גאב"ד מרוקו הרב יאשיהו פינטו מזהיר באגרת מיוחדת את תלמידו באשקלון ובאשדוד: "הזמן הזה עם סימנים מפחידים, ועלינו להישמר ולהיזהר שכן השטן מערב כוחות קשים, ועושה שלום בן מחלת ללילית, שזה הזמנים המסוכנים ביותר. ובכל פעם ששני הכוחות האלו התחברו, חורבן בא לעולם.
וזה האגרת המליאה:
רבים מאחינו עם ישראל, עומדים בשעות ובימים אלו בסכנה רגעית מחרב ומלחמה על בתיהם ועל ראשם, ודין ערבות הוא מהיסוד החשוב בעם ישראל.
כל ישראל ערבים זה לזה וכאשר אבר אחד בגוף מציק וכואב, כל הגוף כולו כואב. וכך הכאב והצער היום הוא כללי של כלל עם ישראל.
אך עלינו לדעת דבר חשוב אשר השתבש לנו במרוצת השנים, ומרוב השפע המרובה אשר השפיע הקב״ה לעולם, אשר כמה שאנחנו חושבים שעם ישראל הגיע לחלק ולנחלה והשלום והטוב היא מנת חלקינו, טעות חמורה בידינו. ובגלל הטעויות האלו פעמים רבות במרוצת ההסטוריה האכזבה הייתה קשה ומרה ביותר.
צריכים אנו לדעת ולשנן לנו ולבנינו, שכל עוד לא בנוי ביתו של הקב״ה, ובית המקדש עדיין חרב, אנחנו עדיין בגלות. ואין מציאות שהקב״ה, מלך מלכי המלכים בגלות נמצא, לא בביתו ולא במשכנו, ואנחנו נחייה חיים שלווים, חיים רגועים, חיים שלא מרגישים בהם את הגלות.
זו טעות מיסודה שמנחילים אותה לדורות הבאים, ולכן אנו צריכים לדעת בבירור, שמימות החורבן אנו נמצאים בגלות ובמרה גדולה, ומי שלא שותף לבניית הבית השלישי, בלי רצונו ובלי ידיעתו שותף לכעין חורבנו.
כי דור שלא נבנה בו בית המקדש כמו שנחרב בו.
ואיך בונים את בית המקדש השלישי וניהיים שותפים לבניה, ולא ח״ו לחורבן ?
על ידי אהבת חינם, על ידי לימוד תורה ומסירות בלימוד התורה, אנחנו בונים את בית הקב״ה. ולכן בימים האלו שהחרב ברחובות, צריכים לחזק ולהתחזק בעבודת ה׳, ולחזק היסודות שעושים נחת רוח להקב״ה.
הנה כאשר מסתכלים אנו על עם ישראל ועל אמונתו להקב״ה, ועל אומות העולם ועל אמונתם באלוהיהם, צריכים ללמוד את ההבדל העצום בתפיסה ובראיה של האמונה. יהודי מוסר את נפשו על קדוש ה׳ ובשעה שמוסר את נפשו, מחשבתו היא שאינו רוצה לא שכר הגוף ולא שכר לנפש, אלא לשם יחוד קודשא בריך הוא, לשם זה מוסר את נשמתו מסירות נפש, בלי שום המתנה לשום שכר.
ולימוד זה יסד לנו אבינו הראשון, אברהם אבינו. כאשר הקב״ה ביקש ממנו ״קח נא את בנך, את יחידיך, אשר אהבת את יצחק… והעלהו שם לעולה״, הבין אברהם ששם מאבד ומסיים את כל ההבטחות מהקב״ה, ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ ושם קיבל על עצמו אברהם אבינו, עליו ועל בניו לדורות עולם, שמצוות ומסירות נפש, מוסרים לשם הקב״ה בלי שום תמורה ובלי שום שכר, רק לשם שמים.
וכך, כאשר יהודי נותן את חייו ומקריבם על יהדותו, קבלה יהודית מדורי דורות, שיהודים מוסרים את נפשם לשם שמים, בלי שום צפיה לתשלום או תמלוג מהקב״ה, מסירות נפש מאהבה לבורא בלבד. מה שאין כן אומות אחרים, כאשר מוסרים את נפשם, מצפים הם ודורשים מאלוהיהם תשלום פצוי שכר על מסירות נפשם.
אנו יהודים בני אברהם יצחק ויעקב, מוסרים את נפשנו מהיותנו עם ללא שום רצון לשכר, וכבר התנא באבות אמר ״אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס״, אין רצון ודרישה לשכר, אהבתינו לבורא אינה מותנית בכלום, היא זכה וברה וטהורה, וכל עוד מלכינו בלי בית הבחירה, אנו בגלות.
ואף שיש תקופות שהעולם נראה שקט ונוח, אך כל השקט הזה הוא טעות, ובכל רגע נתון העולם יכול להתהפך מרגע לרגע, ואין שום בטחון. ו״אם ה׳ לא ישמור עיר, שוא שקד שומר״.
לכן על ידי האמונה והאחדות ולימוד התורה והמסירות על מצות ה׳, בונים אנו את בית הבחירה ומקרבים את הגאולה השלמה.
עלינו לדעת ולהיזהר ולהישמר, מזמנים שהשטן מערב כוחות קשים, ועושה שלום בן מחלת ללילית, שזה הזמנים המסוכנים ביותר. ובכל פעם ששני הכוחות האלו התחברו, חורבן בא לעולם.
ורק בזכות ״אם תוציא יקר מזולל כפי״ נהיה ניצלים.
הזמן הזה הוא זמן עם סימנים מפחידים, ועלינו להישמר ולהיזהר ולהקפיד בכפי תהיה.
תגובות