המכתב מלייקווד שגרר אחריו את המכתב מבני ברק

“גיליתי ‘מכרה זהב’, ואיך אהיה ‘עניו’ בשעה כזאת ולא אספר עליו לאחיי שכה זקוקים לו?” – “המכתב מלייקווד” שגרר אחריו את “המכתב מבני ברק”

הדברים התפרסמו על ידי אברך חרדי שגר עד היום בלייקווד שבארצות הברית. אותו אברך היה נשוי עשר שנים ולא זכה לפרי בטן. הוא עשה את כל שהציע עולם הרפואה, אך הישועה לא הגיעה, ולא זו בלבד – היתה לו בעיה בריאותית לא פשוטה, גם בה נלאו הרופאים מלמצוא מזור. לאחר שבסיעתא דשמיא נושע משתי הבעיות, הוא כתב מכתב שהתפרסם ברבים, וזכה לכינוי “המכתב מלייקווד”:

“אני אברך צעיר שאינו ראוי לומר לאחרים גדולים ממני מה לעשות”, כך הוא פותח את מכתבו, “מצד אחד, מי אני ומה אני כי אכתוב דברים ואפרסם אותם בפרהסיא. מצד שני, איני יכול לשתוק! ליהודים רבים יש צרכים ומצוקות, ואיני יכול למנוע טוב מבעליו! יש בידי ‘מכרה זהב’ שהנני נרעש מגודל יקרתו, והיאך אהיה ‘עניו’ בשעה כזאת, ולא אודיע על מציאותו לאחיי שנמצאים במצוקה, והם כה זקוקים לו?

“כיון שהתקרבנו לתענית אסתר וליום הפורים עיינתי במה שכותבים הספרים הקדושים על מעלת יום הפורים, בו ‘כל הפושט יד – נותנים לו’, ומתוך העיון בדבריהם נוכחתי ללמוד ולהבין כי במשפט זה טמון עומק עצום מלבד הפן ההלכתי. ביום הפורים כל הפושט יד למלכו של עולם בתפילות ובתחנונים – נותנים לו! ככל שהוספתי לעיין בספרים הקדושים, קיבלתי תחושה שמשהו ענק מסתתר מאחורי המשפט, ונגעתי רק באפס קצהו.

“החלטתי באותה שנה לשנות את סדר היום בפורים מכפי שהייתי נוהג בכל שנה. באותה שנה השקעתי בתפילות! קמתי כשעתיים לפני הנץ החמה, כשהעולם עדיין צלול, בהיר ונקי, ובמשך כשעתיים בכיתי ביחד עם אשתי, אמרנו תהלים, ובמיוחד בהגיענו למזמור כ”ב – אותו מזמור שאמרה אסתר כשנכנסה במסירות נפש למלך אחשוורוש תוך שהיא מסכנת את חייה: ‘לַמְנַצֵחַ עַל אַיֶלֶת הַשַחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. אֵ-לִי אֵ-לִי לָמָה עזַבְתָנִי רָחוֹק מִישּועָתִי דִבְרֵי שַאגָתִי’.

“התחננתי לבורא עולם: ריבונו של עולם, אני מבקש ממך זרע של קיימא! אני מבקש ממך פתרון לבעיה ממנה אני סובל! ריבונו של עולם, אני יודע שאתה רוצה רק את טובתי, אלא שאתה מבקש ממני ‘הַשְמִיעִנִי אֶת קוֹלְֵך כִי קוֹלְֵך עָרֵב’ (שיר השירים ב, יד), אתה רוצה לשמוע מפי שאני ‘קשור’ אליך, ומכיר בכך שהישועה יכולה לבוא רק מידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה. אנא ממך, בורא עולם! יום פורים הוא יום המסוגל לתפילה, ואני מבקש ממך ‘להודיע שכל קוויך לא יבושו’, ומי שמקווה ומתפלל לה’ – זוכה לישועה.

“לאחר שעתיים של בכיות ותפילות נגשנו להתפלל כוותיקין. לאחר תפילה וקריאת המגילה קיימנו את מצוות היום, ועוד נותר לנו זמן לסגור את דלת הבית ולשוב ולבכות על העניינים האלו, שאנו כה זקוקים להם.

“הריני מצהיר, שעד ליל הסדר, תוך שלושים יום בלבד – שתי הישועות הגיעו!

“אחיי! לא עת לחשות, לא עת לשקוט ולנוח! אני קורא לכם בפרהסיא: תנצלו את יום הפורים כדת וכראוי! שערי שמים פתוחים. השטן הוא זה שמבלבל את דעתנו ומריץ אותנו מכאן לשם ומשם לכאן, וגורם לנו לבזבז את היום הקדוש הזה על השתוללויות שלא במקומן. בוודאי יש לקיים את כל מצוות היום בהידור, אבל אל לנו לאבד את הגבולות, אל לנו להתעסק בטפל ולזנוח את העיקר. יש להקדיש זמן, ‘לתפוס פינה שקטה’, להתפלל ולבקש מה’ את כל הבקשות מתוך הכרה והרגשה שכל כולנו תלויים בחסדי ה’ יתברך, וביום זה מובטח לנו כי ‘תשועתם היתה לנצח ותקותם בכל דור ודור'”.

עד כאן מכתבו של האברך מלייקווד.

סיפר הרב מנחם שטיין שליט”א: אני מכיר זוג המתגורר בבני ברק שגם להם היתה בעיה בזש”ק. ולאחר שקרא הבעל את המכתב של האברך מלייקווד פנה לאשתו בעדינות ואמר לה – “מנהגנו בכל שנה לנסוע ביום הפורים למשפחה שלך באופקים, שם מתאספים לסעודה כל אחיך ואחיותיך, ואכן זהו מפגש ‘חד שנתי’ משמח ביותר. אולם השנה אני מבקש ממך: הבית שלנו בלי ילדים… בואי נישאר בבית ביום הפורים הקדוש, וננצל את היום לתפילות”…

הוא סיפר לה על “כל הפושט יד נותנים לו”, על “להודיע שכל קוויך לא יבושו”, ועל “מרדכי בן יאיר – בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו, בן שמעי – בן ששמע אל תפילתו, בן קיש – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו”. הוא הסביר לה את כח התפילה שיש ביום המסוגל הזה. לאחר ששמעה את דבריו, שנאמרו בנחת ובעדינות – סברה וקיבלה.

במכתב שכתב האברך הזה, והתפרסם ברבים, הוא כותב: “נשארנו באותה שנה בביתנו, קיימנו את כל המצוות בהידור ואף סעדנו את סעודת פורים בשמחה, אולם הקדשנו זמן רב לתפילות, בדיוק כמו שעשה האברך מלייקווד. ניצלנו לתפילות ולבכיות את אשמורת הבוקר, שהוא הזמן המסוגל ביותר.

“והריני מודיע לכם: לאחר פחות משנה עשינו, בסיעתא דשמיא, סעודת פידיון הבן לבננו הבכור שנולד!”

(‘דורש טוב’, הובא בגיליון ‘ברינה יקצורו’)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.