כך ניצלה משפחה מביתר מהציפור האכזרית והעקשנית

אתה גרמת לנו להשתקע בבית הזה, ושילחת בנו את הציפורים הנוראיות האלו. אנא ממך, אני מבקש ומתחנן, אני כבר לא יכול לסבול את זה, בבקשה!!! סיפור אמיתי שאירע בשבוע שעבר בביתה של משפחה המתגוררת בביתר עלית

בתקופה האחרונה התמודדה משפחת כהן (שם בדוי) בביתר עילית עם מפגע לא נעים במיוחד. ציפורי ‘מיינה’ אכזריות וקולניות למדי, החליטו לקנן בראש הבניין, והמשפחה סבלה מהן רבות, מדובר במטרד של רעש ובעיקר של לכלוך.

הנדנדה הניצבת במרפסת מתלכלכת שוב ושוב, בגדים הנתלים על מתקן הכביסה, צריכים לחזור לכביסה חוזרת, האופניים יוצאות מכלל שימוש פעם אחר פעם עד שההורים ודואגים לנקות אותם, והמפגע מציק מאוד לכל בני המשפחה.

הם ניסו הכל. תלו שקיות ניילון מתנופפות, דיסקים נוצצים ומסתובבים ברוח, שמו רשתות ודוקרנים, ואפילו הביאו אנשי מקצוע.

אבל שום דבר לא עזר. ציפורי מיינה כתומי המקור ושחורי הנוצות, הם עופות עקשניים מאוד, וקשה מאוד להתגבר עליהם.

בשבוע שעבר, בלי שום הודעה מוקדמת, פתאום נעלמו להן הציפורים. הגברת כהן שמה לב שהרעש נעלם לו, וגם הילדים לא מבקשים ממנה לנקות להם את הנדנדה ואת האופניים.

היא חיכתה יום ויומיים, וראתה שאכן נעלם לו המפגע לבלי שוב.

כששב בעלה הביתה בערבו של היום השלישי היא שאלה אותו, אם הוא ניסה איזו שיטה חדשה כנגד הציפורים, כי היא רואה שהן נעלמו והיא יודעת שהוא הגיע כל פעם עם רעיון חדש איך לגרום להרחקתם.

הרב כהן חייך חיוך צופן סוד וענה בקצרה: “כן ולא”.

לא הבנתי, היא שואלת, כן או לא? האם עשית משהו חדש שגרם לציפורים להיעלם?

כשראתה שגדולה התמימה השיב: “אומנם עשיתי משהו, אבל זה לא משהו חדש, אלא ישן מאוד מאוד…

“כשראיתי ששום שדבר לא עוזר, שהציפורים נשארות למרות כל המאמצים וכל השיטות והטריקים שניסיתי כנגדן, כבר כמעט התייאשתי.

“ביום ראשון בלילה, אחרי שכל המרפסת היתה מטונפת בצורה מזעזע ועבדנו קשה כדי לנקות אותה, כשהלכנו לישון, שכבתי במיטה שלי וחשבתי להרים ידיים. אני לא מוכן להיאבק בציפורים האלו, הן מציקות ומציקות, א לא תהיה ברירה, אולי נמכור את הבית וזהו. אני כבר לא יכול לסבול את המטרד הנורא הזה…

“הכל כבר ניסינו, כל הטריקים והשיטות, ושום דבר לא עזר…

“ואז הכתה בי המחשבה, רגע, לא ניסינו הכל. יש עוד משהו אחד שלא עשינו כדי להתפטר מהציפורים. לא התפללנו על כך!!!

“מיד, בעודי שוכב במיטתי, נשאתי תפילה מעומק הלב, ואמרתי לקב”ה: “אבא שבשמים חוס ורחם עלינו. אתה שלחת אותנו לכאן, הועדת לנו את הדירה הזאת, גרמת לנו להשתקע בבית הזה, ושילחת בנו את הציפורים הנוראיות האלו. אנא ממך, אני מבקש ומתחנן, קח אותן מכאן, תעביר אותן למקום אחר כמו שהעברת את הארבה שכיסה את עין ארץ מצרים. אני כבר לא יכול לסבול את זה, בבקשה!!!

“זהו, סיימתי להתפלל, קראתי קריאת שמע ונרדמתי. למחרת בבוקר קמתי וראיתי שאין ציפורים, לא שומעים אותן, גם בערב כשחזרתי הביתה ראיתי שהכל נקי ואין להן כל זכר. הבנתי שהתפילה שלי התקבלה, אבל חיכיתי לראות מתי ישימו לב גם שאר בני הבית, וכך נלד כולנו שיעור חשוב במיוחד: תפילה תמיד עוזרת!!!”

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.