יהודי בודד בלב מדינה עוינת: הביקור החשאי של הרב ישראל מאיר גבאי בעיראק

נגד כל הסיכויים הצליח הרב ישראל מאיר גבאי יו”ר אגודת ‘אהלי צדיקים’ לחדור לתוככי עיראק ולערוך בה מסע בן שמונה תחנות בקברי הצדיקים ובאתרי המורשת של יהדות עיראק המפוארת. במוסף החגיגי של ‘המבשר’ לרגל חג הסוכות, נחשפים לראשונה ימי ביקורו ההיסטורי בערים הגדולות בגדד ובצרה כשהוא לבוש ומחופש לשייח ערבי, בליווי תיעודים בלעדיים השופכים אור על החיים היהודיים בעיראק טרום עליית השלטון הקיצוני

לא הרי עיראק שלפני דאע”ש כעיראק שאחרי דאע”ש. גם אלו שמיהרו להספיד את הארגון הרצחני, שלא יודע שובע בתאוותו הנאלחת להרוג כמויות בלתי נתפסות של יצורי-אנוש, כבר מודים על טעותם ומבינים כי דאע”ש לא הלך לשום מקום. הוא אכן חטף מכות קשות וכואבות בשנתיים האחרונות על ידי הקואליציה המערבית, שהחלישה את כוחו משמעותית והבריחה אותו מאזורים נרחבים אותם כבשו חיילי המדינה האסלאמית ביד ברזל ובהטלת אימה על התושבים האומללים, אך עדיין הוא חי ונושם, ובעיקר בועט ברצחנות. את התזכורת לכך קיבלנו רק עתה בשלהי חודש אלול, עם הפיגוע המחריד בשדה התעופה באפגניסטן.

אין צורך להסביר ולהבהיר את המובן מאליו, שכמעט ואין מציאות ריאלית שכף רגל יהודית תצליח לדרוך על אדמת עיראק של ימינו. אולי יותר נכון לומר זאת כך: אמנם יתכן שיהודי יצליח אולי להיכנס לעיראק, אבל השאלה העיקרית היא אם הוא גם ימצא את דרכו החוצה בשלום, או שמא יילכד בידי חמומי המוח ושטופי השנאה נגד המערב ובוודאי נגד היהודים, וגזר דינו ייחרץ ר”ל כשאר האזרחים המערביים שנלכדו בידיהם וסופם המר פורסם בראש חוצות.   

התנסחנו בזהירות ‘כמעט ואין מציאות’, כי המציאות הזו התרחשה לפני מספר שבועות באמצעו של חודש אלול תשפ”א. אכן, זהו תרחיש לא-מציאותי שיהודי יסתובב ברחובות המרכזיים של הערים הגדולות בעיראק, עם כיפה, זקן ופאות, ייכנס בשלום ויצא בשלום. מובן מאליו שלא כל אחד יכול ומסוגל לשים את נפשו בכפו ולהסתכן בסכנה ממשית בכל רגע נתון בעצם השהייה במדינת אויב רצחנית, אבל היהודי הזה שכבר ביקר בעשורים האחרונים באיראן ובתימן, בסוריה ובמרוקו, היה מרוגש הרבה יותר מעצם הזכייה להתפלל ולתעד את קברי הצדיקים בבגדד ובבצרה, מלהתעסק יתר על המידה בפחדים ובחששות.

הכירו אפוא את יו”ר אגודת ‘אהלי צדיקים’, הרב ישראל מאיר גבאי, שהפך את שיפוץ ושימור קברות הצדיקים בכל העולם כולו למפעל חיים נאדר בקודש. הכל החל בשנת תשל”ט, אז נסע ר’ ישראל מאיר לראשונה לברית המועצות, כדי לפקוד את קברו של הרה”ק רבי נחמן מברסלב זי”ע באומן שבאוקראינה. כשסייר בערים ובכפרים בסביבת אומן, הוא היה המום מההשפלה וההרס של קברי הצדיקים ברוסיה. התגלה, כי במהלך התקופה הסובייטית, מצבות של יהודים נעקרו לרוב על ידי אלמונים או על ידי אנשים עניים שהשתמשו באבנים לחימום ובנייה. בערים הגדולות, הרסו הסובייטים וסללו על בתי קברות שלמים, מתחמי ספורט ובניינים אחרים.

“באותו זמן לא יכולתי לפעול ולעשות כלום”, הוא מספר לנו כיום לאחר ארבעה עשורים בתפקיד החשוב, “אבל עשר שנים לאחר-מכן, בשנת תשמ”ט, עם נפילת הקומוניזם, התחלתי לעסוק במלאכת זיהוי ושיקום אתרים קדושים יהודיים בברית המועצות לשעבר, ומאז הכל היסטוריה”. כיום, ארבעים שנה אחרי, ר’ ישראל מאיר פעיל כמעט בכל בית קברות יהודי באוקראינה בפרט וברחבי אירופה בכלל, משפץ, גודר ומסמן בתי קברות שנסללו לבניינים או למטרות אחרות ר”ל.

בשנים האחרונות, הוא הרחיב את פעילותו, כך שתכלול עבודות שיקום קברים במדינות רבות ברחבי העולם. להלן רשימה חלקית, מהמקומות אליהם הגיעה ידו הנטויה, לטפל ולדאוג לכבודם של קברי צדיקים ויהודים: ארץ ישראל, אוקראינה, ליטא, בלרוס, פולין, הונגריה, רומניה, בולגריה, טורקיה, מולדביה, יוון, גרמניה, צרפת, ספרד, איטליה, אוזבקיסטן, קזחסטן, רוסיה, תימן, מרוקו, צ’כיה, סלובקיה, בוסניה, מלטה, אמריקה, הודו. אפילו לאיראן הסגורה בפני מבקרים יהודים, הוא הצליח לחדור ולתעד בבלעדיות את קברי הצדיקים ברחבי הממלכה המוסלמית.

 

בין צפון לדרום עיראק

הפלא הגדול הוא, שכשאנו מדברים עם ר’ ישראל מאיר גבאי בחזרתו לאוקראינה אחרי הביקור החשאי בעיראק, הוא מתקשה להבין מדוע אנו מסרבים להאמין שהכל עבר חלק ובשלום. “האמת היא שכבר ביקרתי בעיראק לפני עשור בערך, כך שזו בהחלט לא הפעם הראשונה בה אני מסתובב ברחובות ובערים של עיראק”, הוא מספר בראיון מיוחד ל’המבשר’, כאן מתפרסמים הדברים לראשונה. “הצבתי לעצמי מטרה כבר לפני עשרות שנים, לטפל ולשמר בכל קברי הצדיקים ברחבי העולם, בלי לחשוש ובלי לפחד מכלום. מהניסיון הוותיק שלי, אם מתמקדים במטרה וניגשים אליה באמונה שלימה שכך צריך לעשות, רואים סייעתא דשמיא מיוחדת בכל שעל וצעד, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו”.  

עם זאת, הוא מדגיש כי בפעם הראשונה שביקר בעיראק לפני כעשור, הוא הצליח להיכנס רק לצפון עיראק, שם השיג ערבי מקומי שסייע לו להגיע לקברי הצדיקים במוסול ובאלקוש, שם נמצאים קבריהם של יונה הנביא ונחום הנביא, אבל כשביקש להמשיך במסעו דאז לכיוון דרום עיראק, שם נמצאים הקברים המרכזיים של גדולי וקדושי יהדות עיראק היא בבל, התוודע לסכנה החמורה האורבת בכל פינה בצד הדרומי של המדינה. האכזבה, לדבריו, היתה גדולה מאד. 

“כדי להבין את ההבדל בין צפון לדרום עיראק, אפשר להמחיש זאת עם המשיכה הציבורית והנהירה ההמונית לקבר התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי באתרא קדישא מירון, לעומת קברי צדיקים אחרים ברחבי ארץ הקודש”, הוא מסביר לנו. “כמובן שאין לנו בכלל השגה ברוממות דרגתם של כל הצדיקים והקדושים אשר בארץ המה, אבל אפשר לראות בעיני בשר את הקברים המרכזיים שתפסו את הציבור במיוחד. כאלו הם קברי הצדיקים הטמונים בדרום עיראק, כקבר יחזקאל הנביא הסמוך לבגדד וכקבר עזרא הסופר בפרברי בצרה.

“באותה נסיעה השתוקקתי מאד לזכות ולהגיע גם לקברים האלו שעד לפני עשרות שנים היו סביבם קהילות גדולות ומפוארות של יהודי עיראק, ואילו כיום עומדים הם בשיממונם בלי מבקרים ובלי מתפללים יהודים. עם זאת, הבנתי את הסכנה הכרוכה במעבר מהצפון לדרום ונאלצתי לוותר על הרצון העז. מאז, ניסיתי כמה פעמים להיכנס לעיראק והפעם כדי לבקר לכתחילה רק בחלק הדרומי של המדינה המוסלמית העוינת, אבל כל הניסיונות לא צלחו ועלו בתוהו”. 

אחרי שכמעט התייאש לממש את החזון ולשוב חזרה לעיראק, הגיעה לאוזניו ידיעה על יהודי אמריקאי שהצליח לטוות קשר עם חבר עיראקי מקומי, ובתקופה האחרונה הלה נכנס לעיראק וביקר בה כשהוא מחופש לערבי. “הידיעה הזו הבהירה לי שעוד לא אבדה התקווה והכניסה לעיראק היא בהחלט אפשרית, אם כי היה ברור לי שזה לא יהיה סיפור פשוט וקל”, מספר ר’ ישראל מאיר. 

“מיהרתי ליצור קשר עם היהודי האמריקאי שביקר בעיראק והתברר שהוא הציג את עצמו כערבי לכל דבר עם דרכון אמריקאי, כך שלא עלה אצלם חשש שהוא בעצם יהודי מחופש. לעומת זאת, הרי השם שלי הוא ‘ישראל מאיר’, וגם אם יש לי דרכון צרפתי אתו אני מצליח להיכנס לכל המדינות העוינות כאיראן ותימן, הרי האיות של השם שלי בכל שפה שרק תהיה, מסגירה את עובדת היותי יהודי הנושא את השם ‘ישראל’. לאחר שיצרתי קשר עם הערבי העיראקי שהביע את הסכמתו לסייע לי להיכנס לעיראק ואף להתלוות אלי לכל הביקור כמדריך – כמובן תמורת סכום הגון ומפולפל, הוא לקח על עצמו את האחריות שהכל יעבור בשלום, באמרו שאין לי מה לחשוש מהשם שלי ‘ישראל מאיר’, כי אם אני מגיע לבוש כתייר אמריקאי עם אזרחות צרפתית, הם לא עושים שום בעיות”.  

ר’ ישראל מאיר מתגורר כיום באוקראינה, ולאחר קבלת האישורים וסגירת הקצוות מול המדריך העיראקי, הביקור ההיסטורי בדרום עיראק יצא לדרך, בחשאיות רבה. “יצאתי בטיסה מקייב לאיסטנבול לבוש כתייר אמריקאי, שם החלפתי את הבגדים והתחפשתי לשייח ערבי מקומי, לקראת הטיסה מאיסטנבול לבגדד”, הוא משחזר נרגשות ומדגיש: “שדה התעופה בבגדד סגור לגמרי לאזרחים זרים, כלומר, גם אם הם מגיעים בטיסה מכל מדינה שהיא, הם צריכים אישור מיוחד להיכנס לתחום המדינה ולעבור את הבדיקות הקפדניות של הפקידים היושבים בעמדות הקבלה. 

“האמת, שאם חששתי מפני משהו, היה זה באותם רגעים לפני הכניסה לשדה התעופה בבגדד, כי לא ידעתי אם אפשר לסמוך כראוי על המדריך המקומי שהבטיח כי ימתין לי בשדה התעופה וידאג להעביר אותי בקלות את כל המעברים. אבל ב”ה כפי שציינתי מקודם היתה לי סייעתא דשמיא מיוחדת בכל רגע נתון, וכבר ברגע הראשון שהגעתי לשדה התעופה נפגשתי אתו והוא אכן סידר לי את כל האישורים, ובתוך פרק זמן קצר כבר היינו במכונית בדרך ליעד הראשון”.  

 

תכנית מושגחת למעלה

מה הביא אותך לצאת לעיראק דווקא עכשיו בחודש אלול? היתה איזו סיבה מסוימת לקביעת התאריך? אנו מבקשים לדעת בתחילת הראיון המרתק ורווי הדרמות. 

“כידוע, ביום י”ג אלול חל היארצייט של גאון ישראל וקדושו, תפארתה של יהדות עיראק, רבי יוסף חיים מבגדד, הידוע על שם ספרו ‘בן איש חי’. היתה זו הזדמנות טובה בשבילי לקבוע תאריך ויעד נסיעה לבגדד, כדי לזכות ולהיות על קברו בסמוך ליום ההילולא, למרות שלא ידעתי אם התכנית להגיע לשם אכן תצא לפועל, כי לכתחילה תכננתי לנסוע רק ליום אחד, הלוך ושוב, שהרי לא ידעתי מה יהיה ואיך יקבלו אותי בעיראק למרות התחפושת המקורית לשייח ערבי. גם המדריך המקומי הציע לי לבוא ליום אחד כדי למנוע סיכונים ולהפחית את הסיכויים להיחשף חלילה, ולכן הזמנתי כרטיס טיסה ליום חמישי י”א אלול בשעות הערב, לחזור לאיסנטבול ומשם לקייב.   

“על פי התכנית המקורית היינו צריכים להגיע לקבר יחזקאל הנביא ולהמשיך משם לאתר התיירות ההיסטורי שנקרא ‘בבילון’, מרחק של ארבעים דקות נסיעה זה מזה. אחרי שביקרנו בשני האתרים הקדומים האלו, ביקשתי מהמדריך שייקח אותי גם לקברו של הגאון הקדוש ה’בן איש חי’ בבגדד ולקבר רבי יהושע כהן גדול, שני קברים חשובים ומרכזיים ביותר באתרים הקדושים של יהדות עיראק הקדומה. לאחר-מכן, כשראיתי שההשגחה העליונה מלווה אותי כאן בלב המדינה העוינת בלי שום בעיה, הוספתי לבקש מהמדריך שייקח אותי גם לקבר עזרא הסופר, כי עוד קיננה בי ההשתוקקות לבקר ולהתפלל שם מאז הפעם הקודמת בה נכנסתי לעיראק ולא יכולתי לעבור מהצפון לדרום, כמסופר לעיל”. 

המרחקים הגדולים בין בגדד בה ביקרו בשעות אחרי-הצהריים המאוחרות של יום חמישי, לבין העיר בצרה שם נמצא קברו של עזרא הסופר, הביאו את המדריך העיראקי לסרב לבקשה. “הוא התחיל להגיד לי תירוצים שונים”, מספר ר’ ישראל מאיר. “קודם אמר שמדובר בנסיעה ארוכה ויש חשש שמא ניחשף בדרך, בנוסף לכך אמר שאין מה לעשות שם בלילה כי הכל חשוך לגמרי, וניסה לדחות אותי שנעשה זאת בפעם אחרת שאגיע לעיראק. (הרב גבאי מוסיף בהומור: ‘אחרי פעמיים, הפעם השלישית אינה מופרכת כבר’…). 

“אני התעקשתי אתו שאם אנחנו כבר כאן, מרחק של חמש שעות נסיעה מהעיר בצרה, אני מוכן לעשות הכל כדי להגיע לשם, ואז החלטנו לשנות את התכנית המקורית לחזור עוד באותו יום לאוקראינה. הוחלט לבטל את הכרטיס לחזור ולהישאר בעיראק לשבת -קודש פרשת כי-תצא, הכל בשביל להספיק לבקר ולהתפלל על קבר עזרא הסופר בבצרה. ואכן, במשך הלילה של יום חמישי נסענו מבגדד לבצרה, לשם הגענו לפנות בוקר וכך זכיתי להיות לראשונה קבר עזרא הסופר, מנהיגם של בני ישראל בתקופת בית שני”.

ר’ ישראל מאיר מציין פרט נוסף שהראה לו עד כמה רצויים מעשיו מן השמים: “אחרי השבת המיוחדת ששהיתי בעיר בצרה בעיראק, חזרנו לבגדד ביום ראשון לקראת הטיסה חזרה, אבל הספקנו לבקר בעוד כמה מקומות חשובים ברובע היהודי בבגדד בשעות הבוקר והצהריים של יום ראשון. אני רואה זאת כהשגחה פרטית שהועידה אותי להישאר בעיראק לשבת, וכך לגלות מקומות קדושים נוספים בבגדד ביום ראשון, מה שלא הייתי מספיק להגיע אליהם אילו היינו נשארים עם התכנית המקורית לשוב ביום חמישי לאוקראינה”. 

הצטרפו אלינו לתיעוד המסע הנדיר והמרגש, אשר כולו אפוף הוד קדומים. 

 

תחנה ראשונה

קבר יחזקאל הנביא

הביקור ההיסטורי נפתח בצהרי יום חמישי י”א אלול בתפילה על קברו של יחזקאל הנביא, מרחק של שעתיים נסיעה משדה התעופה בבגדד. מדובר במתחם בנוי לתפארה השוכן בכפר כפל, על גדות נהר הפרת. כבר בתקופת הגאונים קיימות עדויות למסורת שקישרה בין המתחם לבין קבר יחזקאל הנביא. המקום מקודש ליהודים ומוסלמים כאחד, וכפי שמספר ר’ ישראל מאיר גבאי, שאין כיום ערבי אחד בכל עיראק שלא הגיע להתפלל במקום הקדוש הזה, לפחות פעם אחת בימי חייו. “הם יודעים שזה מקום קדוש ויש בו הרבה סגולות, הם מגיעים לכאן להתפלל בעת צרה וצוקה”. 

כפי שניתן לראות בתמונות המרהיבות המלוות את הכתבה, מדובר במבנה ענק בצבעים חום-כחול שהוקם מעל קברו של יחזקאל הנביא. מלפני המבנה הגדול יש רחבה ענקית שם היו מתאכסנים עולי הרגל של יהודי עיראק (ולהבדיל, גם הערביים המקומיים) בבואם להתפלל על קברו של הנביא יחזקאל. בתיאור של נוסע יהודי שביקר בעיראק בשנת תרכ”ב, הוא כותב כי הרחבה הגדולה שימשה למקומות לימוד תחת האוויר הפתוח: “כברת ארץ מפה נמצא קבר יחזקאל הנביא. הבניין אשר עליו ישן נושן הוא יפה אף נחמד למראה. חומה בצורה סביב לחצר ובתוכו בתים רבים בנויים בכסף עשירי אחינו בבל. בית הכנסת גדול ומהודר מאד בנוי בחומה מאבני שיש, ובחצר נמצאת ישיבה ללמוד שמה תמיד”.

בצידו הדרומי של המבנה מצוי מבנה בית התפילה (כיום מסגד, בעבר בית כנסת). מעל בית התפילה מתנשא מגדל ייחודי בתבנית מזדקרת בצורת מדרגות העולות לצריח גבוה, הנחשב לאחד הסמלים העתיקים של ממלכות בבל ואשור. “מדובר באולמות ענקיים הנמצאים בתוך המבנה הגדול”, מספר ר’ ישראל מאיר. “החדר בו טמון יחזקאל הנביא הוא אולם בתוך אולם, הכל מפואר מבפנים עם שטיחים יוקרתיים על הרצפות כפי שמתאים למקום קדוש זה שאין ללכת בו בלבוש מנעלים. 

“גם הקירות מכל הצדדים מעוטרים באיורים יפים ובגילופים מעניינים בצבעים שונים, להוקיר ולבטא את קדושת המקום וחשיבותו בעיני ישראל והעמים. בפתח האולם הקדוש יש כיתוב בעברית: ‘זאת המצבה היא מצבת קבורת אדוננו יחזקאל’, ומתחתיו ישנה מעין פרוכת כחולה עם כיתוב בערבית המסביר על קדושת המקום וההיסטוריה הקדומה שלו.

“מצבת הקבר בנויה לגובה רב של כמה מטרים, היא מחופה בקורות עץ יפים המגולפים לתפארה, וניתן לראות מבעד לחורים את המצבה. חלקו התחתון של החיפוי עטוף בניילון קשיח, כנראה לשמור על המצבה שלא תתלכלך או תינזק מבחוץ. מעל החיפוי ניתן לראות כיתובים בשפה הערבית המסבירות כי זהו מקום קדוש ובו קברו של יחזקאל הנביא. הקירות מסביב בתוך האולם נראים עתיקים מאד עם שברים וסדקים רבים בכל פינה, הרצפה עטופה בשטיחים כבדים כמו בכל האולמות המובילים לאולם זה. מעל חלקת הקבר הנמצא במרכז האולם, עולה התקרה כלפי כמין כיפה של היכל המתנשא לגובה רב”. 

מעניין לציין מה שמספר ר’ ישראל מאיר, כי באולם נוסף שנמצא מאחורי האולם בו קבור יחזקאל הנביא, נמצאים ארבעה קברים נוספים המכוסים בשטיחים בצבע זהב כהה, שעל פי המסורת המקובלת אלו הם ארבעה בניו של יחזקאל הקבורים עמו במבנה הקבורה המקודש ליהודים ולמוסלמים. 

על פי תיאורים היסטוריים של יהודי עיראק מלפני מאה שנה בערך, נהגו היהודים לנהור בהמוניהם ולבקר בקבר הנביא יחזקאל כבר בחודש הרחמים והסליחות, כדי להישאר ולחגוג את ראש השנה וחג הסוכות במקום. באחד התיאורים נכתב: “יהודי המקום (הצ’יפלאווים) היו מקימים סוכה גדולה על גג בארות המים של הטבילה. שטח נרחב היה בסוכה ושם היו כל המבקרים מתפללים בחג הסוכות. לאחר התפילה היו שומעים דרשה מפי איש מכובד, חכם בתורה”.

וכך מסכם הרב גבאי את התפילה במקום קדוש זה: “היתה לנו התעוררות גדולה מאד בתפילתנו על קבר יחזקאל הנביא, זהו מקום עתיק מאד בן אלפי שנים שנחשב למרכז הרוחני של יהודי עיראק. למרבה הצער, בעשרות השנים האחרונות כמעט ולא דרכה כאן כף רגל יהודית, ולכן היתה זו חשיבות גדולה וזכייה נדירה עבורי להיות שם. ידוע שיחזקאל בן בוזי הנביא, התנבא על הגאולה העתידה ואף החיה מתים בכוחו הגדול, וכך נקווה להשי”ת שישמע ויקבל את תפילתנו לרחמים ולרצון”. 

 

תחנה שנייה

בבילון – בבל העתיקה

במרחק של ארבעים דקות נסיעה מקבר יחזקאל הנביא, שוכן האתר ההיסטורי שנקרא ‘בבילון’ – בבל העתיקה. זהו מקום בו נמצאים מבנים עתיקים בצורות מעניינות כפי שהייתה נראית הבנייה לפני אלפי שנים בבבל. ר’ ישראל מאיר מספר כי כמעט בכל מקום ניתן לראות חריטות בערבית עם שמו של נבוכדנצר מלך בבל, כאשר תחת מלכותו של נבוכדנצר, בבל נעשתה לאחת מהערים המרהיבות ביותר בעולם העתיק. 

עוד הוא מספר, כי כמו כל השליטים הגדולים, גם סדאם חוסיין ששלט בעיראק עשרות שנים, רצה להטביע חותם היסטורי באמצעות הבניינים שבנה במקום. “על כשליש מלבני הבניין של בבל חרוטה כתובת המהללת את סדאם כבונה העיר, מחדש ומשמר הציוויליזציה. בניגוד ללבנים עם חריטת שמו של נבוכדנצר, ללבנים הנושאים את שמו של סדאם חוסיין אין ערך ארכיאולוגי, והן משמשות בעיקר כמזכרות למבקרים בבבל המחודשת”, מציין ר’ ישראל מאיר.

בכניסה לאתר הקודם יש שער יפהפה בצבע כחול, הנקרא ‘שער עִשְׁתַר’, שהועתק מהשער ההיסטורי הקדום שעמד במקום לפני אלפי שנים. שער עִשְׁתַר שימש כשער השמיני לעיר בבל, שער הכניסה הכחול המפורסם שלה, הוא נבנה על פי פקודת המלך נבוכדנצר בצידה הצפוני של העיר. הכניסה לעיר בבל העתיקה היתה דרך פרוזדור ארוך מוקף חומות מאסיביות משני צידיו כאשר בסופו השער.

“מדובר באתר מדהים שאפשר להסתובב בו שלשה ימים לפחות ולשזוף את העיניים בעתיקות הארכיאולוגיות של בבל בתקופת התנאים והאמוראים”, הוא מוסיף. “המלווים שלי הראו לי בלגלוג איך סאדם חוסיין ביקש לחקות את העוצמה של נבוכדנצר וכתב על עצמו תוארים מגחיכים עד כדי מבוכה. סדאם חוסיין הציב ציור עצום של עצמו ושל נבוכדנצר בכניסה להריסות העיר. הוא גם בנה מחדש חלק מהשרידים והטביע את שמו על רבות מהלבנים, בדומה לנבוכדנצר. בכמה מהכתובות שראינו שם נכתב לא פחות ולא יותר: ‘דבר זה נבנה בידי סדאם חוסיין, בנו של נבוכדנצר, לתפארת עיראק’…” 

 

תחנה שלישית

קבר רבי יהושע כהן גדול

משם ממשיך המסע לעיר בגדד, לקברו של רבי יהושע כהן גדול. מבנה הקבר גם הוא בתוך אולם גדול וענק, כמו כל המקומות הקדושים במדינות הערביות, והוא שוכן בגדה המערבית של נהר החידקל, ליד שדה התעופה הצבאי אל-מות’נא בבגדד. הקבר נמצא כיום בידי המוסלמים והוא נקרא ‘נבי יושע’. על פי התמונות שקיבלנו לאחר המסע, ניתן לראות את המקום מכוסה בשטיחים כבדים והקירות גם הם עתיקים מאד, עליהם יש כיתובים בערבית פה ושם. 

הנוסע ‘בנימין השני’ שביקר בבגדאד בשנת תר”ט, לפני 180 שנה בערך, כתב בביקורו באתר הקבר: “במרחק שעה אחת מן העיר בגדאד, עומד בנין אחד קטן, מוקף בשמונה עצי שקדים, שם נמצא קבר יהושע הכהן גדול, מעוטר בכל מיני פאר לכבוד ולתפארת. תחת בימת הקבר מונחים כמה כתבי-יד עתיקים, אשר קראו מהם האנשים הבאים אל המקום ההוא. היהודים הולכים אל הקבר פעם אחת בחודש, לשמוע קריאת הדברים מתוך כתבי-היד הנזכרים, ואחרי כלות הקריאה, יזמרו שירים ותשבחות” (מסעי ישראל, עמ’ 50).

הקבר עצמו מכוסה בפרוכת שחורה עם מסגרת זהובה, עליה רקומים כיתובים בשפה הערבית המסבירים על קדושת המקום ומספרים את ההיסטוריה הוותיקה שלו כאן בבגדד. גם כאן מזדקרת התקרה מעל חלקת הקבר כלפי מעלה כמין כיפה של היכל, במרכזה תלוי מאוורר ישן וכל החדר עצמו נראה מיושן מאד. ר’ ישראל מאיר מציין כי המקום עומד כיום ללא השגחה ממשית מצידם של המוסלמים המקומיים והוא חושש מאד לשמירתו של האתר המקודש.

מעניין לציין כי סמוך לקברו של רבי יהושע כהן גדול נטמנו בעבר עוד כמה מגדולי וצדיקי עיראק בדור הקודם. על פי המסופר, בשנת תרמ”ט, היתה מגפה קשה של דבר בעיראק והשלטונות גזרו שלא לקבור את המתים בבית הקברות בבגדד, אלא להוליך אותם לקבורה מחוץ לעיר. באותה תקופה התבקש לישיבה של מעלה הגאון הקדוש רבי עבדאללה סומך זצוק”ל ויהודי בגדד לא הסכימו לקברו מחוץ לעיר ליד אנשים פשוטים שמתו במגפה, ולכן ביקשו מהמושל אישור מיוחד לקברו בחצר המבנה של קבר רבי יהושע כהן גדול, שנמצא גם הוא מחוץ לבגדד בעברו השני של נהר החידקל. הוא אכן חתם להם צו חריג לאישור הבקשה.

מאידך, כמה מוסלמים שונאי ישראל התנגדו בכל תוקף לקבורתו של הצדיק בחצר הקבר העתיק, באמרם שזהו מקום קדוש למוסלמים ואסור לקבור שם יהודי. הם גירשו משם את החברה-קדישא וסגרו את השער במפתח. החלה להתפתח במקום מהומה רבה ותגרה לוחמנית בין היהודים למוסלמים, עד שעירבו את מפקד הצבא של בגדד שהביע את דעתו לטובת היהודים, לאחר שראה את המסמך החתום עם האישור של המושל הראשי, ואכן קברו את רבי עבדאללה סומך בחצר הקבר של רבי יהושע כהן גדול, על אפם ועל חמתם של המוסלמים המתנגדים.

עם זאת, הקבוצה המתנגדת לא שקטה של שמריה והחלו להפעיל קשרים במסדרונות השלטון על ‘העוול’ שנעשה עם קבורתו של הצדיק במקום העתיק, ואכן דרך רשעים צלחה כשהגיעה הוראה חדשה לפנות את רבי עבדאללה סומך מקברו ולהטמינו מחדש בבית הקברות היהודי בבגדד. היתה זו מעין פשרה גם לפייס את היהודים, שלכל הפחות קיבלו אישור חד-פעמי לקבור את רבם ומנהיגם בבית הקברות היהודי למרות האיסור הגורף לקבור שם מתים בשעת המגפה. 

זקני בגדד עוד היו מספרים לבניהם בהתרגשות ובדמעות על קידוש השם הגדול שהתרחש באותו יום בו הוציאו את גופתו הטהורה של רבי עבדאללה סומך ממתחם הקבר של רבי יהושע כהן גדול. היה זה שמונים וארבעה ימים אחרי הסתלקותו, כמעט שלשה חודשים לאחר-מכן, כשכולם התארגנו מסביב עם בשמים חריפים וריחניים להילחם נגד הסירחון שעלול היה להתפרץ מן הקבר, אולם מה גדל תימהונם של הנוכחים מקטון ועד גדול בראותם שלאחר שנפתח הקבר, מצאו את גופתו של רבי עבדאללה סומך שלימה בלי שום ריקבון ובלי שום ריח רע, כאילו זה עתה הורדה אל הקבר וגם התכריכים עמדו כמו שהיו בשעת הקבורה. 

לנוכח המראה הנפלא הזה, ירד מפקד הצבא מעל סוסו ופקד על כל הכבודה לעשות כמוהו, באומרו שבהלוויית איש מופת וגדול כזה, אסור לרכוב על סוס או חמור, אלא ללכת ברגל ללוותו. כך ליוו את ארונו של רבי עבדאללה סומך למקום מנוחתו בבית הקברות של בגדד. מגידי אמת העידו לימים, שכמה מהקצינים הערביים שהיו באותו מעמד וראו את המחזה הנפלא הזה התגיירו, וקצין גבוה אחד מאלה נסע לצפת והתגייר שם, הוא וזוגתו, ולימים התגורר בסמוך לשער שכם בירושלים. 

 

תחנה רביעית

קבר ה’בן איש חי’

בשעות הצהריים המאוחרות של יום חמישי מגיע הרב ישראל מאיר גבאי לבית הקברות בבגדד, שם קבור על פי המסורת הגאון הקדוש רבי יוסף חיים מבגדד זי”ע, ה’בן איש חי’, שהיה גאון עוזה של יהדות עיראק בדור האחרון שלפני מלחמת העולם השניה, והסתלק לבית עולמו בי”ג אלול תרס”ט. יום ההילולא חל השנה ביום השבת פרשת כי-תצא תשפ”א, כך שר’ ישראל מאיר היה היהודי הבודד בעולם שזכה להיות על קברו של אותו גאון וקדוש לילה לפני ההילולא, במקום בו עד לפני עשרות שנים היו נוהרים רבבות יהודי בגדד והסביבה להתפלל ולשפוך שיח ביום ההילולא ואף בכל ימות השנה.  

אולי רבים אינם יודעים על-כך, אך מתברר כי ה’בן איש חי’ אמנם נקבר פיזית בבגדד, אבל יש לו קבר גם בהר הזיתים בירושלים! מספרים, כי בליל פטירת ה’בן איש חי’, נשמעה דפיקה על דלת ביתו של תלמידו המובהק, חכם רבי בן-ציון מרדכי חזן זצ”ל, רבו של הרובע היהודי בירושלים. בפתח עמד אחד מחופרי הקברים של החברא-קדישא לעדת הבבלים, וביקש מרבי בן-ציון שישלם לו סך ארבע-מאות פרוטות עבור קבורת הגאון הקדוש רבי יוסף חיים מבגדד זצוק”ל. השמועה על ההסתלקות עדיין לא הגיעה לירושלים מחוסר קשר עם בגדד, ועל-כן התבלבל רבי בן-ציון לשמע הידיעה המעציבה הנוראה. 

לשאלת רבי בן-ציון מי שלח אותו אליו, נענה כי בני משפחתו של ה’בן איש חי’ אמרו לו בסיום ההלוויה, שייגש לרבי בן-ציון חזן תלמידו, והוא ישלם את הסכום המלא. חופר הקברים עמד בתוקף לקבל את הכסף וטען ‘במו ידי קברתיו’. רק לאחר שחופר הקברים ציין במדויק היכן קבר אותו והסכים לקחת את רבי בן-ציון להר הזיתים ולהצביע על המקום המדויק, מסר בידו רבי בן-ציון את מלוא הסכום. 

לאחר שנודע דבר פטירתו של ה’בן איש חי’, פנה רבי בן-ציון לחברא-קדישא של עדת הבבלים, על מנת לברר על אותו קברן, והנה נודע לו כי אותו קברן נפטר בדיוק באותו יום… בכל שנה ושנה היה עולה רבי בן-ציון למקום ציון זה בהר הזיתים בליווי עשרה אנשים, ואומר שם קדיש לעילוי נשמת רבו הגדול ה’בן איש חי’.

עם זאת, כמובן שמקום קברו בבית החיים היהודי בבגדד היה מוקד עלייה לרבים ומסופר שמיום הסתלקותו התחילו להשתטח על מצבת קבורתו רוב תושבי העיר, לערך חמישים אלף איש, בכל יום שישי ערב שבת קודש. בס’ ‘שבחי בן איש חי’ (אות פ”ג) מסופר מעשה נורא: “לפי שבית החיים הוא סמוך לשכונת הישמעאלים, המה ראו כן תמהו, והתחילו להיות שואלים ודורשים: ‘על מה זה נוהרים המונים-המונים בכל יום ערב שבת-קודש’? והשיבו להם: ‘כי פה נגנז ארון התורה, חכימא דיהודאי, דמי לבר אלהין’. גוי אחד אחזה בו אש הקנאה עד שהחליט בזדון להקניט את היהודים על מנת לבזותם, ובא פעם בתוך הקהל הקדוש שהתקהלו בסמוך למקום הקבורה, קרב אל מצבת הקודש וגילה כנף בגדיו כדי לעשות צרכיו על מצבת קבורתו. והנה הגוי האומלל, נאחז לפתע פחד גדול ונפל שדוד ארצה. חבריו, בראותם את כל זה, הביאו חמור ויישאוהו עליו והוליכוהו לביתו, וסבל שלושה ימים ייסורים קשים ומרים, ולבסוף, המיטה שעלה עליה, לא ירד ממנה וימות בה. ויהי לאות למתקנאים, כן יאבדו כל אויבך השם. ומהיום ההוא והלאה התחילו להוקיר את מקום קבורת ה’בן איש חי’, לכבדו גם הגויים ולהדליק לו נרות ועוד אף היו נודרים ונדבות בעד רפואתם”.

בראשית שנות השישים (שנות ה-תש”כ) נהרס בית הקברות היהודי בבגדד, בו היה גם קברו של ה’בן איש חי’, על ידי השליט העיראקי עבד אל-כרים קאסם, שהפקיע את אדמת בית הקברות. אולם, קודם הפקעת בית הקברות, נתן כשלושה חודשים לכל מי שחפץ, להעביר את קברי אהוביו אל בית הקברות החדש. מספרים, כי חכם רבי דוד, נכדו של ה’בן איש חי’, דאג להעביר את קברו של זקנו אל בית הקברות החדש. לעומתם יש מספרים, כי כשפתחו את קברו של ה’בן איש חי’ מצאו קבר ריק. 

הרב ישראל מאיר גבאי: “שטח בית הקברות ממוקם בשכונת ‘אל חביבה’ שבמזרח בגדד, שם מתגוררים מוסלמים קיצוניים. כיום כל זר המסתובב בשכונה מושך מיד מבטים, נבחן על מעשיו ומטרותיו. חלק גדול מהקברים מכוסים באשפה וגרוטאות. מאות ואלפי קברים נמצאים בבית הקברות, אולם למעט קברים בודדים, אף אחד מהם לא נושא שם או כיתוב, כולל קברו של ה’בן איש חי’. כואב הלב לראות את העזובה הרבה במקום, הלוואי והיתה לי אפשרות ויכולת לבוא לכאן שוב בצורה מסודרת ולשפץ את כל הקברים כאן המונחים בביזיון של ממש. 

“ככל הנראה הקברים הועברו בחיפזון לפני ששים שנה, אבל המצבות המקוריות כולל מצבת קברו של ה’בן איש חי’, הלכו לאבדון. המדריך העיראקי הצביע לי על הקבר הספציפי שמקובל אצלם כי זהו קברו של ה’בן איש חי’ שהועבר לכאן, אבל כמובן לא רואים כלום כלפי חוץ ולא ניתן לוודא בבירור כי אכן במקום זה טמון הגאון הקדוש מבגדד זצוק”ל”.

 

תחנה חמישית

קבר עזרא הסופר

כמסופר לעיל, בשעות הלילה המאוחרות של ליל שישי, המשיך המסע לכיוון העיר בצרה המרוחקת מבגדד כחמש שעות נסיעה. 

“מדובר בנסיעה קשה ומתישה מאד”, מספר ר’ ישראל מאיר. “נסענו כמעט שש-מאות ק”מ עם ארבעה וחמש מעלות חום, רק יצאתי החוצה מהרכב הממוזג לשתי דקות של עצירה וכבר הרגשתי שאיני מחזיק מעמד מגודל החום. כל הזמן נותנים לך לשתות, והאמת היא, כל דקה שאנשים ממשיכים לחיות בחום הזה, זה פשוט נס… בשעת בוקר מוקדמת הגענו לבצרה, היא העיר השנייה בגודלה בעיראק עם חמשה מיליון תושבים, לעומת בגדד הגדולה שהיא עם תשעה מיליון תושבים”.

תחילה הועידו פעמיהם לעבר קברו של עזרא הסופר הנמצא בפרבר שנקרא ‘אל-עוזיר’ צמוד לבצרה. “מדובר במתחם ענק ורחב-ממדים, עשוי אבן ובנוי מכמה פתחים, על גגו יש כיפה גדולה כחולה המסמלת את קדושת המקום אצל המוסלמים המקומיים ובכל העולם כולו”, מספר ר’ ישראל מאיר. “לפני המבנה יש רחבה ענקית של מאות מטרים, שם ככל הנראה מתאספים רבבות המוסלמים העולים לקבר עזרא הסופר שנחשב למקום קדוש ומסוגל גם על פי אמונתם. מסביב, בצידי הרחבה, עומדים מבנים ענקיים גם הם ומשמשים כאכסניות וחנויות להמוני הבאים להתפלל על הקבר העתיק”. 

קברו של עזרא הסופר על גדות נהר החידקל מצידו המערבי, נחשב למקום המקודש ביותר אצל יהודי עיראק כבר מאות רבות בשנים. ה’זיארה’ (העלייה לרגל של יהודי בבל לקברות קדושים) החלה כבר לפני שש-מאות שנים בערך, ובמקום לעלות לקברי הצדיקים בחודשי אלול-תשרי, נקבעה ה’זיארה’ בסמוך לימי חג השבועות המכונה על ידי יהודי בבל: ‘עיד א-זיארה’ (חג הביקורים). תקופה זו היתה נמשכת כחודש ובמהלכה הגיעו יהודים מכל רחבי עיראק וגם מהארצות השכנות להשתטח על הקברים, לבקש בקשות ולשלם נדרים, לערוך חגיגות הכוללות גם תפילה וסעודה. בין הקברים החשובים ביותר ששימשו לביקורים אלה, היה גם קבר עזרא הסופר בבצרה.  

הרב ישראל מאיר גבאי: “כמו בקבר יחזקאל הנביא, גם כאן נמצא האולם הגדול בו שוכנת המצבה הקדושה העתיקה של עזרא הסופר, במבנה של אולם בתוך אולם. דווקא כאן המקום נראה מטופח ושמור היטב, כאשר הרצפה עשויה שיש חדש וכן התאורה במקום מותקנת כראוי, ואפשר לשבת ולהתפלל באולם בסמוך למצבה הקדושה ביישוב הדעת. מלמעלה בנויה התקרה בהגבהה כלפי מעלה כמין כיפה, משם משתלשלת נברשת תאורה מפוארת שהותקנה בשנים האחרונות. יצוין כי הכיפה העליונה מבפנים, מעוטרת באיורים מרהיבים בצבע כחול ונכתבו בתוכם כיתובים שונים בשפה העברית, ביניהם ניתן למצוא גם שם הוי”ה, כפי שנותר בחקיקה מלפני מאות שנים ואולי אפילו אלפי שנים.  

“המצבה הגדולה העשויה מאבן, מחופה בקורות עצים שהם עצמם מכוסים בפרוכת שחורה מכל הצדדים. היתה לנו סייעתא דשמיא מיוחדת, שזכינו למצוא חן בעיני השומר המקומי והוא הסכים להסיר קצת את הפרוכת כדי שנראה מה מונח תחתיה. להפתעתנו גילינו ארון ענק מעץ, במרכזו יש שתי דלתות קטנות עם מנעול, שאם פותחים אותן רואים את המצבה המקורית והאורגינלית של עזרא הסופר. על המצבה עצמה מצאנו כיתובים בעברית עם שמות הקדושים, וזוהי בהחלט התרגשות רבה לגעת במו-ידינו בהיסטוריה הקדומה של העם היהודי לפני אלפיים שנה ויותר”.

בתמונות שקיבלנו לאחר המסע, ניתן לראות את האולם של בית הכנסת העתיק ששימש את אלפי יהודי עיראק בבואם להתפלל על קבר עזרא הסופר. על הקירות תלויים שלטים ואביזרים שונים העומדים על תילם כבר מאות שנים בלי שתיגע בהם ידי זדים מקומיים. באחת התמונות צדה את עינינו תבנית מנורת ‘למנצח’ לפי הסדר המיוחד שיש לומר את הפסוקים, ומשני הצדדים שלטי הנצחה ליהודים היקרים שתרמו את המנורה. מעל המנורה נכתב בעברית: ‘זאת המנורה לכבוד אדוננו עזרא הסופר’.

 

תחנה שישית

אתרים יהודיים בבצרה

אחרי התפילה בקבר עזרא הסופר, המשיכו לסייר ברחובות בצרה בליווי המדריך העיראקי, כשבחוץ שורר חום כבד הנושק לחמשים מעלות. ממש בלתי נסבל למי שהתרגל למזג-אוויר הנעים של אוקראינה. “אמרתי למדריך שלא יתכן שבעיר כזו גדולה כמו בצרה לא יהיה לפחות בית כנסת אחד שנותר לפליטה וכזכר לקהילות היהודיות הענקית שהיו כאן בעבר”, הוא מספר. ואכן, לאחר בירורים שונים אצל המקומיים התברר כי יש בית כנסת אחד העומד בחורבנו ועלו בו קמשונים עם עזובה רבה. 

גם את בית הקברות היהודי של בצרה חיפש ר’ ישראל מאיר משך שעה ארוכה, עד שהובילו אותו לרחוב זנוח בקצה העיר, שם הצביעו לו המקומיים כי לפני עשרות רבות בשנים היה כאן בית קברות יהודי עם אלפי מצבות. “היה לי כאב-לב גדול לראות הביזיון המחפיר הזה, כאשר הקימו שכונה שלימה של בנייני מגורים על מתחם בית הקברות ולא נותר שם אפילו זכר קלוש לאלפי הקברים שהיו במקום”.   

את השבת העביר הרב גבאי בדירה מקומית, שם שהה כל השבת בלי לצאת החוצה, פן יבולע לו.

 

תחנה שביעית

בית הכנסת ‘שף ויתיב’

בשעות המאוחרות של מוצאי שבת, מתניעים את הרכב ועושים את הדרך חזרה מבצרה לבגדד. שוב חוזרת על עצמה הנסיעה המפרכת בתוך שבילי המדבר, כשבחוץ שורר חמסין המאיים להשבית את מנוחת הנפש. בבוקרו של יום ראשון י”ד אלול, מגיע ר’ ישראל מאיר גבאי, לבוש בבגדי שייח ערבי לתפארה, לרובע היהודי של בגדד, שם היה מרכז החיים של רבבות יהודי בגדד עד לפני חמשים-ששים שנה, וכיום לא נותר בו אפילו לא יהודי אחד. 

“המדריך העיראקי הוביל אותי בתוך הרובע היהודי והראה לי את כל המקומות בהם פעלו ושקקו חיים יהודיים בעבר הלא-רחוק. ראינו במהלך הסיור כמה בתי מדרשות שנותרו מאז, בית החולים של היהודים ואפילו את בתי הספר בהם למדו ילדי בגדד. ואז, הגיעה ההפתעה הגדולה כשנתקלנו במבנה הענק של בית הכנסת ‘שף ויתיב’ העומד במרכזו של הרובע היהודי, ומוערך כבנין בית הכנסת העתיק ביותר בעולם, לפי המסורת שהוא נבנה בידי נבוכדנצר עבור היהודים שהוגלו מירושלים לבבל”.

הרב ישראל מאיר גבאי מספר בהתרגשות מיוחדת על הביקור בבית הכנסת ‘שף ויתיב’, תוך כדי שהוא מזכיר את אמרתו של רבי שמעון בר יוחאי (מגילה כט.) ‘בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב”ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן וכו’, גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר ‘למענכם שלחתי בבלה’… שואלת הגמרא: בבבל היכא? אמר אביי, בבי כנישתא (בבית כנסת) דהוצל (שם עיר בבבל) ובבי כנישתא דשף ויתב (בית כנסת שף ויתיב) בנהרדעא’.

גולי בבל, שחזו בחורבן הנורא של בית המקדש, נטלו עמם לגלותם מעפרו ומאבניו של המקדש החרב. אלו שימשו להקמת בית הכנסת העתיק בנהרדעא שנקרא שף ויתיב, כלומר חוזר ונבנה (שף ויתיב – נעקר ונבנה: נעקר מירושלים ונבנה בנהרדעא). המסורת שעברה מדור לדור בבבל עד ימינו אנו, מוסרת כי בית הכנסת ‘שף ויתיב’ הוא בית הכנסת הגדול (‘צלאת אלכבירי’) המצוי עד היום בבגדד. על מצבה המצויה בבית הכנסת חקוק כך: “זאת בית הכנסת הגדולה והישנה, ושמעתי ממו”ר חכם ר’ עבדאללה סומך, שיש קבלה מזקני הדור, איש מפי איש, שהוא מגלות יכניה וזו היא ד’שף ויתיב’ בנהרדעא ועפרה מארץ ישראל, וד’ היודע”.

עוד מספר ר’ ישראל מאיר כי הגאון רבי עזרא דנגור זצ”ל, ששימש כ’חכם באשי’ בבגדד בין השנים תרפ”ג-תרפ”ח, כותב בהקדמתו לשו”ת ‘צדקה ומשפט’ בשנת תרפ”א: “יש לנו קבלה ממורנו ורבנו הרה”ג מרן עבדאללה אברהם סומך זצוק”ל ומזקני דורו, שהקבלה בידם מדור לדור, שהבית הכנסת הגדולה שישנה היום היא הבהכ”נ ד’שף ויתיב’ בנהרדעה, שיכניה וסיעתו כשגלו מירושלים הביאו עמהם אבנים ועפר מבית המקדש, ובנו ביהכ”נ זו ויסדוה באותם אבנים ובאותו עפר, ודניאל חנניה מישאל ועזריה התפללו בה”. 

מדהים לראות בתמונות של בית הכנסת העתיק בעולם שנבנה כאמור על ידי נבוכדנצר מלך בבל, סימן של פתח מזוזה בצידו הימני של המשקוף המוביל לכניסה לבית הכנסת. הרב גבאי מוסר כי המזוזה עצמה נמצאת אצל השכן המתגורר ממול בית הכנסת, והוא הראה לו אותה. מסתבר כי אין זו מזוזה מלפני הרבה מאד שנים, אך עם זאת, אין ספק שעצם היותה משומרת בידי השכנים העיראקיים כראוי, מעידה שגם הם יודעים להוקיר ולהעריך את ערכו של המקום המקודש הזה, אליו גלתה השכינה הקדושה עם כלל ישראל עד לכאן.   

 

תחנה שמינית

קבר רבי יצחק גאון

לקראת סיום הסיור ברובע היהודי של בגדד, מנצנץ בראשו של הרב ישראל מאיר גבאי כי שמע לפני שנים רבות שיש באזור את קברו של רבי יצחק גאון. “אני מתחיל לשאול אותם האם הם מכירים או יודעים על קבר כזה, אבל הם לא יודעים במה מדובר, עד שכעבור דקות ארוכות הם מבינים שאני מתכוון לקבר מסוים שנמצא בתוך מבנה עמוס באשפה ובזבל כבר שנים רבות, מרחק דקת-הליכה מבית הכנסת ‘שף ויתיב'”, משחזר ר’ ישראל מאיר. 

מה עושים? לא היה שייך להיכנס דרך הכניסה הראשית כי הכל היה חסום עם ערמות אשפה ולכלוך. “ניסינו ללכת לשכן המתגורר מעל המבנה הנטוש ולצלם את המצבה מלמעלה, אבל זה לא סיפק אותי”, אומר ר’ ישראל מאיר. “כמי שכבר ביקר באלפי קברי צדיקים בכל העולם, חשתי שזו תהיה עבורי החמצה של ממש אם לא אצליח להיכנס פנימה, אם אני כבר כאן ברגע ההיסטורי הזה. 

“עם ההחלטה הנחושה אמרתי למלווים שלי, שאני נכנס פנימה למרות האשפה והצחנה שהקיפו את הפתח. הם ניסו להניא אותי מהרעיון הנועז, אבל הסברתי להם שאין מצב שאני מוותר על ההזדמנות הזו להתפלל על קברו של רבי יצחק גאון, שלפי ההשערה שלי לא דרכה כאן כף רגל יהודית לפחות יובל שנים, אם לא יותר. לשמחתי, הם שיתפו אתי פעולה ועזרו לי לפנות את הררי האשפה, ובהמשך גם סייעו לי ודחפו אותי פנימה בקושי רב, אבל המאמץ היה שווה כשנעמדתי למרגלות המצבה הקדושה של רבי יצחק גאון ושפכתי שיח בתפילה ותחנונים לישועת הכלל והפרט, בזכותו הגדולה של חד מקמאי”.

*

איך היה להסתובב בבגדד ובבצרה עם לבוש ערבי? אנו שואלים את הרב גבאי בסיום הראיון המרתק, וזוהי תגובתו המקורית: “האמת, הרגשתי מצוין! אחרי הכל זהו ‘חסידישע לבוש’, כולי הייתי מכוסה כראוי, מכף רגל ועד ראש… נכנסתי לבגדד כמו תייר אמריקאי ומיד אחרי הכניסה לעיר החלפתי לבגדי שייח ערבי. 

“במבט לאחור, חושבני שסתם הפחידו אותי אנשים רבים שלא אעז לנסוע לעיראק כי המקום שורץ מחבלים עזי-נפש, כי אם מגיעים מוכנים כראוי עם מדריך מקומי שיודע לעשות את העבודה כמו שצריך, אין שום סיבה לפחד. כמובן, אינני ממליץ לכל אחד לבוא ולבקר שם עכשיו, אבל החשש הגדול הוא קצת מוגזם, לדעתי”. 

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. חבל שלא שמתם תמונות של בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ושל ציון הנביא יחזקאל ושל ציון יהושע כהן גדול

    חבל שלא שמתם תמונות של בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא ושל ציון הנביא יחזקאל ושל ציון יהושע כהן גדול

    אני |
    הגב