נשיא מועצת החכמים: “הישיבות הקטנות חוזרות”

נשיא המועצת מרן ראש הישיבה הגר״ש כהן בהוראות מפורטות לחזרה להיכלי הישיבות הספרדיות הקטנות • שיעורים ו׳סדרים׳ בחברותות בחדרי השיעורים תוך שמירת הכללים ועדיפות למקומות פתוחים • תפילות וסדר מוסר באותה מתכונת והמשך העברת השיעורים דרך הטלפון • ״ובזכות התורה תיעקר המגיפה מארצנו ומעל כל עמו ישראל״

ימים ספורים לאחר תחילת זמן קיץ, ולאחר בחינה מדוקדקת מול גורמי הרפואה והצוות המקצועי והתורני שנתמנה ע״י נשיא מועצת חכמי התורה לבחינת סוגיית החזרה לבני הישיבות הקטנות, הכריע הבוקר (שלישי) מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן על חזרה להיכלי הישיבות לצעירים במתכונת מצומצמת של שלוש שעות בבוקר ושלוש שעות אחר הצהריים, בקבוצות קטנות ובחדרי שיעורים שיוחדו לכל קבוצה בהם יתקיימו שיעורים, לימוד בחברותות, לימוד מוסר, ותפילות מנחה וערבית.

 

במסגרת ההוראות אותם מביא בנו הגאון רבי יעקב כהן ראש הישיבה לצעירים ׳נזר התלמוד׳ בשם אביו נשיא מועצת חכמי התורה נאמר כי עדיפות היא לקיים את סדרי הישיבה במקומות פתוחים אם הדבר מתאפשר, ואם לאו יפעלו כפי ההוראות שנכתבו ובמסגרת השעות שהוגדרו תוך שמירה על הנחיות גורמי הבריאות.

כמו כן במסגרת ההוראות מורה מרן הגר״ש כהן לבני הישיבות להקפיד הקפדה יתירה שלא להיקהל בשטח הישיבה, לא להביא דברי מאכל, לא להשתמש במתקני המים הציבוריים ולבדוק חום עצמם מידי יום לפני שיוצאים מביתם, וכן בחזרה לבית ילכו יחידים ללא קבוצות וללא התקהלויות. עוד הורה מרן כי השיעורים שימסרו ימשיכו להיות מועברים במערכות הטלפוניות עבור התלמידים שאינם יכולים להגיע לישיבה.

 

את מכתב ההוראות המופנה אל ראשי הישיבות חותם מרן בכתב יד קדשו בברכת כהן גדול וז״ל: *״ידוע מ״ש רז״ל תורה תורה אגוני מגנא ואצולי מצלה, וכמה חשוב קמיה קוב״ה אם מתאמצים להקים שעורי תורה ובפרט לתלמידים שהעולם עומד על הבל פיהם, ויבורכו בכל הברכות אלה אשר נושאים בעול לקיים מה שנאמר כאן ושנזכה שקב״ה יצילנו ויעקור את המגפה מארצינו ומעל כל עמו ישראל בכל מקום שהם, ויעזרנו ויזכנו שנעסוק בתורה כמה שאפשר עד כל שעות היום אכי״ר.

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  1. זה הזמן להתעורר להתחזק ולקבל את שמירת ההלכה של מורא מקדש א: שלא לדבר בזמן התפלה מתחלתה ועד סופה, וגם לא בקריאת התורה.)שו"ע או"ח סימן קכ"ד וסימן קמ"ו ושם במפרשים( ב: לסגור הפלאפונים. )שו"ע או"ח סימן צ"ו( ג: שלא ללכלך את ריצפת הבית הכנסת בזריקת ניירות טישו וכדומה. )שו"ע או"ח סימן קנ"א( אשר הזלזול בזה הרי זה גורם לא רק לצרות רח"ל כמובא בספה"ק, אלא גם לסגירת בתי הכנסת כמובא בספר חסידים סימן ר"ט וזה לשונו, אם תראה בית של צדיק או בית הכנסת חרב, או רשעים דרים בו, דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון. וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש, סופו נופל ביד ערלים, דיו לעבד שיהא כרבו, כי לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ה' עד שנהגו בו ישראל, שנאמר )ירמי' ז יא( המערת פריצים היה הבית הזה, ואח"כ וארוה כל עוברי דרך. לעולם לא יעשו הערלים רעה, אלא א"כ יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם זה לזה. ולא יתבזו ת"ח אא"כ יבזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם: בס"ד באיסור הנורא והאיום לדבר בשעת התפלה בשעת התפלה לא ישיח שיחת חולין ואם שח הוא חוטא וגדול עוונו מנשוא וגוערים בו )שו"ע או"ח קכ"ד ז'(. ולשון זה 'גדול עוונו מנשוא' אין לו אח ורע בשאר מקומות בשו"ע, ומקורו באורחות חיים בשם רבינו יונה )כמובא בב"י(, וטעם חומרתו הכבידה נימק בספר הגן דרך משה )ליום תשיעי( בזה"ל "ונראה לי כוונת השו"ע שהוא כמו רוצח שנהרגים על ידו כמה בנים וכו' ועל כן חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו וגדול היה עוונו מנשוא )בראשית ד' י"ג(. )עיי"ש באריכות בזה, ובאגה"ק להאדמו"ר מוהרד"ב מליובאויטש זי"ע בנו דשו"ע הרב "אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ בעת תפילות הציבור", וכבר נתחברו כמה ספרים וליקוטים בגודל חומרת העוון הזה אשר כעדות רבינו בעל תוס' יו"ט בעטיה נגרם גזירות ת"ח ות"ט ר"ל.( ועוד מחומרת עוונו הגדול מנשוא כי לא רק לעצמו מקלקל שלא תתקבל תפילתו אלא גורם גם לשאר העם שלא יקובל תפילתן. )יערות דבש דרוש ד', עוללות אפרים חלק ד' עמוד ג', עבודת ישראל עמ"ס אבות )פ"ה מ"ד( ועוד.( ולכן מי שמכיר בעצמו שאינו יכול להתאפק מלדבר בעת התפילה טוב לו שלא יבוא לביהכנ"ס כל עיקר. מעלות המדות פרק ז', שלמי ציבור )י"ג:(, פחח עינים להחיד"א "המדבר שיחת חולין בביח הכנסה טוב לו שלא יבוא כל עיקר" וכו'. כי הוא חוטא ומחטיא וגורם לשכינה שתסתלק מישראל וכעובד עבודה זרה. דרושי חח"ס )ח"ב דף ש"ט: דרשות לז' באב( כי הבל פיו של המדבר דברים בטלים בתפילה טמא הוא ועל ידו מקבל התפילות מכניסן אל החיצונים והוי ליה כעובד ע"ז. ועוון זה אין כמותו לרוע ומעכב הגאולה. ס' יש נוחלין )אביו של השל"ה( "האלקים )לשון שבועה( בכל העבירות לא ראיתי לרוע כלדבר בביהכ"נ בזדון לבו וכו' ומושך עליו כח היצה"ר ומזלזל בכבוד הקב"ה והוא כירבעם בן נבט החוטא ומחטיא ועון זה מעכב הגאולה". וכמה בתי כנסיות נחרבו עקב עוון זה. כדאיתא במשנ"ב סקכ"ז בשם הא"ר בשם כל בו. ויגדל ר"ל העוון מאד אם הדיבורים כוללים לשון הרע וליצנות וכו' וביתר שאת בשבתות וימים טובים. איגרת הגר"א איגרת עלים לחרופה, כה"ח סי' קנ"א סק"ח. וכל הדברים האמורים אינם רק לענין חזרת הש"ץ, אלא גם המדבר בשעת קריאת התורה, כדכתבינן בסי' קמ"ו אות ב' עיי"ש. וכן בשאר חלקי התפילה, כשהציבור מתאספין יחד לתפילה שהיא עת רצון לפניו יתברך להתגלות לבא אל מקדש מעט, והמספר אז בצרכיו מראה בעצמו שאינו חפץ להתבונן ולראות בגילוי כבוד מלכותו ונעשה מרכבה טמאה ומכניס התפילות אל החיצונים ר"ל. כל הספרים הנ"ל אין מדגישים בדבריהם חזרה הש"ץ דווקא, אלא מיירי לענין זמן תפילת הציבור, ומפורש כן הוא בשו"ע הרב שכותב )בסעי' י'( על דברי השו"ע שהשח בעת חזרת הש"ץ גדול עוונו מנשוא "שכל המשיח בביהכ"ג בשעה שהציבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלקי ישראל", ומקורו בזוה"ק פ' תרומה )קל"א:(, ליקוטי אמרים תניא באיגרת הקודש כ"ד.

    זה הזמן להתעורר להתחזק ולקבל את שמירת ההלכה של מורא מקדש א: שלא לדבר בזמן התפלה מתחלתה ועד סופה, וגם לא בקריאת התורה.)שו”ע או”ח סימן קכ”ד וסימן קמ”ו ושם במפרשים( ב: לסגור הפלאפונים. )שו”ע או”ח סימן צ”ו( ג: שלא ללכלך את ריצפת הבית הכנסת בזריקת ניירות טישו וכדומה. )שו”ע או”ח סימן קנ”א( אשר הזלזול בזה הרי זה גורם לא רק לצרות רח”ל כמובא בספה”ק, אלא גם לסגירת בתי הכנסת כמובא בספר חסידים סימן ר”ט וזה לשונו, אם תראה בית של צדיק או בית הכנסת חרב, או רשעים דרים בו, דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון. וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש, סופו נופל ביד ערלים, דיו לעבד שיהא כרבו, כי לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ה’ עד שנהגו בו ישראל, שנאמר )ירמי’ ז יא( המערת פריצים היה הבית הזה, ואח”כ וארוה כל עוברי דרך. לעולם לא יעשו הערלים רעה, אלא א”כ יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם זה לזה. ולא יתבזו ת”ח אא”כ יבזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם: בס”ד באיסור הנורא והאיום לדבר בשעת התפלה בשעת התפלה לא ישיח שיחת חולין ואם שח הוא חוטא וגדול עוונו מנשוא וגוערים בו )שו”ע או”ח קכ”ד ז'(. ולשון זה ‘גדול עוונו מנשוא’ אין לו אח ורע בשאר מקומות בשו”ע, ומקורו באורחות חיים בשם רבינו יונה )כמובא בב”י(, וטעם חומרתו הכבידה נימק בספר הגן דרך משה )ליום תשיעי( בזה”ל “ונראה לי כוונת השו”ע שהוא כמו רוצח שנהרגים על ידו כמה בנים וכו’ ועל כן חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו וגדול היה עוונו מנשוא )בראשית ד’ י”ג(. )עיי”ש באריכות בזה, ובאגה”ק להאדמו”ר מוהרד”ב מליובאויטש זי”ע בנו דשו”ע הרב “אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ בעת תפילות הציבור”, וכבר נתחברו כמה ספרים וליקוטים בגודל חומרת העוון הזה אשר כעדות רבינו בעל תוס’ יו”ט בעטיה נגרם גזירות ת”ח ות”ט ר”ל.( ועוד מחומרת עוונו הגדול מנשוא כי לא רק לעצמו מקלקל שלא תתקבל תפילתו אלא גורם גם לשאר העם שלא יקובל תפילתן. )יערות דבש דרוש ד’, עוללות אפרים חלק ד’ עמוד ג’, עבודת ישראל עמ”ס אבות )פ”ה מ”ד( ועוד.( ולכן מי שמכיר בעצמו שאינו יכול להתאפק מלדבר בעת התפילה טוב לו שלא יבוא לביהכנ”ס כל עיקר. מעלות המדות פרק ז’, שלמי ציבור )י”ג:(, פחח עינים להחיד”א “המדבר שיחת חולין בביח הכנסה טוב לו שלא יבוא כל עיקר” וכו’. כי הוא חוטא ומחטיא וגורם לשכינה שתסתלק מישראל וכעובד עבודה זרה. דרושי חח”ס )ח”ב דף ש”ט: דרשות לז’ באב( כי הבל פיו של המדבר דברים בטלים בתפילה טמא הוא ועל ידו מקבל התפילות מכניסן אל החיצונים והוי ליה כעובד ע”ז. ועוון זה אין כמותו לרוע ומעכב הגאולה. ס’ יש נוחלין )אביו של השל”ה( “האלקים )לשון שבועה( בכל העבירות לא ראיתי לרוע כלדבר בביהכ”נ בזדון לבו וכו’ ומושך עליו כח היצה”ר ומזלזל בכבוד הקב”ה והוא כירבעם בן נבט החוטא ומחטיא ועון זה מעכב הגאולה”. וכמה בתי כנסיות נחרבו עקב עוון זה. כדאיתא במשנ”ב סקכ”ז בשם הא”ר בשם כל בו. ויגדל ר”ל העוון מאד אם הדיבורים כוללים לשון הרע וליצנות וכו’ וביתר שאת בשבתות וימים טובים. איגרת הגר”א איגרת עלים לחרופה, כה”ח סי’ קנ”א סק”ח. וכל הדברים האמורים אינם רק לענין חזרת הש”ץ, אלא גם המדבר בשעת קריאת התורה, כדכתבינן בסי’ קמ”ו אות ב’ עיי”ש. וכן בשאר חלקי התפילה, כשהציבור מתאספין יחד לתפילה שהיא עת רצון לפניו יתברך להתגלות לבא אל מקדש מעט, והמספר אז בצרכיו מראה בעצמו שאינו חפץ להתבונן ולראות בגילוי כבוד מלכותו ונעשה מרכבה טמאה ומכניס התפילות אל החיצונים ר”ל. כל הספרים הנ”ל אין מדגישים בדבריהם חזרה הש”ץ דווקא, אלא מיירי לענין זמן תפילת הציבור, ומפורש כן הוא בשו”ע הרב שכותב )בסעי’ י'( על דברי השו”ע שהשח בעת חזרת הש”ץ גדול עוונו מנשוא “שכל המשיח בביהכ”ג בשעה שהציבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלקי ישראל”, ומקורו בזוה”ק פ’ תרומה )קל”א:(, ליקוטי אמרים תניא באיגרת הקודש כ”ד.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב