צילום: יונתן זינדל פלאש 90
הסיבה שהחרדים לא מציינים את יום העצמאות היא ברורה. החרדים לא מכירים במדינה החילונית, אלא רק דה-פאקטו. מדינה חילונית, אינה דבר שניתן להזדהות אתו בשום אופן. לגבי יום הזיכרון לחללי צה"ל, זה יותר מורכב. כי אלו שנהרגו, הם אחים יהודים, גם אם אינם שומרי מצות, ובכל מקרה, הם נהרגו כדי להגן גם על החרדים.
ובכל זאת, לא ניתן לציין גם את יום הזיכרון, כי ציון יום הזיכרון, הנערך מטעם המדינה, יש בו הזדהות עם המדינה, ואולי אף עם חלק מערכיה. מה עוד שהחרדים מתנגדים לגיוס בחורי ישיבה. ציון יום הזיכרון, עלול להפוך גם להזדהות עם הצבא, דבר שעומד בניגוד לערכים החרדים.
הבעיה היא, שקיים צורך ברור להכרת טובה לחללי מערכות ישראל. השאלה היא, איך מביעים אותה. כי מבחינה אנושית, רחוק מן העין רחוק מן הלב. ומכיוון שהחרדים, בצדק, אינם מתגייסים ובצדק אינם חשופים לכלי התקשורת החילונים, הם גם לא חיים את התחושה של חלילה השכול והאובדן. זה לא אותו דבר כשרואים ושומעים את התחושות, את קושי המלחמות, את התעוזה, את הפציעה, את האובדן, את המסירות, את ההורים השכולים.
אבל אין ברירה. הציבור החרדי לא יכול להיחשף לכך. אי אפשר ללמד בחרדים ובישיבות על קרבות הגבורה, על טנק יחיד העומד מול גדוד של האויב, על מפקד המשליך עצמו על רימון, כי יש בכך סיכון להאדרת ולהעצמת הצבא ולהערצת הגנרלים והחיילים. טשטוש ערכים, הוא דבר שהיהדות החרדית אינה יכולה לאפשר לעצמה. לכן גם התקשורת החרדית, אינה יכולה לספר את סיפורי המלחמות.
זו גם הסיבה שבבתי הכנסת החרדים, לא נאמרים תפילות לשלום החיילים. גם לא, בעת מלחמה. זאת למרות שבחוץ לארץ, גם בבתי כנסת חרדים, נאמרים תפילות לשלום המדינה והמלכות. זה מופיע גם במחזורי התפילה. כי הוי מתפלל בשלומה של מלכות. אלא שזה לא דומה למלכות יהודית שפרקה עול.
וכאן המקום להפרדה בין יום העצמאות ליום הזיכרון. גם אם נדרשת הכרת טובה אפילו כלפי המדינה, שהיום היא מממנת התורה הגדולה ביותר, ואחרי הכול מאפשרת קיום חרדי מלא, לא ניתן בשום אופן להזדהות עם יום העצמאות.
לעומת זאת, זיכרונם של חללי צה"ל שנפלו במערכות ישראל, הזדהות עם הצער הבלתי נתפס של משפחות השכול, היא דבר שכל אדם באשר הוא, חייב לשאת בלבו.
לכן, באופן מסוים, אצל חרדים, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, הוא יום הנמשך במשך כל ימות השנה, ולא רק ביום הזיכרון.
2 תגובות