ההתנגדות לחיסון, מכיוון מפתיע

חבל שלא שאלת אותי לפני שקנית מיליוני חיסונים. ההיגיון שלי אומר — ואתה לא מוכרח להסכים אתי — שבשביל להציל אפס ילדים בשנה, אני לא מוכנה להמליץ לשום הורה בעולם לדקור את הילד/ה שלו ולהכניס לו/ה חומר שלא באמת נוסה על ילדים כמו שצריך ולכמה זמן שצריך.

טור שכתבה ד"ר אפרת שור, רופאת ילדים, אם לארבע בנות.

אני לא פקידה ולא מטומטמת. אני אשה, אני אמא ואני הרופאה של אלפי ילדים בבית שמש. כל אמא וכל אבא שמכירים אותי יודעים מה דעתי על חיסוני השגרה.

ההורים הסרבנים וגם הדחיינים מקבלים ממני שיחת מוטיבציה מלומדת ומנומקת בכל פגישה, גם אם באו כדי לטפל בציפורן החודרנית של רגל ימין של אחד הילדים. תשאלו אותם.

אני אובססיבית. אני נודניקית ברמות על. אני מתווכחת ומביאה נתונים, ואם יש צורך, אני מפחידה אותם בסיפורי זוועה של חולי חצבת ושעלת ודלקת קרום המוח עוד מימי בטיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק בירושלים. ובסוף תמיד מגיע משפט המחץ: חיסון זה תרופה מצילת חיים.

זאת התרופה שנחקרה יותר מכל תרופה אחרת בעולם. אלמלא כן, לא הייתי מכתתת את רגלי לטיפת חלב כ–30 פעמים לחסן את ארבע בנותי.

לפני שחיסון מוכנס לשגרת החיסונים הוא נבדק בניסויים קליניים, בתהליך שכולל שלבים רגולטוריים רבים שנועדו לוודא את הבטיחות ואת היעילות שלו לאורך שנים.

ואפילו אז, לפעמים תקלות קורות. ב–1977 למשל, מתן של חיסון משולש מאצווה פגומה, הותיר מספר ילדים עוורים, חירשים ומוגבלים לצמיתות. נכון, אני עונה למלעיזים, לחיסונים כמו לכל תרופה, יכולות להיות תופעות לוואי: כאבים במקום ההזרקה או חום. תופעות הלוואי הקשות יותר הן נדירות מאוד.
אם אני יודעת שהתועלת גדולה מהנזק האפשרי — אני אמליץ. ואם אני לא יודעת — לא אמליץ, וגם לא אתחסן ולא אחסן את ארבע בנותי.

הכלל הכי חשוב בעיני ברפואה, הוא: "קודם כל אל תזיק". זה אומר שחובה עלי, כרופאה, לבחון את התועלת אל מול הנזק האפשרי של כל טיפול, לכל ילד וילדה. כדי לקבל החלטה שקולה לפני שאני ממליצה או לא ממליצה על החיסון לקורונה, מה שצריך לבדוק זה ככה:

כמה ילדים מתו בארץ מקורונה? כמה ילדים הונשמו בגלל קורונה? כמה ילדים נשארו נכים בגלל קורונה? כמה? אפס! אפס ילדים! ומן העבר השני — מהו הנזק האפשרי מחיסון כזה? וואלה לא יודעת. על כמה ילדים החיסון הזה נבדק? וואלה לא מצאתי נתונים. במשך כמה זמן עקבו אחר ילדים שקיבלו את החיסון? וואלה, לא יודעת.

אבל אני יודעת שכדי להציל אפס ילדים מנזקי המגיפה, ארגון ה־FDA האמריקאי ואחריו משרד הבריאות הישראלי מוכנים לחרוג מהכללים המקובלים של רגולציה, ולאשר כיווץ מרשים של זמן הניסוי, ומתן חיסון מזורז לכולם.

שמעתי שבחודשים הקרובים יגיעו החיסונים ואתם בונים כבר איך להכריח את כולנו להתחסן, ואלו סנקציות להטיל.

חבל שלא שאלת אותי לפני שקנית מיליוני חיסונים. ההיגיון שלי אומר — ואתה לא מוכרח להסכים אתי — שבשביל להציל אפס ילדים בשנה, אני לא מוכנה להמליץ לשום הורה בעולם לדקור את הילד/ה שלו ולהכניס לו/ה חומר שלא באמת נוסה על ילדים כמו שצריך ולכמה זמן שצריך.

כי נניח שבעוד כמה שבועות או חודשים, פתאום נראה נזקים לילדים שקיבלו את החיסון — מה נגיד אז? "טוב, לפחות הצלנו אפס ילדים?".

ד"ר שור היא רופאת ילדים, אם לארבע בנות", הטור נכתב באתר הארץ .

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *