“בגלל הקורונה – נשים חרדיות הפסיקו לקנות פאות”

“בד”כ קונים פאות לקראת החגים, לקראת חתונות ועכשיו אין חתונות, אין אירועים המוניים, ציבור הנשים אומר – בשביל מה לקנות פאה באלפי שקלים?”

ישראל שפירא עוסק בשגרה בתיירות חינוכית במגזר החרדי והדתי, שבעקבות המגפה דווקא בחודש שהיה אמור להיות ‘שיא העונה’ עבורו – חודש מרץ, סיפר בראיון לבן כספית ברדיו ללא הפסקה”התבטל הכול לגמרי. כל הטיולים נסגרו, אין כלום. עד לפני שבוע לא היה כלום,”לפני שבועיים בערך קודם כל חזרו ללימודים בקפסולות, אז משרד החינוך בחדר מצב התחיל לאשר טיולים וחזרתי לעבודה ב-1 ל-7. היום בבוקר שוב פעם התבטל טיול בגלל ההוראות החדשות אתמול ,עד 20 באוטובוס, בלי מזגן – אז התבטל וחזרתי לחל”ת”

הוא שיתף בשידור כי אשתו שעובדת בסלון פאות הפסיקה לעבוד שם בשל חוסר הביקוש מצד חרדיות לפיאות, אך לרוע המזל “בום, נגמר הכול, פשוט ככה. בד”כ קונים פאות לקראת החגים, לקראת חתונות ועכשיו אין חתונות, אין אירועים המוניים, ציבור הנשים אומר – בשביל מה לקנות פאה באלפי שקלים? המון סלוני פאות לא פתחו אפילו גם כשהיה מותר לפתוח. אשתי שהיא העוגן הכלכלי, לפני שבוע קיבלה מכתב פיטורים ולא חל”ת. כנראה שאין לזה עתיד למה שהיא עושה – לא יהיה כסף לאנשים לקנות פאות”.

לדבריו, כבעל עסק קטן, “אם אין עבודה אין כלום. בשנתיים האחרונות המדינה חייבה את העצמאים לעשות פנסיה, אז אני עדיין ממשיך לשלם. קיבלתי את המענק של העצמאי הקלאסי ואת האבטלה. 2 פעימות, בראשונה 3,300 ובשנייה 1,100”, אך הוסיף כי ככל הנראה ייקחו ממנו את דמי האבטלה שקיבל, “הבנתי שאת האבטלה שקיבלתי יחזירו כי לא הספקתי להירשם בזמן לשירות התעסוקה. אני באתי לבקש גם את של ה-5 ולהודיע שב-1 ל-7 חזרתי, אמרו לי ‘בגלל שלא עדכנת ניקח ממך גם את השלישי והרביעי, כי המענק של האבטלה היה מותנה אם תירשם לשירות התעסוקה’. אמרתי להם – אתם יודעים שלא עבדתי בחודש חמישי ושישי, הם אמרו שאין מה לעשות ואם שירות התעסוקה לא עדכן אכלת אותה”.

7 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. פאה

    אין שום בעיה שאשה תלך אם פאה זה יפה
    ומותר שיהא מושך
    ולבחורים מותר קצת להנות..

    מוטי |
    הגב
  2. חובה קדושה על הנשים להתייפות לבעליהן, גם אם זה ברה"ר

    ◄ אשה מקושטת לת”ח

    בגמ’ במסכת שבת (כה:) איתא, “מאי ותזנח משלום נפשי, אמר רבי אבהו: זו הדלקת נר בשבת. נשיתי טובה… רבי אבא אמר: זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים”.

    ◄ אשת ת”ח צריכה להיזהר יותר

    בספר אורחות חיים (חלק ב’, הלכות כתובות) לרבי אהרן הכהן מלוניל (מהראשונים בתקופת הרשב”א), כתב על גמ’ זו: “דרשו רז”ל על פסוק נשיתי טובה, “זו מטה נאה ואשה מקושטת לתלמיד חכם”. פירוש, כדי שלא יתאוה לאחרת לפי שיצרו גדול משאר בני אדם, כמו שאמרו רז”ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, לפי שיצר הרע מתגרה בו כל היום להחטיאו. נראה מזו שאסור לת”ח להניח לאשתו שתתנוול אפילו בימי אבלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, שמא יכופנו יצרו להתאוות לאשה אחרת. דומיא לדההיא דאמרו רז”ל, אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה וכו’, וזו נמי אסורה כדי שלא תתגנה ותביא בעלה לידי מכשול תאוה. וכן בכל אשת איש, אלא צריך להשמר יותר לתלמיד חכם”.

    ◄ להשתדל לקחת נשים יפות

    כן כתב הגאון רבי אליעזר פאפו זצ”ל בספר “פלא יועץ” (בערך “יופי”), וזה לשונו: “כתיב שקר החן והבל היופי… אבל אם מוצא יופי ויראת ה’ במקום אחד, בוודאי שיבחר ויקרב גם את היופי, שהרי אמרו (כתובות נט:) “אין אשה אלא ליופי…” וראוי לכל אדם להשתדל לקחת לבניו נשים יפות, כדי שלא יתנו עיניהם באחרת. וכן מטעם זה ילביש את אשתו ויקנה לה תכשיטין ביותר ממה שיש לו, כדי שתמצא חן בעיניו ולא יתן עיניו באחרת”.

    ◄ בזכות שמתקשטת, דעתו רק עליה

    כן כתב בספר “דרושי רבי משה מאימראן” (דף ר”ל), להגאון המקובל רבי משה מאימראן זצ”ל, מחכמי מקנאס שבמרוקו, וזה לשונו: “בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. בפרשת חוקת פירש רש”י שלל, ביזת מלבוש ותכשיטין. ויובן ע”פ מה שאמרו בפרק ג’ דתענית, אבא חלקיה… כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה כי מקשטא. ויהיב טעמא התם, כדי שלא ליתן עיניו באשה אחרת. ולכן אמר שאשת חיל זו, בטח בה לב בעלה, שהיו עיניו ולבו בה כל הימים, ולא עלתה על לבו אשה אחרת מעולם, אלא בטח בה לבו שלא היה מהרהר בזולתה, יען כי “שלל” שהם התכשיטין, “לא יחסר”, אינו מחסר לה שום תכשיט וקישוט, וכיון דמקשטא לאפיה, לא יהיב דעתא אלא עליה”.

    ◄ מי שאשתו כעורה, נותן עיניו באשת חבירו

    כן כתב בהגהות יעב”ץ למסכת יבמות (סג:) הנדפסים בסוף המסכת, וזה לשונו: “אשה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. קמ”ל שלא ישא כעורה… כדי שלא יתן עיניו באשת חבירו. היינו דסמיך ליה “העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה וכו’, מאן דעבד הא עבד הא”.

    ◄ ת”ח צריך אשה נאה

    בספר “אור החיים” על התורה, להגאון הקדוש רבי חיים בן עטר זצ”ל, בפרשת ויצא, עה”פ “ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה”, כתב לפרש זאת ע”פ הגמ’ בשבת (כה:) שתלמיד חכם צריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והתורה באה ללמד לאדם דעת לקחת אשה נאה.

    ◄ האיפור והקישוט הוא גם בחוץ, לכל העולם

    מרן הגאון פאר הדור והדרו, רבי שלום משאש זצוק”ל, ראב”ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו, כתב בספרו “שמש ומגן”, שהיום נהגו לצאת איש ואשתו לרחובה של עיר, והנשים היום יוצאות הרבה בחוץ, ועל כן אשה שאינה מתקשטת בחוץ, היא מתגנה בעיני בעלה, וכל מה שנאמר במקורות הנ”ל, שייך גם בהתקשטות בחוץ (כמובן לא באופן יוצא דופן ובולט), וכך כתב:

    “מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול ע”י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח”ו, וכמה חששו חז”ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה”.

    ◄ דבר פשוט זה אינו צריך מקורות

    כשנשאל על דבריו אלו, ע”י הרב משה לוי זצ”ל, ענה לו בזה הלשון:

    “ומה שתמה כת”ר על מה שכתבתי בסוף דברי שהדבר ברור להתיר, וגם מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר. וחז”ל התירו כמה איסורים כדי שלא תתגנה אשה על בעלה. ע”כ. וע”ז תמה כיצד אני מצוה לנשים להתקשט לכל העולם, וזה איסור גמור, ובודאי סכין המהירות פלטו, ולבעליהן זה ודאי מצוה, אבל הקישוט לבעל הוא בבית, לא בשוק וכו’, עכ”ל.

    ברוך ה’ אין כאן סכין, ולא מהירות, ולא פליטה, אלא בכוונה גדולה. והמידה האחת המיוחדת שיש בי, שחנן אותי ה’ יתברך בחסדו הגדול, היא שאין אני נבהל להשיב, ואיני ממהר להוציא שום פסק דין מתחת ידי עד שאני מניחו ומתבונן בו וחוזר עליו הרבה פעמים, ומזה יצא לי הרבה פעמים להגיה ולשנות הרבה דברים, ואני שמח בזה. ולא כמו אחרים שמשיבים מהר על אתר, מה שבא לדעתם בהשקפה ראשונה, ומזה יוצא להם מאמר חז”ל פרי המהירות חרטה, וגם כבודו נתפס בזה כעת”.

    ◄ הבעל יתבייש אם אשתו תתכער ברחוב

    “והאמת היא שבזה לא הוצרכתי למקורות, בדבר הפשוט והניכר לכל העולם, שכל הנשים שבעולם וגם אשת כת”ר בכלל, כאשר רוצים לצאת לשוק, אז מתלבשות יפה בבגדי כבוד כדי שיתראו בכלל נשים נכבדות ויקרות, ובבית אין לובשין אותן, שהם יקרים. וגם בבית מטפלים בבנים ובבישול ובכל צרכי הבית, ויתלכלכו להם. גם מעולם לא יצאו לשוק בבגדי בית, שבזה הן מורידין את כבודן ואת כבוד בעליהן, ובודאי שצעוק יצעק הבעל על אשתו אם יראה אותה מנוולת בשוק לפני חברותיה, ותתגנה בעיניו, אף אם תלבש בגדי כבוד בבית, כי הבעלים מקפידים על השוק יותר מהבית, ופוק חזי מאי עמא דבר, אין צריך להאריך בזה. וגם הבעלים בבית מסירים בגדי כבוד של השוק ולובשים בגדים פשוטים שיוכלו ללכלכן וכיוצא, וגם שיהיו בני חורין מעט מכובדם של בגדי השוק, וזה שייך גם בנשים, ובפרט שע”פ רוב ולפי רוח היום, יוצאים יחד לשוק בעל ואשתו בבת אחת, ויתבייש לראות אשתו מנוולת כמו ערבית, בתוך נשים אירופאיות מלובשות ומקושטות כראוי לרוח הזמן ובהיתר”.

    ◄ כך מקובל מגדולי ישראל

    כדבריו כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט”א בקובץ אור ישראל ל”ו, וזה לשונו: “עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו”.

    הדבר מפורש בגמ’ תענית

    ◄ כדבריהם מפורש בגמ’ תענית כ”ג, וזה לשון תרגום “מהדורת שוטנשטיין” שם: “אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל וכו’. פעם אחת היה העולם זקוק לגשם, שלחו החכמים זוג חכמים אליו לומר לו לבקש רחמי שמים שיבואו גשמים. הלכו לביתו, אך לא מצאו אותו שם. הלכו לשדה לחפש אותו, ומצאוהו שהיה עודר בשדה וכו’. כשהגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים”. ע”כ. והלכו כך עד שהגיעו לביתו וכו’. ובהמשך מובא בגמ’: “אמרו לו החכמים לאבא חלקיה, אנו יודעים שהגשם בא מחמת תפילת הרב, כלומר: מכירים אנו בגדולתך ואין אנו מהרהרים אחריך. אלא שבכל זאת אנו מבקשים שיסביר לנו הרב את פשר הדברים האלה הנראים לנו תמוהים… מאיזה טעם, כאשר הרב הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים? אמר להם אבא חלקיה: כדי שלא אתן עיני אלא בה, ולא באשה אחרת”. ע”כ.

    והנראה בפשטות בביאור הדברים, שהחכמים תמהו: מדוע יצאה אשתו לקראתו עד פתח העיר כשהיא מקושטת, והלא היא מכשילה בזה את עין הרואה, והיה לה להתקשט רק בביתה לעיני בעלה ולא לעיניהם! (ובספר “בן יהוידע” כתב: “החכמים שידעו בה לא הסתכלו בה ח”ו, אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחם, וכאשר אמרו בגמ’ על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה”). וענה להם אבא חלקיה, שהעיר אינה כמו השדה, כי בעיר מצויות נשים, ויש חשש שיתן עיניו באשה אחרת, ועל כן באה אשתו הצדקת כשהיא מקושטת, ללוותו בהליכתו ברחובה של עיר, כדי שלא יתן עיניו באחרות עד שיגיע לביתו. ואע”פ שגם אחרים יכולים לראותה מקושטת ויהרהרו אחריה, הרי זו חובתם שלא להסתכל בה, והיא יצאה ידי חובתה כשאינה לובשת בגד אדום וכו’, ואינה יוצאת דופן בין הנשים.

    ובספר “שלמת חיים” רצה לדחות דאיירי שביתו היה סמוך לשדות. וזה דחוק מאוד, ולא משמע כך מפשטות הגמ’, “כי מטא למתא”, דמשמע שיצאה אשתו לקראתו לפתח העיר, ואם היה שם ביתו, היה צ”ל “כי מטא לביתיה”, ולא כך כתוב, אלא: “כי מטא למתא נפקה דביתהו לאפיה כי מיקשטא. כי מטא לביתיה עלת דביתהו ברישא”. ומשמע שהיתה כברת דרך מפתח העיר לביתו, ולאחר שיצאה אשתו לקראתו, הלכו כך עד שהגיעו לביתו.

    ועוד משמע כדברינו, ממה שתמהו החכמים תמיהה רבתי, “לימא לן מר הני מילי דתמיה לן… מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא”, ואם התקשטה בביתה ובחצרה, כמו שכתב הנ”ל, מאי תמיהה איכא, הרי מצוה על האשה להתקשט לבעלה, וגם לא מובן התשובה שענה להם, “כדי שלא אתן עיני באשה אחרת”, והיה צריך לענות להם דמותר לאשה להתקשט בתוך ביתה, ומה שראו אותה, היה מפני שלא ידעה שיבואו פתאום, ולכן יצאה לקראתו (וגם זה תמוה, שהרי לא תמיד מגיע הבעל לבדו לביתו, והיתה צריכה לדעת זאת).

    ובספר “דקדוקי חברים” למסכת תענית (נדפס בשנת תקע”ג), כתב וזה לשונו: “מן התימה על חסידי עליון הללו כי למה לא ראו לחוש למה שהזכרנו, על שיצאה אשתו מפתח ביתה לקראתו עד מבוא העיר כשהיא מקושטת בתכשיטין כמ”ש רש”י, כי לכאורה זר מעשיה, ולא זו הדרך לבנות ישראל הכשרות… כי מכל מקום היתה ראויה לחוש פן אחרים יתלו עיניהם בה, וקא עברה אלפני עור בקום עשה, דאם מידי עבירה יצאו, מידי הרהור לא יצאו”. עכ”ל. אולם תמיהתו היא תמיהתם של אותם החכמים, ותשובתו של אבא חלקיה עונה על כך במישרין.

    וכמש”כ מרן הגר”ש משאש: “לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפי’ יכסו ראשן במטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצה”ר, האם נאסור עליהם לצאת לשוק, או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים? וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרים בזה יותר משערותיהן, ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואע”פ שמותרים ע”פ הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האשה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר ע”פ הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה, הוי ליה מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מייפה אותה או לא, דזהו ענין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפי’ תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט” (תבואות שמש אה”ע קל”ז, שמש ומגן ח”ב אה”ע ט”ו)

    וכן כתב הרה”ג הרב שמעון חיררי זצ”ל בשו”ת “אשמח בהשם” יו”ד סימן כ”ג, וזה לשונו: “בנותן טעם למה יעקב בחר דוקא ברחל היפה… מאחר שבעיני יעקב היה הדבר כמו ציצית, צריך להיות נאה. ולכן בחר בה, שהיא היתה יפת תואר ויפת מראה… הגמרא בתענית (כ”ג) באבא חלקיה בן בנו של חוני המעגל… כאשר הגיע לעיר יצאה אשתו לפניו מקושטת… לשאלת החכמים מדוע יצאה לקראתו מקושטת, אמר להם כדי שלא אתן עיני באחרת. ואם כן הכא נמי דכוותה, כאשר יש לו לאדם אשה נאה, לא יתן עינו באחרת. וכל שכן בקדושים אשר בארץ המה, כי הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו…

    אלא שבאמת עצם דברי הגמרא לא ברורים כפי הצורך, דהנפש היפה שואלת להיכן יצאה לקראתו, האם הכוונה על יד פתח ביתה, ואם כן מאי נפקא מינה, מה דהוה הוה, כי כבר כעת נכנס לביתו, ומהו החשש יש בזה “כדי שלא יתן עיניו באשה אחרת”, ועוד לשון הגמ’ דקאמר “כי מטא למתא נפקא דביתהו לאפיה” משמע מיד בכניסתו לעיר, ואם כן יקשה איך לא חשו שיתקלו בה ח”ו אחרים, וכמו שראוה הני זוגא דרבנן…”

    “הראה לי ידידי וחביבי משה אזולאי נרו יאיר, מש”כ הרשב”א: מטה מוצעת ואשה מקושטת לת”ח, פירוש מקושטת מלשון קשוט עצמך, כלומר מתוקנת והגונה במעשיה… וכבר הבאתי לעיל שאשתו של אבא חלקיה היתה יוצאת מקושטת, האם שם גם כן אפשר לפרש נאה במעשיה? וכבר הבאתי פירוש הרש”י שפירש מקושטת במלבושים, והגאון [רבי יוסף חיים בעל “בן איש חי”] פירש מקושטת בפנים. ושא נא עיניך וראה מה שהבאתי בספרי הקטן “ישמח אב” (עמ’ קל”א מהמדרש רבה מה, ד) שלדעת רבי עזריה בשם רבי יוחנן בר פפא, הטעם שהיו האמהות עקרות, כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנויין, שישארו ביופיין ולא יהיו מכוערות ע”י הלידה. ורב הונא ורבי אבון בשם רבי מאיר אומרים כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין היא מתכערת, ע”ש באורך”. עכ”ל.

    וכן כתב הרד”ק (בראשית פרק כט): “ויש לשאול אחר שכוונת הצדיקים לאשה לזרע, למה היו מחזרים אחר אשה יפה כיון שאין כוונתם לתאוה, ויעקב אבינו בחר ברחל לפי שהיתה יפה מאד ועבד בה שבע שנים והתרעם בלבן אחר שנתן לו לאה תמורתה לפי שלא היתה יפה כמו רחל? ויש לומר כי כונתם לטובה לפי שהאשה יפה מעוררת התאוה, וכדי להרבות בנים היתה כוונתם לעורר תאותם, ועוד כדי שיהיו הבנים והבנות יפה מראה ויהיו דומים להם, ועוד כי צורה הנאה משמחת לב האדם כל שכן הצורה שתהיה לפניו תמיד שתהיה שמחתו בה תמידי, וצריך שיהיה האדם שמח בעולמו ובחלקו שנתן לו האל, כי האלהים מענה בשמחת אדם ומזמין לצדיק אשה יפה כמו שעשה לאבות ולשאר הצדיקים שיהיו שמחים בחלקם ומולידים בנים כמותם”.

    ◄ לא ברשיעי עסקינן

    כדבריו כתב הגאון רבי בנימין זילבר זצ”ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו”ת אז נדברו (חלק י”ד סי’ מ”ז), וזה לשונו: “אשה מותרת לצאת בבגדי צבעונין, אף שמדינא אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה, אפי’ בתלויות בכותל… וכן ביו”ט משמחה בבגדי צבעונין, ולא אמרו שצריכה להתלבש בחוץ בבגדים שחורים. וכל הפרק במה אשה יוצאת המדובר באיסור יציאה בשבת בתכשיטין, משמע דבחול שרי ולא חוששין להסתכלות, דלאו ברשיעי עסקינן שמסתכלים בכוונה על נשים”.

    ושם בסי’ מ”ח כתב עוד: “ומה שמעכ”ק שליט”א כותב פשיטא שגורם הרהורים רעים שאסור מן התורה “ולא תתורו” וכו’, הלוא גם בגדי צבעונין של אשה גורם הרהורים ואסור להסתכל גם כשתולין בחוץ, והלא אין לך דבר שגורם הרהורים יותר מיופי האשה שע”ז נאמר בעיקר ולא תתורו, וגם אסור משום “ונשמרת” כמבואר בע”ז (דף כ’) באשת איש אפי’ מכוערת, ואפי’ הכי נשים יוצאות בגילוי פנים”.

    ◄ בזמן חז”ל יצאו בתכשיטים לרחוב

    כן כתב הגאון רבי יהודה שיינפלד שליט”א, בשו”ת “אוסרי לגפן” (חלק ט’ עמ’ קע”ה ואילך): “אי אפשר לאסור להתנאות ברה”ר, דכך טבע האשה מבריאת העולם (עכ”פ מאז שאכלה מעץ הדעת), ובזמן חז”ל יצאו בתכשיטין לרה”ר בימות החול, ורק בשבת אסרו שמא תשלוף להראות לחברתה, ומבואר שהתכשיטין היו להתנאות לפני חברותיה ולא רק בפני בעלה, ומפורש בחז”ל שמשמחים אותה ברגל בבגדי צבעונין, ועיין כתובות (סה.) רש”י ד”ה לך ולחברך ולחברורך, “שלא אתבזה על הבריות”, הרי שכך דרך האשה מאז ומתמיד, צא ובדוק אצל הנשים הצנועות ביותר, שלובשות בגדים נאים יותר מבעליהן שלובשים חליפה שחורה פשוטה”.

    ◄ מפורש בשו”ע וברמ”א להתיר

    היתר יציאה לרה”ר בתכשיטין, מפורש במסכת שבת, וראה בתוס’ שם (דף סד: ד”ה רבי ענני), וזה לשונו: “ואנו שאין לנו רשות הרבים גמור… הרי היא כחצר שאינה מעורבת ומותרות נשים שלנו להתקשט בטבעות ובתכשיטים”. וברא”ש שם: “הלכך מותר להתקשט בחצר וכן נמי ברשות הרבים שאין רחב ט”ו אמה”. ובשו”ע או”ח (סי’ ש”ג סעיף י”ח): “והאידנא, נשי דידן נהגו לצאת בכל תכשיטין”. וברמ”א שם: “עכשיו שכיחי תכשיטין, ויוצאים בהם אף בחול”. והביאוהו כל האחרונים.

    ◄ אין שום מצוה אצלינו שהאשה תתכער

    הגאון רבי יוסף קאפח זצ”ל, חבר בית הדין הרבני העליון, ומגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד: “פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית. ועיין פירוש המשניות [לרמב”ם] שבת פ”ו מ”ה. ומחלוקת האחרונים בזה ידועה, עיין שדי חמד” (קובץ המשביר עמ’ מ’). וכן הביא בספר “ברכת משה” על הלכות ברכות (פרק א’ סעיף מ”ב בהערה): “וכ”כ מורי הגאון זצ”ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא”.

    ומה שמביאים ראיות מספרים שכתבו בדרך מוסר שלא תתקשט האשה בחוץ, כוונתם שלא תתקשט יותר מדי, ואין כוונתם לאסור התקשטות לגמרי. ולדוגמא מביאים מספר פלא יועץ שכתב “אפילו בתולות מי שהיא יראת השם לא תתראה בפני הבחורים ובפרט כשהיא מקושטת”. ומלבד שזה נגד ההלכה (כמפורש בטור שאין האשה בבית הסוהר, אלא יכולה לצאת כפי הצורך), הרי זה נגד הפלא יועץ בעצמו, שכתב בערך “יופי”: “וכן חיובא רמיא על האשה שתתקשט לבעלה בהיותה עמו לבדה בבית יותר מכשהיא יוצאת החוצה אל העין, במקום שיש אנשים, יותר טוב שלא תתקשט כל כך”. וזה מגלה על כוונתו שכתב בדרך מוסר שתישאר האשה בביתה ככל יכולתה, וגם שלא תתקשט יותר מדי בחוץ, בצורה בולטת מאוד.

    וכן מביאים ראיה מהחפץ חיים, בספרו גדר עולם (תחילת פרק ד’), “ואל יטעה אותה היצר, שתינצל כי היתה צריכה לקשט את עצמה בעיני בעלה, כי זה שייך בביתה ולא בשוק”. ומוציאים את דבריו מהקשרם, כי דבריו נאמרו בהמשך לפרק ג’ שם, בגודל העוון של אשה נשואה ההולכת בראש מגולה בשוק (שבזמנו היו גם נשים חרדיות שהלכו כך), ועל זה כתב שלא יטעה אותה היצר שצריכה להתקשט על בעלה ולהיות בראש מגולה כמו כולן, שהרי זה שייך בבית, שיכולה לגלות שערותיה בביתה. ועוד, שיכולה ללכת בפאה נכרית (וגם את עצתו ללכת בפאה נכרית, משמיטים).

    ובפרט שהחפץ חיים עצמו כתב בספרו משנה ברורה (סי’ ש”ג) להלכה ולמעשה, על דברי השו”ע: “כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים, אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת, חוץ מכבול ופאה נכרית”, וזה לשונו: “והוא הדין שלא להתקשט בהן בחצר גופא כשאינה מעורבת משום דדמיא לרשות הרבים… חוץ מכבול וכו’… והטעם שהתירו תכשיטים אלו כדי שלא תתגנה על בעלה אם לא תתקשט כלל”. זאת אומרת, התירו תכשיטים בחצר הרבים (דהיינו חצר שאינה מעורבת) כדי שלא תתגנה על בעלה. וזה ההיפך ממה שמפרסמים בשמו ע”י הוצאת דבריו מהקשרם.

    וכן מביאים ראיה ממדרש תנחומא, שאסר לצאת בתכשיטים לרשות הרבים, כדי לא להכשיל את הרבים. אך משמיטים תחילת דבריו, “ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בתכשיטיה בשבת לרשות הרבים, כך שנו רבותינו, לא תצא אשה לרשות הרבים בשבת בתכשיטיה”, ורק לאחר שמביא את דעת רבותינו בתלמוד הבבלי שאסרו רק בשבת והתירו ביום חול, הביא דעה החולקת על זה, ואוסרת להתקשט גם בחול. אבל הראשונים והאחרונים, שו”ע ורמ”א, פסקו כתלמוד בבלי להתיר להתקשט ברה”ר.
    וכן הביא הרב יוסף משדי שליט”א, מו”צ בד”ץ שארית ישראל, בחוברת אליבא דהלכתא (גליון נ”ה עמ’ מג’ הערה 120), בשם הגר”ח פלאג’י (מל”ח סי’ כ”ז), “שכל אחד יזהיר לאשתו ולבתו וכו’ שלא תצא אשה מקושטת הרבה”, וכן הביא משו”ת שבט הלוי (ח”ו סי’ ל”ג) שכתב אודות ההתקשטות ברה”ר, לאסור רק באופן ש”מקשטת עצמה ביותר, ובאופן המושך את העין”, ולא התקשטות באופן רגיל, והוא כמו שכתבנו.

    ואם בשאר מלבושים ותכשיטים כך, קל וחומר בפאה, שהיא פחותה מתכשיט, שהרי כיום רוב נשות העולם יוצאות בשערותיהן בכל מיני תסרוקות, וכל הרווקות הולכות בגילוי ראש, וגם בין הנשים הנשואות פשט המנהג לילך בפאה, וממילא אין אדם בא לידי הרהור מראיית שיער, וכמש”כ בשו”ת יביע אומר (חלק ו’ סי’ י”ג): “לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור… יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר גם בבתולות פנויות, וא”כ יש לומר שלא שכיח הרהור כ”כ בזה”. עכ”ל (וראה עוד לעיל בעמ’ תמ”ז). והגאון רבי יוסף משאש זצ”ל, רבה של חיפה, כתב בספרו אוצר המכתבים (חלק ג’ סי’ אלף תתפ”ד): “וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר”. עכ”ל.
    ועל זה הדרך כתב בשו”ת מהר”ם אלשקר (סי’ ל”ה) לגבי גילוי שיער האשה היוצא חוץ לצמתה, שאין לאסרו משום שגורם להרהור, וזה לשונו: “דבר שדרכו להיות מגולה דלבו גס ביה מותר, ואפי’ לק”ש, כדפרישית, וכן כתבו המפרשים ז”ל, וכן כתב ראבי”ה ז”ל, כל אלו שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי השער לא חיישינן דליכא הרהור, וכן הסכים בעל המרדכי והרא”ש ז”ל והכל כפי המנהגות והמקומות…

    ואלא מעתה לפי דרכם שיער גבות עיניה נמי היה להם לאסור, דשיער קרייה רחמנא נמי, דכתיב יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו וגו’, וכל שכן פניה ידיה ורגליה דהוה להו נמי למיסרן, ומאי שנא אותו שיער, ואי משום דדרכן להיות מגולין, האי נמי דרכו להיות מגולה. ואי לא איירו אלא באשת איש ובמסתכל ומתכוין ליהנות, אטו באשת איש וברשיעי עסקינן? ובבירור אמרו זכרונם לברכה, דאפילו באצבע קטנה אסור להסתכל, ואפילו בבגדי צבעונין שלה נמי אסור, וכל שכן בשערה, דת”ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה וכו’, ואמר רב יהודה אמר שמואל ואפי’ שטוחין ומונחין על גבי הכותל. אלא שדברים אלו בטלין הם, דלית בהו מששא כלל.

    וכמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא דקאמר לה להאי מילתא, דכיון שנהגו לגלותו מימי עולם ומשנים קדמוניות ברוב תפוצות הגולה שתחת יד ישמעאל ואין בידו למחות, איך עלה בלבו לאוסרו? ואף אם היה אסור, דאפילו באיסורא דאורייתא אמרינן הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, כדאסיקנא בביצה פרק המביא… והשתא אם בדאוריתא ובדרבנן אמרינן הנח להם, כל שכן בדבר המותר שנהגו בו היתר, שכל המוכיחן בזה לא בדעת ידבר, ונמצא מכשילן ח”ו, ועתיד ליתן את הדין… ובכמה וכמה דברים הקילו רבותינו ז”ל כדי שלא תתגנה האשה על בעלה. ואין צורך באורך”. עכ”ל.

    ויש ראיות רבות לכך שרוב הנשים בזמן הגמ’ כיסו ראשן בסבכה ולא ברדיד (המכונה כיום “שאל”, וקל וחומר שלא רעלה). ומפורש הדבר במשנה במסכת שבת (פרק ו’ משנה ו’), “ערביות יוצאות רעולות”, ופירש רע”ב – בנות ישראל שבערביא, דהיינו ארצות ערב, שהלכו הנשים היהודיות כמו הערביות. אבל בשאר תפוצות ישראל לא היה מצוי זה כלל.

    כמו כן, מוכח מפשט הכתובים שהיו פניהן של הנשים גלויות ברשות הרבים. וכן באמותינו הקדושות, בשרה כתיב “ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד” (בראשית י”ב), ומפרש רש”י “שהטמין אותה בתיבה ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה”, ומשמע שפניה היו גלויות בדרך כלל, כי אם פניה מכוסות לא מובן מדוע היה צריך להחביאה בתיבה, הרי ממילא אינה נראית.

    וכן במגילה (יד.) אמרו על שרה “שהכל סוכין ביופיה”. ובתורה תמימה (בראשית י”א) כתב “רצונו לומר – מסתכלין ביופיה”. ובשו”ת “נודע ביהודה” (מהדורא קמא או”ח סי’ כ”ד) כתב: “מה שחשב שרה הוא להודיע כמה צנוע וקדוש היה אברהם אבינו, שבודאי כיון שהיתה יפה ביותר היתה מפורסמת בדורה לרוב יופיה, ועם כל זה מעולם לא נסתכל בה וכמו שפירש”י בפסוק הנה נא ידעתי בפרשת לך לך”. ולא יתכן להכיר ביופיה אם פניה מכוסות.

    וכן במעשה אבימלך ורבקה, שלא תבעו את המכס וראו אותה, אלא קודם התיישבו במקום ולאחר מכן סיפר יצחק אבינו לאנשי המקום שאחותו היא. ואבימלך היה שונה מפרעה, כדכתב הרמב”ן: “לא היה זה כמו במצרים, כי שם בבואם מצרימה, ויראו המצרים את האשה כי יפה היא ויהללו אותה אל השרים ואל המלך, כי אנשי זמה הם, אבל המלך הזה תם וישר גם אנשיו טובים”, וגם אבימלך היה למוד ניסיון מהפעם הקודמת, כדאיתא במדרש: “ואבימלך לא רצה ליקח אותה אף על פי שאמר אחותי היא, והיה מתיירא שלא יארע לו כמו שאירע לו על אברהם אביו”. ואם היו פניה מכוסות, בוודאי שלא היה נזקק לומר “אחותי היא” ולא היה נודע יופיה.

    וכן מצינו ברבקה “ותקח הצעיף ותתכס” (בראשית כ”ד) שכסתה פניה רק לאחר שראתה את יצחק, ועד אז היו פניה מגולים. וראה בפירוש הגאון רש”ר הירש זצ”ל: “רק עכשו הרעילה את פניה… אף זו הוכחה נוספת, עד מה עלינו להישמר מפני כל אותן תורות, בהן מלעיטים אותנו בביטחון כה מוחלט בשטח זה”.

    וברחל כתיב “וירא יעקב את רחל” (בראשית כ”ט), ואם היו פניה מכוסות לא היה יכול לראותה. וכן בפס’ “ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (שם), פירש אור החיים “שהיה לה חן שיתאוה לה כל רואה”.

    עוד מובא במדרש רבה (פרשת וישלח) שיוסף הסתיר את רחל מעיני עשיו, כדי שלא יתן בה עיניו. ואם היו פניה מכוסות, לא היה צריך לזה.

    ורש”י בתהילים (פרק קמ”ד), “בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל”, ביאר שהיו הרואים מהללים את יופי בנות ישראל.

    וכן בספר איוב (פרק מ”ב), “ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ”, משמע שהיה יופיין גלוי לכל.

    והמאירי בקידושין (ל:) כתב, “כשם שהוא חייב להשתדל להשיא את בנו כך הוא חייב להשתדל בנשואי בתו ר”ל שילבישנה ויעדנה במיני עדיים ויתן לה מממונו עד שיהיו קופצים מצויים לה וישאנה הראוי שבהם”. ומשמע מדבריו בפשטות שפניה מגולות.

    מ. סלומון |
    הגב
  3. רוב גדולי הדור העדיפו פאה על מטפחת

    ➊ מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו”א (חלק ב’ פ”ח אות ט’).

    ➋ וכן מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א, במענה לשאלה שהובאה בספר “נזר החיים” (עמ’ רי”ד): “בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות”.

    ➌ וכן מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים, בחוברת “כיסוי ראש לאשה” (יו”ל בתשס”ח) מובא, “יש מהעולם שרצו לטעון שה”אור לציון” רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט”א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות”.

    ➍ וכן מרן הגאון רבי שלום משאש זצ”ל, ראב”ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה”ע סי’ קל”ז, שמש ומגן חלק ב’ סי’ ט”ו-י”ז): “אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו… מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו’ בהיתר, ולא להתנוול ע”י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח”ו, וכמה חששו חז”ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה”.

    ➎ וכן מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א, ראב”ד העדה החרדית, בשו”ת דת והלכה (סי’ א’): “וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי’ מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא”כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה”.

    ➏ וכן מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ”ל, ראש ישיבת פוניבז’, במכתב שהובא בקובץ בית הלל י”ט: “באמת דכיסוי הראש ע”י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע”י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב… שלא יבואו ע”י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים. אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין”.

    ➐ וכן מרן הגר”מ פיינשטיין, שהגאון רבי יצחק עבאדי שליט”א, ראש כולל “אוהל תורה” בלייקווד, בשו”ת אור יצחק (אה”ע סי’ ג’), מעיד על דבריו: “וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ”ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת”. והוסיף על כך הגר”י עבאדי שליט”א – “ופוק חזי שדבריו צודקים”.

    ➑ וכן מרן הגאון רבי יהודה טשזנר שליט”א, אב”ד ומו”צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית (פרק ה’ עמ’ שי”ד): “הרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה… הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע”י זה מתגלים שערותיה”.

    ➒ וכן מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט”א, אב”ד חניכי הישיבות, בספר “והיה מחניך קדוש”: “וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע”י זה לא יצאו שערות”.

    ➓ וכן הגאון רבי גבריאל ציננער שליט”א, רב ומו”צ בבורו פארק, מח”ס “נטעי גבריאל”, בקובץ אור ישראל (ל”ו-ל”ז): “יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור… לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות.. עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה”.

    ➊➊ וכן הגאון רבי יוסף קאפח זצ”ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת ‘המשביר’: “פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית”. ועוד כתב: “גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא” (הובא בספר “ברכת משה” על הלכות ברכות פרק א’ סעיף מ”ב בהערה).

    ➋➊ וכן הגאון רבי שלמה אליעזר שיק זצ”ל, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר “שיחות מוהרא”ש” חלק ט’: “אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות”, וכן כתב בספר אשר בנחל (חלק ל”א, תשובה ה’-כ”ד): “בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד”. ועוד: “מובא בספר “שמש ומגן” מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת… שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה” (חלק ס”ב, תשובה י”ב-תקצ”ה).

    ➌➊ וכן מרן הגרש”ז אויערבאך זצ”ל, לפי עדות חתנו הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט”א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל “ישיבת הר”ן” בירושלים: “הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה… היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת – יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים – והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה – אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה”. וכן העיד נכד הגרש”ז: “כאשר אמי התחתנה הוא קנה לה פאה נכרית. גם לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן” (ועלהו לא יבול, חלק ג).

    ➍➊ וכן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, בוידאו שפורסם באינטרנט מפגישתו עם כמה ת”ח (“יש לנו כמה שאלות לברר”), לשאלת השואל “רוב בנות ישראל הכשרות נוהגות בפאה. זה בסדר גמור או לא”? ענה הרב “יש פאה שהיא כשרה, ויש שהיא לא כשרה”. ושוב הקשה השואל, “זה בסדר גמור או לא? זה לכתחילה או לא”? ונענה “היה פעם גדול הדור… כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו ‘הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה’… הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר’ איצלה גר עם אשה בדיעבד? הפאה של אשתו היתה כשרה למהדרין”.

    ➎➊ וכן הגאון רבי יהודה שפירא זצ”ל, ראש כולל ‘חזון איש’, ומתלמידיו המובהקים של החזון איש. בספרו “דעת יהודה” (תשובות בהלכה ובהנהגה), הובא: “שאלה… יש טוענים שאין לדמות הפאות של אז לשל היום, ולכן מעודדים לעבור לכיסוי ראש במטפחת. תשובה – פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון”.

    ➏➊ וכן הרבי מליובאוויטש זצ”ל כתב: “בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי’ מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו”ע או”ח סי’ ע”ה” (אגרות קודש חלק י”ט, איגרת ז’תכ”ה).

    ➐➊ וכן הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט”א, רב בית המדרש דברי שיר בב”ב, בכנס חיזוק מרכזי לאברכים מוצ”ש פרשת וארא תשע”ו, מתוך החוברת “בהתאסף ראשי עם”, אמר בשם הגרנ”ק: “מרן הגר”נ קרליץ אמר לי שכל ההידור ללבוש מטפחת זה דוקא אם האשה לובשת את המטפחת באופן כזה שלא מגלה את שערותיה שבצדדים, אבל אם היא מגלה את שערותיה שבצדדים, בכהאי גוונא אין הידור בלבישת מטפחת יותר מפאה, והוא אף התבטא על זה ש”יצא שכרה בהפסדה”.

    ➑➊ וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט”א, אב”ד בבית דינו של הגר”מ גרוס (תמצית דרשתו בפסח תשע”ח): “החזו”א אמר שמותר וצריך ללכת עם פאה נכרית, בגלל שזה מכסה יותר (ככה אומרים תלמידיו הקרובים, וקרובי משפחתו).. הגריש”א התיר לכתחילה ללכת עם פאה.. המשנה ברורה כותב שהגוזרת שערות של עצמה ועושה מזה פאה, זה מותר.. יש לי תמונה מהסבתא שלי, שהיתה אשת רב חשוב מאוד ברוסיה, ראיתי אותה עם פאה וזה היה נראה כשיער.. הרבה נשים שהולכות עם מטפחות צריך לגרש אותן, הן הולכות שלא כדין, חצי ראש פתוח, המטפחת זזה.. התעמולה לעבור מפאה למטפחת היא תעמולת ה-ב-ל ממש.. האשה שרוצה ללכת עם פאה – זכותה ללכת עם פאה, ואין בעלה יכול לכפות אותה נגד רצונה.. ר’ שמואל אויערבאך זצ”ל היה שואל את האשה אם זה מפריע לה או לא, אם היא רוצה להחליף או לא.. לעשות מזה תעמולה, לפי דעתי זה לא הגון.. כתוב בגמ’ שהמלך לא יכול לדון, כי לא דנים אותו, ולכן אינו יכול לדון מישהו אחר. אתה, את החומרות תחמיר על עצמך, אל תלך ותזרוק את הפאה של אשתך בזמן שאתה לא יודע אם אולי זה פוגע בה, אם היא תתבייש לצאת לרחוב”.

    ✪ ואפילו האוסר היחידי בדורנו, הגר”ע יוסף, התיר בשאלות פרטיות שהגיעו לפניו: לשאלת השואל: “זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך, ולא מוצאת חן בעיני בעלה, וללבוש פאה בעלה לא מוכן כי פוסק כרבינו [הגר”ע יוסף, לאסור פאה], ענה הרב זצ”ל: “יכולה ללבוש פאה”. ולשאלת השואל: “בחור מישיבת “חזון עובדיה” שנשא אשה, ואשתו הולכת כבר שנתיים עם מטפחת, כעת קשה לה והיא בדיכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה”, ענה הרב זצ”ל: “שתלבש פאה” (שו”ת “מעין אומר” חלק ט’, קיצור שולחן ערוך “הרב עובדיה” עמ’ תרל”ט).

    דוידובסקי |
    הגב
  4. מותר לאשה להתייפות ברשות הרבים

    אשה צריכה להיות נאה ככל שאפשר, ולמצוא חן בעיני כל רואיה!

    כך מובא בספר “עוז והדר לבושה” שקיבל הסכמות מפוסקי ההלכה המחמירים ביותר, כמו הגר”ש וואזנר, הגרש”ז אויערבאך, הגרי”ש אלישיב, ועוד.

    להלן ציטוטים נבחרים מתוך הספר:

    ◄ בעמ’ 6: “אני מודעת לכתר בת מלך המעטר את ראשי, ולאחריות הבאה אתו. כיום אני לוקחת בחשבון ונזהרת מאד להיראות במיטבי ולגרום הנאה לכל מי שפוגש אותי, בפרט לבעלי”.

    ◄ בעמ’ 9: “נשים צריכות להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם… ההלכה מכירה בהחלט בצורך הקיים אצל נשים להתלבש בצורה נעימה ובטוב טעם, ואף מעודדת אותן לכך”.

    ◄ בעמ’ 46: “גם אשה או נערה הלובשת לבושים צנועים מדי, בצורה שתפגין את צניעותה בפני כל, מנצלת את לבושיה הצנועים להשגת מטרה שהיא היפך הצניעות… לפיכך, אין ללבוש חצאית המגיעה כמעט עד הרצפה, ללבוש לבושים קודרים מדי, לפסוע בפסיעות מעודנות מדי, וכו’, כי כאמור הפגנת יתר של צניעות היא בעצמה חוסר צניעות”.

    ◄ בעמ’ 105: “מותר לה להיראות נאה בצאתה מביתה, וכך עליה לנהוג, משום שהקב”ה העניק לנשים חן, כדי שתיראנה נחמדות תמיד”.

    ◄ בעמ’ 226: “אשה נשואה… עליה להתלבש בצורה נעימה ונאה, באופן המשקף את שמחתה ואצילותה”.

    ◄ בעמ’ 226: “כיון שכיסוי הראש ממלא תפקיד כה חשוב, מתאים שסגנונו ישקף את עדינותה הפנימית ורגישויותיה של בת ישראל. לפיכך, עליו להיות פריט לבוש המוסיף חן ואצילות למעמדה המלכותי של האשה היהודיה”.

    ◄ בעמ’ 252: “במקום לגלוש לקיצוניות זו או אחרת, עליה להקפיד על תסרוקת נעימה למראה, היוצרת רושם מכובד ואפילו נאה. בת ישראל שייכת הרי למשפחת המלוכה, והופעתה צריכה להעיד על כך”.

    ◄ בעמ’ 298: “ראוי שנשים ובנות תקפדנה על הופעה נאה ונעימה”.

    ◄ בעמ’ 319: “עיקר הגוף צריך להיות לבוש בצורה נאה ומלאת חן”.

    ◄ בעמ’ 319: “שמלה יפה מסיטה את תשומת הלב מהגוף עצמו. לפיכך, טוב וראוי לשמלה שתהא פרחונית ומקושטת בכל צורה שהיא, בתנאי שהיא לא בולטת במיוחד ביופיה ואינה מושכת תשומת לב מופרזת”.

    ◄ בעמ’ 398: “תכשיטים הינם חלק טבעי מלבושה של האשה, בתנאי שהם נעימים ועדינים. מותר אפילו לענוד תכשיטים במקומות ציבוריים… למעשה אנו מוצאים בחז”ל שאפילו נשים חשובות ביותר, כאשתו של רבי עקיבא, ענדו תכשיטים”.

    ◄ בעמ’ 399: “הבה נדאג שפנינו יקרינו עדינות, מידות מתוקנות ושמחת חיים, להנאת הזולת”.

    ◄ בעמ’ 401: “חינה של בת ישראל וענוותנותה אינם מוסתרים כאשר היא עונדת תכשיטים בטוב טעם – נהפוך הוא, התכשיטים תורמים לחן, לאצילות ולמראה הטוב בהם התברכו בנות עמנו במידה גדושה”.

    ◄ בעמ’ 405: “כבר הוסבר במקום אחר כי האשה והנערה צריכה להתלבש בלבושים נאים ולהתקשט בתכשיטים מתאימים, כדי להקרין תדמית נאה ומלאת חן יהודי”.

    ◄ בעמ’ 406: “השימוש הנכון באיפור משפר את הופעת האשה ויוצר תדמית בריאה, מאושרת ונעימה לעין”.

    ◄ בעמ’ 413: “כך צריכה להיות גישתה של האשה, עליה להופיע בין אנשים במראה נאה ומלא חן”.

    נחמן |
    הגב
  5. חשבתי הן מתייפות בשביל הבעל...

    חשבתי הן מתייפות בשביל הבעל…

    יוסלה |
    הגב
  6. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים כן פשוט כך כולנו חייבים לחזור בתשובה תיכף ומיד.

    פאה או מטפחת?
    כעת חייבים לשפר הצניעות = למנוע תאונות וחולים ח”ו.

    יש לי שאלה פשוטה לכל הנשים היקרות שיחיו, ששמות פאה שהם לא צנועה ומושכת העין… [דהיינו כל פאה לא של סבתות] מה אתן חושבות לעצמכן? שיש לכם ריח של יראת שמים, שהירקן לא מזיל ריר עליכן? או שהנהג באוטובוס לא נכשל בהרהורים? או שהבחורים לא שופכים זרע עליכם ח”ו, חשוב לדעת, אישה שהולכת עם פאה ארוכה או עם פאה לא צנועה כרוב הפאות של היום היא מכינה לעצמה את הגיהנום, ומכשילה גברים, וגורמת לעבירות החמורים ביותר, אתם מתלבשות בצורה מכשילה וגם אם היא צנועה, הפאה הורסת הכל, אני רואה אברכים טהורים שלמדו בישיבות קדושות חנונים למדי, והאישה נראית דוגמנית מהשורה הראשונה, בבקשה: תעשי את זה רק בבית לא בחוץ יקירה שלי, כבר לא קשור לרבנים או להיתרים, לא לעדות וחוגים, זה קשור למראה החיצוני של היצר הרע שלך, אוי כמה אברכים נכשלים בך שאת עולה לאוטובוס בבוקר עם הפאה לא צנועה או ארוכה והמתקתקת שלך, כל הלימוד שלהם כל היום נהרס על מחשבות שאת גרמת להם. כן כן כן ממש כך. ואת כגורמת לשכינה שתסתלק מישראל.

    כמה (מאות) בחורי ישיבות מסתכלים לעבר המחיצה בחתונות לראות אותך, או יוצאים במיוחד בערבי שבת לראות אותך מטיילת ברחוב עם הבגדים הנוצצים ועם הפאה של שבת המטריפה שלך [יש עדות למי שרוצה מקור] שהיא באמת מטריפה את הראש שלו.. בושה שבת ישראל צריכה להאות ככה, הם לא מחפשים לצאת לקניון לראות חילוניות פרוצות, את “תלמדה בית יעקב” מעניינת יותר, את נוצצת יותר, כן את..את.. “בגללך יש זרע לבטלה” לא בגלל שחקניות פרוצות, רק בגללך!!!!! בגללך יש בעיות של שלום בית, בגללך!!!! תתעשתי לפני שיהיה מאוחר….!!! ישנן פאות שמושכות עיניים של גברים אחרים והם יכולים להגיע להרהורי עבירה שזה אסור!! כמו פאות ארוכת מידי או פאות שיותר יפות מהשיער הרגיל של האישה וכו’.. נמאס כבר מכל אלו שהולכות עם צוואר חשוף [מגיע לפעמים עד לשקע של החזה] בגדים צמודים ביותר ולקינוח חצאיות מעל הברך, והעיקר “לא הולכות עם פיאה” אבל צמוד וקצר גם אסור. אני באופן אישי חושבת שפאה מביאה להרבה מכשולים בצניעות!!

    האם אישה “חרדית” ההולכת בניגוד להלכה בבגדים צבעוניים ומבריקים המושכים תשומת לב או בבגדים המבליטים את כל איברי הגוף ובעיקר את המקומות הצנועים,או בחולצות קצרות שאם את מתכופפת רואים לך את הגב ואם את מרימה את ידיך רואים לך את הבטן, וחובשת פאה העשויה משיער של נשים גויות שמתו או מטפחת ראש צבעונית ונוצצת ונעלי עקב וכו’- יכולה להעיד לפני הקב”ה ולומר לו “אבא שבשמיים אני מאותן נשים צדקניות שיביאו גאולה לעמך ישראל? ” האם ראינו מאישה כזו שבנייה יצאו ת”ח גדולי הדור? האם אישה כזו יכולה לדמיין לעצמה שאחרי מותה היא תבוא בפריצות הנ”ל לפני האמהות הקדושות ותרצה לשבת לידן? ואיך לא תפחדי מאבא שבשמיים שאמר בתורתו הקדושה “וראה בך ערוות דבר ושב מאחריך….” הקב”ה מסלק שכינתו מעם ישראל, מסיר את השגחתו מעלינו בגלל נשים כמוך… ואמרו חז”ל הקדושים שצרות באות לעולם בגלל חוסר צניעות של בנות ישראל ובפרט לאחר שקראת את כל הנ”ל, כיצד תעיזי להמשיך לצאת כך מחר ולהכשיל את בחורי ישראל ותמשיכי לשים פס על דברי חז”ל הקדושים אשר הזהירו נוראות על הפריצות שיש בקרב מחננו ובפרט שיראו לך ביום הדין שקראת כל הנ”ל ובכל זאת המשכת במרדך.

    לדעתי גם המכשירים הטמאים גורמים לנו לאבד שפיות, הילדים ובפרט בנות הסמינרים הולכים עם הפלאפון לכל מקום, קניות, ואפילו לשרותים, למקלחת, ואפילו כשהם רוצים לישון לנוח קצת, הם מכבים הכל אבל לא את המכשיר שמא מישהו יחפש אותם. הם הפכו להיות תלותיים במכשיר שמספק להם את האון-ליין העכשוי בכל עת!! לצערי יש להקטין את המידע של המכשירים ולהפוך אותם למה שנועדו מלכתחילה-מכשיר פלאפון לשיחות של האם הגעת הביתה? הכל בסדר? ולנתק זהו. הרבה מסכימים איתי אבל אף אחד לא מסוגל להתנתק ממנו – והסיבה העיקרית היא מידת הגאווה!!!! [גם הסיבה של הפריצות אצל נשים היא מידת הגאווה!!!] שמא יגידו אהה, אין לו מכשיר ברמה!!! לי יש מכשיר פשוט ואני מסתדרת מצויין ואפילו יותר מכל אחד אחר. אני מגיעה הביתה ויש לי זמן לכל דבר, לא כמו רובכם, כשאני נכנסת להתקלח אני נכנסת לבד ולא עם כל העולם.

    אני לא אוהבת להעיר על הנושא הזה, כי לי לא חסר דברים שצריך לתקן… אולי יותר קל לי בנושא צניעות ואני מקפידה על כך, אך בדברים אחרים די קשה לי, שהם פחות סממנים חיצוניים כמו תפילה ועבודה על המידות… אני יהודיה כמוכם ואף פשוטה יותר מכם, איני מתיימר להיות חכמה או נביאה ויש לי המון מה ללמוד מכל יהודי/ה. אני אוהבת אתכם עם ישראל מאוד! וזו הסיבה שאני פונה אליכם מכל הלב!!! אנו לקראת אחת התקופות הקשות בהיסטוריה שלנו, לקראת חבלי משיח!!! וכולנו חייבים לחזור בתשובה תיכף ומיד.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  7. דמעות של תנין

    …במקום שהשוטה הזה ישמח שאישתו.לא ממשיכה להחטיא את בנות ישראל.בזבל הזה שנקרא פאה.הוא מתלונן שלרוע מזלו.היא לא עובדת וכו וכו…ואחר כך שואלים למה יש נגיף וצרות וקשיי פרנסה…עם צניעות כזאת של פאות…מה הפלא…??????????????????????

    חצקל |
    הגב