בעת 'ביקור חולים' ב'בית אבות', נשאל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל: אחד הזקנים כאן מדיירי המקום, סובל מכמה מחלות וגם מדיכאון, ומידי פעם מאושפז במחלקה פסיכיאטרית. יהודי זה עולה ויורד במעלית ביום שבת, למרות שמעירים לו ״היום שבת, תמתין מעט ויגיע הגוי שיקח אותך במעלית״.
גבאי בית הכנסת החליטו אפוא על דעת עצמם שדינו כמחלל שבת ואינם נותנים לו עליה. הזקן לא מודע לסיבה שלא קוראים לו לעלות לתורה, והוא מתלונן על כך מאד שאינו מקבל עליה כמו כולם. השאלה: האם אסור לעלות אותו לתורה, או שמא מפני שאינו בריא בנפשו ועוד, יש לו דין של 'שוטה לדבר אחד' וכמו אנוס על חילול השבת, ממילא אין לצערו ולדכא אותו עוד יותר בכך שלא עולה לתורה? – כך שאלוהו.
התשובה: שיעשו ניסיון, בעת שיורד ויוצא מהמעלית בשבת, באותו זמן יציעו לו לתרום סכום כסף גדול לבית הכנסת, אם יסרב, בטענה כי זה הרבה כסף, הרי שהוא שפוי לגמרי, ולא לתת לו 'עליה לתורה'.
ביציאתו בדרכו לביתו, סיפר מרן זצ"ל מעניין לעניין, כי הייתה 'אחות' פלונית בבית חולים, ששאלו אותה בתמיהה: מדוע את עובדת בשבת, וכי אינך מודעת להלכות ולעונש של חילול שבת?!' היא השיבה בהצטדקות: 'כדי לסייע לחולים אני מוכנה אפילו ללכת לגיהינום.
לימים, פרצה 'שביתת אחיות' בגלל שלא נתנו להם 'תוספת שכר', והיא הייתה מהשובתות. ואז אמרו: על גיהינום – היא מוכנה לוותר למען החולה, על מאה שקלים תוספת שכר – אינה מוכנה. זו הראיה כמה שווה אצלה הפחד מגיהינום.
(מתוך הספר 'חכימא דיהודאי' העומד לראות אור אי"ה לקראת חודש אלול – נמסר לפרסום ב'קובץ גיליונות')
תגובות