אל תפספסו: כל הסגולות הבדוקות והמנצחות ל”זאת חנוכה” יום החיתום הסופי

מה שלא כולם יודעים, זה שהיום השמיני של חנוכה הוא היום הכי חשוב של חנוכה. דוקא שגמרנו עם ההדלקה, ביום הגדול הזה, היום השמיני, קרו כל כך הרבה ניסים, ירד לעולם כל כך הרבה שפע, וגם עכשיו ממש, זה מה שקורה. {יום של סגולות ותפילות}

הגענו לנר שמיני של חנוכה. הדלקנו חנוכיה מלאה, הצטלמנו, שמחנו, עוברים הלאה, אפילו הלימודים במוסדות החינוך חוזרים לשיגרה ומתחדשים.

מה שלא כולם יודעים, זה שהיום השמיני של חנוכה הוא היום הכי חשוב של חנוכה. דוקא שגמרנו עם ההדלקה, ביום הגדול הזה, היום השמיני, קרו כל כך הרבה ניסים, ירד לעולם כל כך הרבה שפע, וגם עכשיו ממש, זה מה שקורה.

בספרי המקובלים מובאת הקבלה בין חגי ישראל לזמני היום. היום מתחיל כשהשמש זורחת, וזה מקביל לחג הפסח, החג שבו עם ישראל נולד – כעם.

אבל עוד לפני שהחמה הנצה, יש שני מועדים שגרמו לזה לקרות. האחד זה פורים, שמקביל לעלות השחר, כאשר עדיין הכל חשוך אבל יש התחלה של שחר חדש. חנוכה משול לחצות הלילה. הזמן שבו באמת הכל חשוך לגמרי, אבל הרגע שבו עברנו את שיא הלילה, ומתחילה הספירה לאחור לקראת ההארה.

זה לא מיקרי שחנוכה תמיד חל בלילות הארוכים ביותר בשנה. כתוב ש”מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים” – אבל את נר החנוכה מדליקים דוקא במתחת לעשרה טפחים, כל השמנים כשרים, כל הפתילות כשרות, מעוררים פה את הניצוץ היהודי החבוי שקיים אצל כולנו, נותנים לניצוץ הזה להאיר לנו את חשכת הגלות. היום השמיני, אחרי שהחנוכיה כבר התמלאה לה, זה היום שבו נפתחים בשמים כל מיני שערים, שבדרך כלל הם חסומים. צריך לנצל את היום הזה. לתפילה, לשמחה, לצדקה, למעשים טובים.

הרבי מרוז’ין, צדיק גדול שחי לפני כמאה וחמישים שנה, אמר על היום הזה מילים מאד מרגשות. הוא אמר ש”אותה הפעולה שצדיקי הדור הגדולים ביותר אינם יכולים לפעול בתפילת נעילה ביום כיפור, יכול כל יהודי פשוט לבקש ולפעול בדמעות שיזיל מול הנרות ביום זאת חנוכה”.

רוז'ין

אחרי כל הדיבורים היפים על חנוכה, כמה שזה חביב ונחמד, משפחתי ומרגש, צריך להיות אמיתיים – כולנו הרגשנו גם קושי ומועקה בימים האלה. הילדים בחופש, יש פער אצל כולנו בין הרצוי למצוי, ובכל בית מתפתחות מריבות, חיכוכים, בעיות כספיות וכל מיני צרות. יש סיבה לכך שזה פוגש אותנו דוקא בימי החנוכה – כדי שנוכל למנף את זה, להתפלל על זה, זו הסיבה לכל הקשיים, ודוקא היום, ביום שבו השערים פתוחים, זה הזמן המובחר.

לכן, אסור לתת לשיגרה לחזור מהר מדי. כדאי מאד להשתדל ולהשקיע זמן לבקש על כל מה שצריך. גם ברובד הכי אגואיסטי וחומרי (פרנסה, בית רכב), גם ברובד הרוחני (חיזוק באמונה, אהבה) גם עבור כלל ישראל (שכידוע לא יזיקו כמה ישועות בתחום החברתי, הבטחוני, המדיני, ובכלל). לא לשכוח את כל אלה שיושבים בחושך: החולים, הבודדים. כדאי לזכור גם את יהונתן בן מלכה פולארד, שכבר יושב כ- 30 שנים בכלא ולא רואה את האור בקצה המנהרה.

זה הזמן לפרגן, לגרום למישהו לחייך. לסגור את הטלפון לכמה דקות ולנסות למצוא נקודה טובה, לחפש את הטוב, להודות על כך. זו עצה טובה לכל יום, אבל ביום המיוחד הזה, ממש חבל לפספס, השערים פתוחים!

אדמו”רים רבים נוהגים לערוך “טיש” לקהל החסידים שלהם, דווקא ביום זה, בשל עוצמתו של היום הגדול וחשיבותה של התשובה ביום זה.

השפת אמת כתב על יום זה כי מדובר ב”יום אחרון כולל כל הימים כמו שמיני עצרת, מאסף כל ימי החג, כן בחנוכה. וע”י שהוא היום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים, לכן משאיר הארה על כל השנה ומתעורר בו נרות המנורה”.

יש הטוענים שבכלל, כל השפע שנקצב בתשרי אינו מתחיל “לרדת” אלינו עד מועד זה של “זאת חנוכה”.

ה’שפתי צדיק’ מצביע על המילה ‘זאת חנוכה’ וכותב ש”זאת” בתורה פירושו ‘מורה באצבע’. ביציאת מצרים אמרו כולם “זה אלי ואנווהו”. והצביעו על השכינה, כביכול, בעצמה. כשאומרים “וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל”, מצביעים על ספר התורה ורואים אותה בעיניים. כך גם ב”זאת חנוכה” ישנה רוממות וקדושה כל-כך מיוחדת, עד שאלו שזוכים לכך יכולים להצביע עליה, לממש ולמשש אותה ולהרגיש שהנה, ‘זאת חנוכה’, זהו האור בעצמו, שהגיע לשכון בתוך ליבו של כל אחד מישראל.

בספרים הקדושים, ישנה חשיבות רבה ליום זה, משום שביהדות “הכל הולך אחר החיתום”. וכך, כיוון שהיום השמיני הוא היום החותם את חנוכה, הרי שסגולתו גדולה, כפי ש”הושענא רבה” הוא החותם של חג הסוכות, “נעילה” הוא חיתום של יום הכיפורים וכן הלאה. מסיבה נוספת מחשיבים את ‘זאת חנוכה’, שהרי השמן דלק גם ביום השמיני, האחרון למנין ימי הנס, ובו התרחש הנס הגדול ביותר.

המהרי”ל בספר המנהגים שלו (הלכות חנוכה עמוד 57) מציין כי יהדות ריינוס (חלק מיהדות אשכנז) נהגה ביום השמיני של חנוכה לשבות מכל מלאכה.

בלקוטי מהרי”ח כתב, שהיו גדולים במהלך הדורות שנהגו לערוך סעודה גדולה ב’זאת חנוכה’, “ובוודאי יש בזה כוונה גדולה”. והליקוטי מהרי”ח בעצמו מסביר שיתכן שנהגו כן מפני שהוא היום בו נגמר מצוות הדלקת נרות החנוכה, ועושים סעודה ל”גמרה של מצווה”.

לסיכום, “זאת חנוכה” הוא יום של רחמים גדולים המסוגל מאוד לישועה ולתשובה, ומהווה את יום החיתון האחרון, המתחיל בראש השנה עצמו. אמנם יהודי תמיד יכול לעשות תשובה, שכן דלתות התשובה תמיד פתוחות עבורו, אולם זמן זה מסוגל במיוחד לכך. הוא יחל מיד לאחר שתדליקו את הנר האחרון, בשקיעה עם צאת הכוכבים, ויימשך עד לשקיעה של יום המחרת. “זאת חנוכה” שמח לכולם!

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.