המשפיע הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן הפתיע את קהל שומעיו, כאשר התייחס להתייקרותם של מוצרי ה"חד פעמי". "אנחנו בתקופת 'עקבתא דמשיחא' והיוקר יאמיר", אמר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן.
הוא הוסיף: "החד פעמי התייקר. אנו לומדים מזה בעקבתא דמשיחא, כאשר אדם סוגר את העיניים פעם אחת, סוגר את הפה פעם אחת – זה גם שווה הרבה מאוד, ויקר בעיני הקב"ה. כל מעשה טוב, אפילו חד פעמי – יקר מאוד, יש לו מחיר גבוה".
באותו עניין, בחור ישיבה נסע מישיבתו בליטא אל ביתו, ובדרך עבר דרך ראדין, על מנת לקבל ברכה מה'חפץ חיים'. כאשר הגיעה הרכבת לראדין היתה השעה מאוחרת מאוד. חתנו של ה'חפץ חיים', רבי צבי לוינסון הזמינו לביתו. הכין לו ארוחה חמה ומזינה, והציע לו מיטה לשינה.
עייף ומותש מטלטולי הדרך, כאשר בחוץ שורר קור מקפיא עצמות, נכנס הבחור למיטה והתחמם תחת השמיכה החמה. לפתע נזכר כי עדיין לא התפלל תפילת ערבית. "כה קשה לצאת מהשמיכה החמה אל הקור המצמית", הרהר הבחור, והחליט כי יישאר להתחמם מעט מתחת השמיכה, ואחר כך יקום אל הקור המצמית ויתפלל תפילת ערבית.
עייפותו גברה, והוא שקע בשינה עמוקה שנמשכה עד הבוקר… כשקם לתפילת שחרית, שכח לחלוטין כי לא התפלל אתמול ערבית…
לאחר התפילה שחרית ואכילת פת שחרית, לקחו ר' צבי לוינסון אל חמיו, גדול העולם ה'חפץ חיים'. בטרם הספיק הבחור לפתוח את פיו אמר לו ה'חפץ חיים': "בעבר, כאשר הייתה עשירות גדולה ברוסיה, לו היה נופל לאדם מטבע של כסף מכיסו לא היה טורח להתכופף ולהרימה. אך בימים אלו, שהעשירות פחתה והעניות תפסה את מקומה, אם ייפול לאדם אף פרוטה של נחושת תיכף ימהר לחזר אחריה ולהשיבה אליו. כי במצב כזה, אף סכום פעוט לממון רב ייחשב".
הבחור התפלא מאוד. מדוע מספר לו ה'חפץ חיים' סיפורי מעשיות?
ה'חפץ חיים' המשיך בדבריו: "כשבית המקדש היה קיים, כביכול היתה עשירות בשמים – אולי לא היתה נחשבת כל כך תפילת מעריב של בחור צעיר. אולם עתה בימינו, כשהאפילה שוררת בעולם, והתמעטו כל כך שומרי המצוות – כביכול יש עניות בשמים, ובזמן כזה – הרי אפילו תפילה אחת של בחור יש לה חשיבות גדולה ולא מוותרים עליה בקלות בשמים"…
מיד נזכר הבחור בתפילת ערבית ששכח אמש, והבין את שאמר ה'חפץ חיים' ברוח קדשו…
תגובות