יאיר שרקי, תיעד במשך שנה שלמה את החיים של החרדים בישראל והתלווה לשלוש משפחות חרדיות שחיות על המתח שבין עולם התורה לעולם העבודה.
תחילה הוא ביקר בדירתו של יצי אקרמן, אברך בכולל שתורתו אומנותו ואב לחמישה ילדים, מקבל מהמדינה קצבה חודשית בגובה 1,800 שקלים. אביגיל, אשתו, כמו הרבה חרדיות, עובדת בהיי-טק.
"עבודה שבחוץ זה כולל להיות פתוח וחשוף לכל מה שלעולם שבחוץ יש להציע", מסביר יצי. "העתיד של הילד שלי בכולל, הוא לא יקבל לימודי ליבה אבל הוא יחיה באושר ועושר גם בלי לימודי ליבה. טוב לנו בחיים, אנחנו חיים חיים מאושרים. אל תרחמו עליי, אל תדאגו לי ללימודי ליבה. טוב לנו".
"אני חי בבועה. אני חי בשטעטל, אז את מי זה מעניין. אתה יודע מה היה קורה אם לא הייתי לומד תורה? אני מקיים את העולם, אני המנוע של העולם. אני מפסיק – הבטרייה יוצאת מהמקום. עכשיו לך תגיד את זה לחילוני הממוצע".
אחר כך הוא הפליג דירתו של גדליה בלאו אברך ואב לשישה בנים, הגדול בן שמונה וחצי והקטן בן שנה. אשתו רבקי, עובדת בקוסמטיקה. "חרדיות מוציאות על דברים שחשוב להן", אומרת רבקי. "לנשים חרדיות יש הרבה כוח בידיים. יש להן הרבה כסף בידיים. העובדה שאני המפרנסת היחידה בבית – זה נראה לי הכי טבעי בעולם. גדלתי על זה. זה מחיר כבד לגבר נראה לי. כל הכסף של הבית בעצם בידיים של אשתו".
משם המשיך שרקי לדירתה של רחלי לויטן, שעבדה במחלקת השיווק של משפחה, רחלי נשואה לשוקי, אברך לשעבר שהחליט לצאת לעבוד ובעסקים הוא מצליח לפחות כמו אשתו. "אני באה מבית שבו אבא יושב ולומד כל היום", מספרת רחלי. "לא הייתה לי את האפשרות שלילדים שלי יש היום. אני לא מחנכת אחרת מההורים שלי, אני מאפשרת יותר ממה שההורים שלי יכלו לתת. אני חושבת שהתפילה שלי היא לא פחות בכוונה ממי שלובשת פאה קצרה. אני חושבת שערכים שאנחנו מסמנים לעצמנו לא קשורים לחשבון הבנק שלנו. ליכולת להתפרנס יש בדרך כלל קשר למגע עם הכלכלה שמחוץ לעולם החרדי. זה לא רק עניין פיננסי, אלא גם תפיסת חיים".
1 תגובות