בן ארי ובן גביר קוברים ( צילום: פלאש 90)
אני מתבייש, כי יהדות התורה הביעה תמיכה בבן ארי. אני מתבייש, כי כשבן ארי מדבר על מעטפת של אזרחים התומכים בטרוריסטים, ובכך מצדיק את עמדתו הקיצונית, הפכה יהדות התורה למעטפת התומכת בגזענות והשנאה של בן ארי.
אני מתבייש, כי בשעה שהיינו העם הנרדף, המוכה, הנדכא והמושפל בין עמים, חיכינו בכיליון עיניים, לקול שיאמר אחרת, לשביב של חמלה. אני מתבייש מגילוי חוסר רגישות קיצוני, מגילויי גזענות, שנאה ורצון לגרש, שבאים בשם תורת ישראל, ונתמכים בשתיקה או בעידוד של בני התורה.
חרדיות הנגררת אחר קיצוניים לאומניים דתיים, בן ארי, בן גביר, פייגלין סמוטריץ' וחבר מרעיהם, ואף תומכת בהם אידיאולוגית ודתית, איבדה את זכותה להיות המצפון המוסרי של האומה. פייגלין מציע בגלוי, לספח את השטחים, ולתת לערבים תושבות סוג ב'. את אלה שלא יסכימו, לגרש.
זוהי מדיניות אפרטהייד וגירוש, שאם היו נוהגים בה כלפי חרדי כלשהו בעולם, הקהילה הייתה מרעישה מוסדי עולם. אבל כשזה לא נוגע לנו, אנחנו הופכים להיות שותפים לפשע. יהדות חרדית, שמבעה המוסרי הוא שלא למרוד באומות, לא לעלות בחומה, לפרנס עניי עכו"ם עם עניי ישראל, לבקר את חוליהם ולקבור אותם משום דרכי שלום, תומכת עכשיו ברעיונות של גזענות, כיבוש ואפרטהייד.
פעם אמרנו שאנחנו שונים. אוהבי אדם. אוהבי חירות. אוהבי תורה אמתית. ובעת המבחן, דווקא ברגע המכונן, אנחנו מתגלים כגרועים שבמגזרים. יום יבוא ונישאל, היכן היינו באותו היום, באותו יום שהיהדות הדתית הצמיחה מתוכה תנועה לאומנית, גזענית ואלימה, כגרועה שבאומות, ונגלה להוותנו שהיינו במרכז המהפכה של עליית שולי מי האפסים וביב השופכים של המוסר היהודי.
רק לאחרונה, ראינו להיכן מגיע הימין הקיצוני ברחבי העולם. טבח אכזרי בבית כנסת בארצות הברית. רצח יהודים בצרפת וגילויי אלימות ושנאה. טבח של עשרות מוסלמים בניו זיילנד. כך נראה ימין קיצוני המוסת על ידי לאומניים, גזענים ואנטישמים. היהדות החרדית מצטרפת עכשיו למגמה זו, ומגבה עליית ימין קיצוני מתוך עולם התורה, ובשם התורה.
ואיך זה יראה? איך העולם יראה את זה? שהיהדות הדתית והחרדית, הן אלה המובילות את הימין הקיצוני המתחדש במדינת ישראל. איך אנחנו נראה את זה, שאנחנו הופכים לשופרם של צמחי פרא, שדת ישראל הופכת לדת האש, החרב והגזענות. לצעדה קודרת אל עברי פי פחת של אומה יהודית, שאינה לומדת דבר מאלפות שנות ייסורים וניכור.
רק שתיקה. הסכמה. עידוד, שסופם קריסה מוסרית. זה בדיוק מה שיש היום. זה הקול היחיד שאתה יכול לשמוע, מתוך המחנה החרדי. ולכן אני מתבייש. מאוד מתבייש. כי בסופו של יום, גם בושה היא משהו.
8 תגובות