דב הלברטל. צילום: שלומי כהן
אילו הייתי חילוני, הייתי מצביע ליברמן. כבר מזמן לא קם פוליטיקאי העומד על ערכיו עד הסוף, אם בכלל. כבר לא משנה מה דעותיו המדיניות. המסר הזה של פוליטיקאי שניתן לסמוך על מילה שלו לבוחריו, גובר על הכל. לכן הייתי מצביע לו, ולא לגפני למשל.
איזה הבדל תהומי בין ליברמן לאחרים. נתניהו שיקר לבוחריו במצח נחושה, בפני כל האומה, כשאמר שלא יתעסק עם חוק החסינות. נתניהו היה מוכן למכור את אמו כדי ליצור קואליציה. לתת לסיעת העבודה, בת ששה מנדטים ארבעה שרים בכירים, חוץ מעוד הטבות, ובעיקר, להתערטל מכל עקרונותיו, פיסקת ההתגברות והחסינות. פתאום כל הערכים שלו על איזון הרשויות, לא חשובים כלום. זה נתניהו. זה ביבי. כך הוא שיחרר מאות טרוריסטים עם דם על ידיים, כשהוא הטיל רפש בספרו לאלו שנוהגים כך. זה עוד הבדל בינו לבין ליברמן.
ותראו את כחלון, החברתי, האמין, שוחר הצדק ושלטון החוק, תמיד עם חיוך שבגד בבוחריו ברגע האמת, במקום לשלם מחיר על הפסדו הבזוי, ולקחת אחריות. עם החיוך שלו, נעץ סכין בגבם. הוא הצטרף לליכוד, חיסל את המפלגה, ומוכן לשבת עם ראש ממשלה עם כתב אישום. הוא מוכן לתמוך בחוק החסינות. הוא מכר את כל ערכיו, ואת הבטחותיו ואת דברתו למאות אלפים, למען השררה. תראו את ההבדל בין כחלון לליברמן.
אומר בכנות, לא האמנתי שיהיו בחירות. ולמה לא האמנתי? כי לא האמנתי שיש אפילו פוליטיקאי אחד שיהיה מכון למען הסוף למען ערכיו. הייתי כמעט משוכנע שליברמן יקבל בסוף איזו שהיא הצעת פשרה, כזו שהוצאה על ידי נתניהו, ולמען עתיד האומה יכנס לממשלה. הייתי בטוח שכל רצונו בתשומת לב, וניסיון לסחוט מה שיותר. טענתי שהנגיעות האישיות הן מעל הכל, ובסופו של דבר הוא יתקפל.
להפתעתי הטובה, התבדיתי. ליברמן עמד בלחצים עצומים של פוליטיקאים, אישי ציבור, תקשורת, גבירים מתווכים בשם עצמם שהגיעו במיוחד מחוץ לארץ. איומים מרומזים ומפורשים. בכל אלה הוא עמד, ודבק במילתו. אז נכון. לא צריך להיות תמים. בוודאי שגם לו היו שיקולים של נקמה בביבי. אבל עדיין, עמד במילתו. דבק בערכיו. כל כך נדיר במקומותינו לפוליטיקאי, שלו היו בחירות היום, הוא באמת היה מקבל מספר דו ספרתי של מנדטים.
ולו חלילה הייתי חילוני, אני הייתי אחד מהמצביעים לו. ובפעם הראשונה הייתי מצביע בחשק. ועוד איך.
16 תגובות