה ילד, הוא התייאש והלך.

לאחר מכן נעמד אחי עם קבוצת הילדים על הספסל בבית הכנסת, והנה לפתע הוא מרגיש דפיקות על הגב. הוא הסתובב, והיה בהלם למראה רבינו שליט”א העומד שם ושואל אותו: “מה רצית?”

רבינו שליט”א ישב באמצע בית הכנסת, וקבוצת הילדים הייתה בצד בית הכנסת. וממקומו הוא זיהה היכן הילד שביקש לשאול אותו שאלה, והלך אליו במיוחד כדי לשאלו מה רצה…

זה מעשה מבהיל שאי אפשר לתאר את ההשפעה שלו על נפש הילד. ככלל, רבינו שליט”א כל השנים מקפיד לענות לכל אחד, בכל גיל, קטן כגדול.

*

הרה”ג רבי ישעיהו אפשטיין שליט”א אמר לי דבר עצום, וגם שמעתי כך מרבינו שליט”א כמה פעמים: “כשיצא ‘ארחות יושר’, כמדומה שהדפיסו בפעם ראשונה אלפיים ספרים ותוך שלושה ימים נגמרה כל המהדורה. באתי לרבינו שליט”א ואמרתי שצריך להדפיס עוד מהספר והוספתי: ב”ה, ספר שרבינו הוציא ובכל המקומות נגמר.

אמר לי רבינו שליט”א בשיא הפשטות: ‘אין שם שום דבר מה לשייך אלי, זה הכל חז”ל, אני רק ליקטתי חז”ל’…

במאמר המוסגר, ידוע ומפורסם איזו מלאכת מחשבת יש בספר ‘ארחות יושר’, וכמה משפטים נפלאים רבינו שוזר בדברי חז”ל באופן מיוחד. זו יצירת מופת של ממש. מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל אמר לי פעם על הספר הזה: “זה עומד קרוב אלי, הדברים שאני רוצה שיהיו קרובים אלי אני שם כאן במדף לידי”. היה זה בחדר הפנימי בבית. גם מרן הגרמ”י ליפקוביץ זצוק”ל היה ‘חסיד’ של הספר. מאז המהדורה הראשונה כבר יצא ספר ‘ארחות יושר’ בעשרות אלפי עותקים, מלבד החוברות הקטנות של ‘ארחות יושר’ שיש בכל המוסדות.

את ענוותנותו העצומה של רבינו שליט”א בחיבור ספריו ניתן גם לראות בחיבורו הגדול ‘דרך אמונה’, כפי שסיפר לי בנו הגאון רבי יצחק שאול שליט”א: “לא תאמין, כשיצא ‘דרך אמונה’, אבא אמר לי: ‘מה עשיתי כאן בסך הכל, סידרתי את ההלכות מספר חזון איש”… והרי מי שטעם פעם סעיף קטן אחד מ’דרך אמונה’ יודע איזו גאונות ובקיאות יש בחיבור הגדול הזה.

כפי שצוין, בספר ‘ארחות יושר’ מביא רבינו שליט”א המון דברי חז”ל ושוזרם במלאכת אמן בנושאים רבים הנוגעים לבני האדם. עיקר הספר הוא מדברי חז”ל, אולם בפרק ענווה מוסיף רבינו שליט”א וכותב מדברי עצמו:

“ובאמת כל המריבות בבתים ושאין שלום בית מצוי מאוד בזמננו, רובם ככולם באים על ידי גאווה. אם כל אחד היה מחזיק בענווה ולא היה אכפת לו על כבודו ועל גאוותו היו רוב המחלוקת מסתדרים בשלום, דו”ק ותשכח שענווה אמיתית היא רפואה בדוקה ואמיתית לרוב הבעיות שיש בזמננו וד’ יתברך יערה עלינו רוח טהרה ממרום שנזכה לענווה אמיתית”. (באדיבות מגזין ‘במה’ bama.org.il 127).

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. אכן ר' חיים מעולם לא ראה את עצמו כרב בית-הכנסת

    כידוע לכל מתפללי בית הכנסת ‘לדרמן’ הגר”ח לא ישב במזרח ולא כתב שום הוראה לציבור. בלדרמן הרבנים היו (מחשובי תלמידי החזו”א) ר’ יודל שפירא ור’ גדליה נדל זצ”ל.
    ר’ חיים רואה את עצמו כאחד המתפללים …

    יוסי |
    הגב