הסכם ראשון: לפיד והעבודה חתמו

במסגרת המו״מ בין יש עתיד לעבודה הגיעו הצוותים להסכמה על עיקרי קווי היסוד של הממשלה, כמו גם על שורה של פתרונות כלכליים-חברתיים.

במסגרת המו״מ בין יש עתיד לעבודה הגיעו הצוותים להסכמה על עיקרי קווי היסוד של הממשלה, כמו גם על שורה של פתרונות כלכליים-חברתיים.

בין היתר הסכימו הצדדים כי: הממשלה תפעל להגברת הבטחון האישי של כלל האזרחיות והאזרחים, תחזק את המשטרה ותוסיף לה תקני כוח אדם ותקים יחידות למיגור הפשיעה במרחב הכפרי ובחברה הערבית.

יקודמו פתרונות חדשניים להתמודדות עם פקקי הענק הפוגעים באזרחי המדינה ובמשק הישראלי, פתרונות אלו ייתנו דגש לתחבורה מודרנית ונקיה תוך שיפור והשקעות בתחבורה השיתופית והציבורית.

הוסכם כי הממשלה תקים יחידות ייעודיות לטיפול בעבירות מין במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט ותיישם במלואו את דו”ח ברלינר להגנה על נפגעות ונפגעים.

כן תיישם הממשלה במלואן את מסקנות הוועדה הבין משרדית למניעה וטיפול בתופעת האלימות נגד נשים ואלימות במשפחה ובכלל.

כמו כן הושגו הסכמות בנושאי דת ומדינה.

יו”ר המפלגה תכהן כשרה בוועדה למינוי שופטים.

יאיר לפיד כתב בפייסבוק פוסט ארוך על ממשלת האחדות:

אילו היו לי 40 מנדטים, הייתי מנסה להקים את אותה ממשלה

ביום רביעי הקרוב, בחצות, יסתיים המנדט שנתן לי הנשיא להקים ממשלה. איני יודע עדיין אם הממשלה תוקם. אנחנו הופכים כל אבן, עושים כל מאמץ, אבל הדברים אינם תלויים רק בנו. דבר אחד אני כן יודע: אילו היו לי 40 מנדטים, הייתי מקים את אותה ממשלה, עם אותם שותפים. עם הימין והשמאל והמרכז. ממשלה שכל מהותה אומרת: אנחנו פה יחד, המאבק שלנו משותף, המדינה הזו היא באחריות כולנו. מעל לכל, ממשלה שאומרת: אנחנו לא שונאים אחד את השני.

גם אם היו ליש עתיד 40 מנדטים, גם אם נתניהו כבר הלך הביתה, זו עדיין היתה הממשלה שצריכה לקום כאן. זו הממשלה שעם ישראל ומדינת ישראל זקוקים לה כאוויר לנשימה. ממשלה שבה נפתלי בנט וניצן הורוביץ עובדים יחד כדי לשפר את מצבה של מערכת הבריאות. גדעון סער ומרב מיכאלי פועלים יחד לצמצום פערים בחברה (הוא בשם 5 המ”מים המפורסמים של ז’בוטינסקי, היא בשם מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית). ממשלה שבה איווט ליברמן וחילי טרופר מוצאים יחד פתרונות שמאפשרים לישראל להיות מדינה יהודית, אבל לכבד את הרעיון שיהדות אינה ניתנת לכפיה. ממשלה שתזכיר לעם ישראל שבני גנץ ותמר זנדברג ויפעת שאשא ביטון ומתן כהנא הם פטריוטים ישראלים שאכפת להם. שיש להם דיעות שונות, אבל עמדה אחת: שהגיע הזמן ללכת לעבוד למען אזרחי ישראל.

יש הסתייגויות כמובן. מספר השרים המסתמן, הנושאים שהחלטנו לא לגעת בהם בשנה-שנתיים הראשונות כדי לתת לספינה להתייצב, ועדיין – אם היו לי את כל האופציות, זו האופציה שהייתי בוחר. הייתי בוחר בה מפני שאנחנו מוכרחים ממשלה שבה יש דתיים וחילונים, שמאלנים וימנים, גוש מרכז לאומי-ליברלי גדול במיוחד, יהודים וגם, כן, ערבים, שחושבים ואומרים בקול רם שהם מאמינים בדו-קיום ובחיים משותפים ובשמירת החוק.

אני לא יודע אם הממשלה הזו תקום, אבל זו הממשלה שאנחנו זקוקים לה. היא לא תהיה מושלמת, יהיו לה חריקות, אבל היא תהיה נטולת שנאה ותתניע מחדש את הרעיון המופלא של אחדות ישראל. זו תהיה ממשלה שתזכיר לנו שבדמוקרטיה עירנית לפעמים השלטון מתחלף. פשרה אינה מילה גסה אלא בסיס לקיום משותף. אנשים שחושבים אחרת מאתנו אינם אוייבינו ואינם רוצים ברעתנו (והם יהיו הראשונים להתייצב לצדנו כשאוייבינו האמיתיים – החמאס, החיזבאללה, איראן – ינסו לפגוע בנו). אם הממשלה הזו תוקם, בעוד ששה חודשים יהיו לא מעט אנשים שיגלו בהפתעה שהממשלה הזו לא הפכה את ישראל ליהודית פחות או ציונית פחות, היא רק הורידה את מפלס האלימות והזעם, הביאה לצמיחה ושגשוג, והזכירה לנו שאנחנו טובים יותר ממה שמתרחש עכשיו.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.