“הולכת לצד, מתפללת”: האם שבנה הפעוט ננעל באוטו – בפוסט מצמרר

אם לפעוט שננעל ברכבה וניצל בנס, בפוסט מצמרר. תתכוננו, זה הולך להיות מרגש וגם אתם תרגישו שאתם רוצים להודות ולהודות להשם בלי סוף – אחרי שתקראו את זה

את הפוסט הזה כתבה שירי ממן – אם לפעוט שננעל השבוע ברכבה, בשיא החום. “אתמול איבדתי חצי מהחיים שלי”, היא פותחת ומספרת על הרגע המצמרר שבו אספה את בנה אביב מהגן. “אני רוצה לספר לכם את זה כדי שלא תחוו דבר דומה חלילה! זה היה עוד יום שגרתי, אוספת את אביב הקטן מהגן, שמה אותו במושב האחורי, קושרת אותו.

“הבאתי לו את המפתחות שישחק איתם, לא ברור לי למה עשיתי את זה. אולי מהחום, אולי כדי למנוע ממנו שיעמום או בכי כשהוא יושב. סוגרת את הדלת שלו, באה להכנס לדלת שלי – האוטו נעול! אביב נעל את עצמו. בתוך האוטו. בחום. שעה 16:00, שיא החום”.

בשניות הראשונות עשתה ממן מה שכל אם במקומה הייתה עושה. “אני מנסה להגיד לאביב שילחץ על השלט והוא מקשיב לי ולוחץ, אבל לוחץ על הנעילה במקום על הפתיחה. איך כפתור שבשימוש כל כך בסיסי ביום יום הפך לחיים או מוות פתאום? אני רואה אותו בפנים באוטו ואין לי יכולת לחלץ את הילד שלי”, היא מזדעקת.

“כל הסרטים רצים לי בראש קדימה”, היא ממשיכה לתאר את תסריט האימה. “אני חסרת אונים, מתקשרת לבעלי שינסה להגיע כמה שיותר מהר עם המפתח הרזרבי. אמר שיגיע תוך 5 דקות וכל דקה היא קריטית. הולכת לצד מתפללת, מנסה לנשום, להירגע”.

ואז התחיל המקום להתמלא באנשים עם פרצופים מודאגים. “בחור אחד ניסה לשבור את החלון של האוטו, לא הצליח. הזמן עובר. נהיה חם והילד כבר מתחיל להזיע. מישהי מלמעלה הזעיקה את ידידים, מלאכים משמיים. תוך דקה הגיע בחור בשם רחמים – כשמו כן הוא! תוך דקה וחצי חילץ עם מוט ברזל את אביב. אם הם לא היו באים בזמן, לא יודעת מה היה קורה. לא רוצה לחשוב על זה. כרגע אני מודה. מודה שאלוהים עזר ומודה על אנשים שהם כמו מלאכים בדרכים.

“המסר שלי אליכם”, מסכמת ממן את הפוסט הנוגע. “לעולם לא לתת לילדים מפתח של רכב. אני סמכתי על הרכב שהוא חדיש ונחשב רכב בטיחותי מס 1. תסמכו רק על עצמכם ואל תתנו לילדים שלכם בשום שלב את המפתח. מזכירה לכם שיולי אוגוסט מתקרב, תמיד תהיו עירניים, בדקו בכל סוף נסיעה שהוצאתם את הילדים. זה בדיוק שנייה אחת להסתובב אחורה, להביט על המושב האחורי, ולוודא שאין ילד שנשכח ברכב חלילה, תמצאו דרך לעצמכם, כל דבר, רק שלא תגיעו לרגע הזה! אלוהים היה לצידי הפעם, קבלתי את השיעור שלי. זכרו כלל. עליכם ההורים”.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.