הסיפור מלפני 120 שנה שגרם להרב אדלשטיין לפרוץ בבכי סוער

את הסיפור הזה סיפר הנין של בעלת המעשה. כשאביו ישב 'שבעה' הוא סיפר זאת למרן ראש הישיבה הגר"ג שליט"א שהגיע לנחמו, ומרן רה"י פרץ בבכי בלי מעצורים למשמע הסיפור!

היה זה בירושלים שלפני 120 שנה. עוני מחפיר שרר אז, אנשים רעבו ללחם. ברחובות ירושלים סבבו אנשים נפוחי כפן ואחוזי בולמוס, שפניהם כבר השתנו מחמת הרעב. אדם השרוי במצב כזה של רעב, עלול למות באופן מיידי אם לא יגישו לפיו דבר מה לאכול.

היתה אשה אחת שעבדה במטבח בית החולים, ותפקידה היה להגיש לחולים את ארוחתם. שכרה היה… השיריים שנותרו ממזונם, אותם היתה נוטלת בסופו של יום לביתה כדי לשבור את רעבונם של ילדיה. בדרך כלל לא היתה מצליחה להביא לביתה אלא מעטנ שבמעט, שהספיק רק 'להחזיק את הנשמה בגוף', כך שאותות הרעב הכבד ששרר בירושלים, ניכרו היטב גם אצל ילדיה.

יום אחד, חורפי במיוחד, נותרה בסיומו של יום, מלבד שיירי התבשיל, עוד ככר לחם שלמה! האשה התרגשה עד מאוד מכך שתוכל להביא הביתה חתיכה הראויה להתכבד בה, היא ארזה את הכיכר בדחילו ורחימו בכמה ניירות שלא תירטב בגשמים, ויצאה לדרכה.

באותם ימים, בהעדר תאורת רחוב, פסעו בשעות הליל לאורו הקלוש של פח מנוקב ובתוכו נר דולק. היא צעדה ברחוב הסגרירי, והנה שמעה לפתע קול חלוש מתחנן: "בבקשה, אוכל… אני רעבה!"

היא מביטה מאין בא הקול, ורואה ילדה נפוחת כפן שפניה כבר נשתנו מחמת הרעב. מצד אחד, ידעה שאם לא תביא לה משהו לאכול, היא עלולה למות חלילה בתוך זמן קצר. מצד שני, תמונת ילדיה הרעבים עמדה במוחש מול עיניה…

היא נקרעה בתוכה, עד שהמצפון היהודי ניצח! היא הוציאה את ככר הלחם והושיטה אותו לילדה אחוזת הבולמוס, ש'חיסלה' אותו במהירות עד תום. לאחר מכן התיישבה לידה וניסתה לדובב אותה, והמתינה לראות שהיא כבר חשה בטוב וכוחותיה שבים אליה. ואכן, פניה של הילדה שבו אליה, הנפיחות ירדה – –

ואז… נפלטה מפיה של האשה קריאת תדהמה! לאורו הקלוש של הנר שבידה, היא הצליחה עתה לזהות את תווי פניה של הילדה. היתה זאת לא אחרת מאשר בתה שלה! שהגיעה למצב של סכנה מחמת הרעב! האשה נחרדה למחשבה מה היה קורה חלילה אילו היתה מתעלמת ממנה.

את הסיפור הזה שמעתי מהנין של אותה אישה. כשאביו ישב 'שבעה' הוא סיפר זאת למרן ראש הישיבה הגר"ג שליט"א שהגיע לנחמו, ומרן רה"י פרץ בבכי בלי מעצורים למשמע הסיפור! ('עינינו גל' גיליון 268, יש"כ להרב פנחס זרביב שליט"א, מכון 'למעשה')

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *