סיפורו המפעים של אברך תח מלונדון, הטומן בחובו מסר מיוחד לתקופתנו

מכתב משכונת גולדרס-גרין בלונדון: “לא הבנתי מה קרה לאברך הזה, חבר כל-כך טוב שלי, שהחליט פתאום להעליב אותי ולפגוע בי?”

הדברים שייכתבו בקטע דלהלן הגיעו אלינו מאברך ת”ח המתגורר בגולדרס-גרין באנגליה, ויש בהם מסר רב-משמעות, במיוחד בתקופתנו שבה אנשים מתייסרים קשות רח”ל בכל-מיני צרות ומועקות. יש בדברים אלה כדי לעודד ברכיים כושלות, ולפתוח חלון ודרך להסתכלות מַשְׂכֶּלֶת אודות היסורים.

נצטט את המכתב כלשונו, כפי שהגיע אלינו:

במשך 8 שנים מאז נישואיי לא נפקדתי בזש”ק. אני חייב להגיד שמעולם לא איבדנו את האמונה, והמשכנו להתפלל ולקוות להשי”ת שיסייע בעדנו. כך עברה שנה ועוד שנה, ועדיין הישועה לא באה אל ביתנו.

יום אחד, והיה זה לאחר תפילת מנחה בבית הכנסת בו אני מתפלל, נשארתי לבדי במקום, ודמעות נשפכו מעיניי בתפילה חמה ורותחת לאלוקי ישראל שיעזור לנו במילוי משאלת-הלב ה’כל-כך יהודית’, “שהרי – כך אמרתי להקב”ה בתפילתי – אנחנו רוצים ילדים רק כדי לגדלם לתורה וליראת שמים, ולהצמיח לך בנים ובנות שיעבדו אותך בלבב שלם ובנפש חפצה”.

לאחר שהרביתי בתפילה, הייתי במצב של חיזוק גדול, עד שאמרתי בליבי ‘אעמוד בכל נסיון שיעמיד הבורא בפניי, ובזכות זה יעניק לנו את המתנה הגדולה ששמה ‘פרי בטן’. הרעיון התחזק בתוכי, והיתה לי הרגשה שאני קרוב לה’, וברצוני להוכיח לו עד כמה אני מקושר אליו.

יצאתי מבית הכנסת בהרגשה מחוזקת מאוד, והנכוֹנוּת לעמוד בכל ניסיון שייקרה בדרכי, פיכתה בי בעוז ובתעצומות. הַרְגָשָׁתִי היתה שבמצב שבו אני נמצא הנני חייב לתרום משהו מיוחד למען השם יתברך, והתרומה תהיה עמידה בנסיון. אין לכך, כמובן, כל קשר לתפילה שאנחנו מתפללי מדי יום ‘ואל תביאני לידי נסיון’, כיון שהחיזוק שלי היה ‘אם’ יהיה נסיון, אעמוד בו בעזרת השם.

לאחר התפילה הנרגשת, וההחלטה המחוזקת שלי לעמוד בל”נ בכל נסיון שיעמוד בדרכי, הייתי דרוך… כפי שאכן צריך להיות כל יהודי, המחויב לעמוד על המשמר, ולהיזהר ולהישמר מכל חטא ועוון העלול להיקלע בדרכו. והנה, זמן קצר לאחר מכן, נתקלתי בתופעה מוזרה. אחד האברכים בכולל שבו אני לומד, החל להתנכל אליי בצורה פוגענית מאוד, ללא שום התגרות מצדי. הייתי המום להיווכח שכל פעם כאשר אני נכנס להיכל הכולל, הוא מתחיל לצחוק עליי בגסות, ולספר אודותיי סיפורים שלא היו ולא נבראו.

ואני – לא ידעתי את נפשי מרוב צער. או כמו שאומרים היום – לא ידעתי מה קרה שהשמיים נפלו עליי!!! מה קרה? הרי לא עשיתי לו כלום. יתירה מכך; עד לאותו ימים הֶחֱשבתי אותי כאחד החברים והידידים הטובים ביותר שלי. היינו מדברים הרבה, גם בלימוד וגם קצת בעניינים אחרים, ומעולם לא העליתי בדעתי שהוא יכול לשנות את עורו באופן כה דרסטי.

כיון שראיתי שהתופעה המשונה הזו ממשיכה, ואף מתגברת והולכת, הכנתי את עצמי להשיב מלחמה שערה. הרי לא יתכן שהוא יפגע בי בצורה כה בוטה, ואני אשתוק ואשתוק! הרי בכך הוא מוציא את דיבתי רעה, ומי יודע מה עלול לצאת מכך!

באותו לילה הלכתי לישון בהחלטה שאם מחר בבוקר אני נכנס לכולל והוא ממשיך בהתנהגותו המחפירה, הנני יוצא נגדו באף ובחימה, ובקצף גדול, ומודיע לכולם שלא עשיתי לו מאומה, וכל הדברים שהוא מדבר ומעליל עליי הם שקר וכזב, ואפילו משל לא היו. את ההחלטה הזו קיבלתי בקור-רוח, ומתוך הבנה שבצורה כזו א”א להמשיך.

*

ואז, בפתע-פתאום – וזה קרה ממש באמצע הלילה – נזכרתי בהבטחה שהבטחתי בל”נ לאלוקי ישראל לעמוד בכל נסיון שיעמוד בדרכי – – – וכשתפסתי את עצמי, וידעתי בבירור שהנה-הנה הנסיון ניצב בפניך בצורה הכי-ברורה, ומנסים אותך מן השמים, ובודקים אם תעמוד מול שלוליות-הבוז והרפש שהחבר ההוא משליך עליך, חשבתי שאני עומד להתעלף!!!

כיצד לא קלטתי את זה מהרגע הראשון? איך יתכן שלא הבנתי על-אתר שזה נסיון מן השמים? הרי היו לי סימנים כה ברורים ומפורשים! זה היה כל-כך תמוה ומשונה, שאדם שבמשך כל השנים היה חברי הטוב, מתחיל לפתע, בלא כל סיבה, להתגולל עליי בהאשמות-שווא, והייתי צריך לתפוס את עצמי בו-ברגע ולהבין שמילאו את בקשתי מן השמים, והעמידוני בנסיון!

אחת המסקנות החותכות שלי, ברגע זה, היתה, שהתלהטות-היצר עלולה להשכיח מהאדם גם את הדברים הברורים ביותר, ולמרות שרק תמול-שלשום הרהרתי כל-כך הרבה בנושא הנסיון, ושאני מוכן לעמוד בו, כאשר מגיע הרגע, ואכן מעמידים אותי מן השמים בנסיון ברור, הכל נשכח בגלל להט-היצר התוקף את האדם כאשר מאן-דהו יורד לחייו.

על לחיי ניגרו דמעות רותחות, מתוך הלל והודיה להשם יתברך שפָּקַח את עיניי ברגע האחרון, ונתן לי להבין שמדובר בנסיון. ואכן, מאותו רגע ואילך שהבנתי את אשר עליי לעשות, שיניתי את החלטתי מן הקצה אל הקצה, וקיבלתי על עצמי לא להגיב לאברך ההוא במאומה, ולא לענות לו במילה וחצי-מילה. לשתוק עד יעבור זעם. והוא הגיע בבוקר, המשיך להעליבני, ואני – שתקתי. לא הוצאתי מילה מהפה. המשכתי ללמוד כרגיל.

ורציתי לבשר לכם שברוך השם אנחנו בדרך לזש”ק.

*

אז מה קרה כאן בעצם? – בשלב הראשון לא נזכרתי, משום-מה, בהבטחתי לעמוד בנסיון. ולכן, היה קשה לי מאוד לשתוק למול ההעלבות של החבר. ברם, ברגע שנזכרתי, והגעתי למסקנה שהנסיון עומד לי ממש מול העיניים, ויתירה מכך: אם אכן מעמידים אותי בנסיון, הרי שיש לי גם אפשרות להתגבר על עצמי, שכן אין השי”ת מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. ואם אכן אעמוד בכך בהצלחה, יש סיכוי שייעתרו לי בענין הזש”ק!

ואז, ברגע שהתובנות הללו היכו בי בעוצמה, הכל הלך כבר יותר בקלות. לא היתה לי כל בעיה שלא להגיב לאברך שהמשיך לפגוע בי. ולמדתי מכך דבר כה פשוט: הרי באמת כל הקשיים העוברים עלינו בחיים, הם נסיונות מן השמים, שאם נתגבר עליהם, נזכה לכל-טוב-סלה. צריך רק ‘להיזכר’ שזה נסיון. אז נכון שבמקרה שלי, כפי שתואר, היה לי יותר קל להיזכר בכך, אבל ברור כשמש, וכך מובא בכל הספרים, שכל הצרות והיסורים נשלחו אלינו מן השמים על-מנת להעמידנו בנסיון. והתוצאה תהיה, שאם נתגבר על עצמנו, נזכה לצאת מהענין בבשורות טובות.

*

יש מקרים שאחד השכנים מתגרה בנו ומתגולל עלינו בצורה שממש אי אפשר להאמין שזה אותו שכן שהיכרנו עד תמול-שלשום. ולא ברור לנו למה זה קורה. מה הסיבה להתעוררות המריבה הזו, ומי גרם לה.

יש ואדם קם בבוקר, ושום דבר לא הולך לו. ממש שום דבר. ואז הוא מתחיל להתרגז, ולצעוק על כל הסביבה. במקום שיבין שגם זה נסיון מן השמים, ששום דבר לא יסתדר היום… כדי להעמידו בנסיון, ולראות איך יתנהג.

אני חייב להדגיש, מסיים כותב המכתב, שכיון שאף אחד מאתנו לא נביא, ולא בן-נביא, בוודאי שאי אפשר לקַשר בוודאות את העניינים אחד לשני, ויתכן שאצל אנשים אחרים העניינים לא יתגלגלו כפי שהיה אצלי. אבל רואים כאן התנהלות שמיימית, רואים שביקשו לנסותני מן השמים. וב”ה שהחזקתי מעמד, וזכיתי לעצמי, ולמשפחתי.

(‘קול ברמה – בטאונה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, נערך ע”י הרב משה מיכאל צורן)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.