הלברטל בטור נוקב בעקבות בעלזא

חסידים רבים, מחסידיות שונות, נפטרו בימים אלה מקורונה. ללא יחס למספרם באוכלוסיה. והם בין העשרות ומאות חסידים אחרים, מורדמים ומונשמים או חולים קשה ובינוני, ועוד רבים מספור בבידוד. מצב קשה מנשוא.

רוחות הרפאים של החסידים שנפטרו, הופיעו בשבת בבית המדרש של בעלז. בשבת זו, שבה חגגו כעשרת אלפים חסדים את הפארשפיל, לקראת החתונה של בית האדמו"ר.

בבעלז הודיעו שסוגרים את דלתות בית המדרש בסעודה שלישית עד לגמר הפארשפיל. הם סוגרים כדי שעין זרה לא תראה ולא תצלם את אלפי הבחורים, אלפי האברכים ואלפי הנשים והטף שהתקבצו שם, ללא מסכות, ללא ריחוק חברתי, ללא קורונה. בית המדרש סגור ומסוגר מכל עבריו, וכולם בפנים רואים בטלוויזיה במעגל סגור את שמחת בית האדמו"ר. רואים וצוהלים.

אבל ישנם המביטים בפליאה בשמחה זו. אלו רוחות הרפאים של הנפטרים. הם מביטים, ולא מאמינים. האם היו הם קורבנות שווא? גם רוחם של המורדמים והמונשמים נמצאת שם. גם הם לא מאמינים.

וזו רק ההקדמה ליום החתונה, יום שלישי. גם אז ייסגר בית המדרש. תורשה הכניסה רק לחסידי בעלז, לאלה שלא ידברו וילכו כנועים להדבקתם. לעשרת אלפים שיהיו שם, אלה שאין להם כל אישיות עצמאית. לאלה שיסכימו שיפלו חללים מקרבם ומקרב אחרים, כי הם צריכים לשמוח בעולם הזה. הם רוצים לראות את עולמם בחייהם.

ובעצם הכול שם רק העולם הזה. העולם הזה בבעלז דומה לבי הילולא. אין סיבה אחרת להתנהלות הזו. הם רוצים כיף. שמחים וצוהלים כשכל העולם שרוי בצער. למה שהקורונה תמנע מהם. למה שהציונות תמנע מהם. הם רק צריכים להסתדר עם המשטרה.

אין הבנה לאי התערבות המשטרה. אין כל הבנה להפקרות המתאפשרת שם. בשום מדינה נאורה דבר כזה לא היה עובר. שם היו רבים מהם מבלים את החתונה בכלא. גם החתן והכלה.
אבל יהיו שם מי שישלחו אצבע מאשימה כלפי הצוהלים. ועוד איך. כלפי האוכלים והשותים והרואים את עולמם רק בחייהם. כלפי הרוקדים לצלילי התזמורת שעל הטיטניק. ואלו יהיו רוחות הרפאים של החסידים הרבים שנפטרו. הם יהיו שם.

הם לא רק ישלחו אצבע מאשימה. הם יספרו לעשרת אלפי החוגגים, איך דמיהם ודם זרעיותם זועק אליהם מן האדמה. הם יספרו לחוגגים הלומי השמחה על הצער ועל הסבל. הם יספרו על חיים שנגדעו, על מורדמים ומונשמים על חולים קשה שחייהם אינם חיים. ואלה יהדהדו בכל רחבי בעלז.
 

 הטור על דעת הכותב בלבד