לא תמיד “הזמן עושה את שלו” • מירי גפן

ישנם אנשים סביבנו שמעונם “חרב” עליהם בימים אלו. הם יתקשו לשכוח זאת משום שהטלטלה וההתמודדות הכרוכה שמתלווה לכך השאירה חותם של דם בחדרי ליבם. טור נוקב

אומרים ש”הזמן עושה את שלו”.

אומרים ש”טבעו של האדם לשכוח”.

אז “אומרים”.

אינני יודעת מי הם ה”אומרים”. אני גם יודעת שלא כל מה ש”אומרים” נכון.

אומרים ש”הזמן עושה את שלו”, זה נכון לפעמים אך לא בהכרח. כי הזמן ממשיך ללכת.

“טבעו של האדם לשכוח” רק שהשכחה נכונה לאלו שלא חוו על בשרם מאורע x או מאורע y. האמירה הזו נכונה לאנשים שאוהבים להתעדכן בנייעס כזה או אחר ולהתקדם בהתעדכנות באייטם הבא.

אך לאנשים שהם חלק מסיפור התמודדות כזה או אחר הזמן עושה את שלו משום שהוא מעצים את החסר או את ההתמודדות. לא ניתנה להם היכולת לשכוח כי הם חיים זאת יום יום, שעה שעה וכל רגע ורגע.

נפנה לעצמנו דקה שקטה, נעצור ולו לשישים שניות את מרוץ החיים והשגרה התובענית, המטביעים את הגיוננו במובן מאליו, נעביר ברגישות מול עיננו תמונות חיים מהתקופה האחרונה של אנשים ששגרת חייהם נעצרה בבום מטלטל. ננסה לחשוב על המתחולל בקרבם במחשבה פנויה ואמפתית. כי מה שאנו נוטים לשכוח הם לא יצליחו לשכוח לעולם.

האירוניה מדברת בעד עצמה. בימים שעם ישראל שרוי באבלו הכללי על חורבן בית המקדש בשל שנאת חינם. ישנם אנשים השרויים באבלם הפרטי כי ביתם חרב עליהם בתקופה זו.

עם ישראל שרוי באבלו על ביתו שנחרב לפני אלפי שנים. מתקשה לשכוח מאורע טרגדי שארע לפני זמן רב. כי האבידה גדולה עבורו. משום שבית זה רכוש אישי, בעל מטען רגשי ומשרה תחושת בטחון.

ישנם אנשים סביבנו שמעונם “חרב” עליהם בימים אלו. הם יתקשו לשכוח זאת משום שהטלטלה וההתמודדות הכרוכה שמתלווה לכך השאירה חותם של דם בחדרי ליבם.

“טבעו של עולם לשכוח, הזמן עושה את שלו”. כך אומרים אלו שלא חוו על בשרם את החסר וכאב ההתמודדות.

השבוע נצבט לב העם מסיפור כואב. נרצח אדם בדם קר, על שום מה? על שום שניסה לדאוג לחניה עבור הרכב המשפחתי בו ישבו אשתו בעלת ניוון שרירים וילדיו. בינהם ילדה קטנה שסובלת משיתוק מוחין. האב היה עובד לפרנסתו בלילות ובימים טיפל במשפחתו כי נזקקו לעזרתו.

האם הזמן יעשה את שלו למשפחה הזו?

האם טבעו של העולם לשכוח יצליח להשכיח את החלל והחסר גם ממשפחה זו?

יהודה ורנר. תינוק מתוק בן חצי שנה הלך השבוע לבית עולמו. סיבת המוות טרגדית במיוחד. הפעוט נשכח במכונית במשך שעתיים, החמצן המועט שהיה ברכב אזל וחום יולי הובילוהו לעולם שכולו טוב.

העולם רחש בחש, כאב והזדעזע. הזמן עשה את שלו רק עבור העולם הסובב. משום שהעולם טיבעו לשכוח ולהתעניין באייטם הבא. אך הזמן שיעבור לא יצליח להשכיח את הכאב והגעגוע שמשתוללים בלב אימו של יהודה.

זוכרים את השריפה שהשתוללה במושב מבוא מודיעים?

שריפה שכילתה את בתי המושב. הותירה תושבים חסרי כל. נו שויין, תשובת הזכרון די מעורפלת. כי הזמן עושה את שלו וטבע העולם לשכוח.

תושבי מבוא מודיעים לא שוכחים. משום שהם עדיין “מתגלגלים” ללא “פינה” משלהם. נותרו מחוסרי כל וללא קורת גג.

אומרים שבית המקדש השלישי לא יבנה מ”אבנים” אלא דווקא מ”דמעות”. באמירה הזו אני דווקא מאמינה. כי דמעות המתמודדים מגיעות ממקום אמיתי, ללא צורך בסיוע בצל.

רבונו של עולם, לא מדמעותיי ולא מדמעות של אחרים. קח מספדם והפוך אותם למחול של כולנו.

כי הזמן עושה את שלו וטבעו של האדם לשכוח ולראות שהכל מובן מאליו.

עשה טוב למענך אם לא למעננו שנוכל לזכור אך טוב בעולם.

הכותבת היא אשת תקשורת, מנהלת משרד רדיו קול ברמה

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.