קורע לב: החתן נפרד מאביו: טאטי מי יוביל אותי לחופה

לפני כמה שבועות התגלה אצל האברך הרב יו”ט כהן זיהום, הוא אושפז בביה”ח מעייני הישועה שם עבר ניתוח, ובהמשך עבר לביה”ח איכלוב שם הוכנס שוב לחדר ניתוח, במהלכו גופו המיוסר לא עמד בייסורים, הוא עבר כמה התקפי לב והיה מורדם ומונשם.
תפילות רבות נישאו לשלומו והכל ניסו לקרוע שערי שמים לתפילתו, אך כבר נגזרה הגזירה, ובשב”ק פרשת משפטים נפטר

כרעם ביום בהיר פשטה השמועה על פטירת האברך החשוב, מופלג בתורה ובתורת החסידות, ירא שמים וטהור המידות, התייסר בייסורים אולם צהלתו בפניו מתוך אמונה תמה, ה”ה הרה”ח ר’ ברוך יוסף יום טוב כהן ז”ל מבני ברק, מחשובי חסידי טשערנאביל, אשר התבקש לישיבה של מעלה ברעווא דרעווין של שב”ק פרשת משפטים לסדר ‘עלה אלי ההרה’. נשמתו המיוסרת והמזוככת שבה ליוצרה זכה וברה, ובקרב המוני ידידיו ומוקיריו נאלמה הלשון דום. צדיק ה’ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו.

הלווייתו רווית הדמעות יצאה במוצאי שב”ק מרחבת ביהמ”ד הגדול טשערנאביל ברח’ חבקוק ב”ב, בראשות כ”ק מרן אדמו”ר שליט”א שהשתתף בכל מסע ההלוויה ועיני קדשו זלגו דמעות ללא הפוגה, קהל חסידי טשערנאביל ידידיו ומוקיריו השתתפו בהלוויה כשכולם מורידים דמעות כמים.

נולד ביום כ”ט בחשון תשל”ו כבן בכור לאביו הרה”ח ר’ דוד ז”ל ולאמו מרת יוכבד תבלחט”א, שהתגוררו באותה עת בעיר רחובות (ר’ דוד נלב”ע בשמחת תורה תשס”ג). בשנת תשמ”ה עברה המשפחה להתגורר ברמות ג’ בירושלים וקבעו תפילתם בקהילת ‘האשל ברמה’ שבנשיאות הגה”צ ר’ יצחק ארי’ ליבוש היילפרין שליט”א. המנוח ז”ל למד בהתמדה בת”ת סנהדרין, ומשם המשיך לישיבת ‘חיי משה’ בירושלים. בעת ההיא התקרב אל כ”ק מרן אדמו”ר מטשערנאביל שליט”א, ועבר ללמוד בישיבת חזון נחום שבבני ברק, כדי להיות קרוב אל רבו שליט”א.

בהגיעו לפרקו הקים את ביתו עם רעייתו החשובה שתחי’, בת הר”ר דניאל גורמן הי”ו ממושב גמזו, ובכוחות משותפים הקימו בית נאמן בישראל, כשהיא עומדת לימינו בכל השנים במסירות עצומה, ויחד זכו לגדל דורות ישרים לד’ ולתורתו.
למוד סבל וייסורים היה מנעוריו, ומצבו ידע עליות ומורדות. במשך חייו עבר עשרות (!) ניתוחים, ופעמים היה במצב סכנה מוחשית. לדאבון לב היה ביה”ח כביתו השני, עד שבשנים האחרונות אף הוצרכו לכרות את רגליו ה”י מפני מחלתו. ובהמשך אף התעוור על עינו אחת רח”ל, ובשנים האחרונות התדרדר גם מצב כליותיו והיה עליו לעבור טיפולי דיאליזה 3 פעמים בשבוע. כן סבל בלבו ועבר אירועים לבביים מספר פעמים.

למרות כל זאת לא התמרמר על מצבו, נשא יסוריו באהבה ובדומיה, והצדיק עליו דין שמים. צהלתו היתה תדיר על פניו, והאיר פנים לכל אדם בכל מצב, עד שכולם התפלאו מהיכן שואב את כוחות הנפש העצומים. ידידיו הרבים אהבו לשהות במחיצתו ולהתבשם מנועמו, וכאן המקום אכן להוקיר את פועלם הרב על אשר טרחו עבורו ללא ליאות. למרות שפעמים רבות היה הדבר כרוך בקשיים, לא נלאו מלסייע לו ולהקל מעליו את סבלו הכבד, ולו במעט.

תורת ה’ היתה משוש חייו, והתקיים בו הפסוק ‘לולי תורת שעשועי אז אבדתי בעניי’, ראו בחוש שכל חיותו היתה מתורת ה’, ואף בעת שעבד למחייתו ברשת ספרי ‘אור החיים’, עשה מלאכתו עראי ותורתו קבע. היה עומד בחנות ע”י דלפק המכירה כשכל ספר חדש נגמע על ידו בשקיקה מכריכה לכריכה, וכך צבר עוד ועוד ידיעות במקצועות התורה.

במיוחד נתגלה במלוא זהרו בשנותיו האחרונות, שאז לא יאומן כי יסופר כמה גברו יסוריו ומכאוביו, ועם זאת היו לו כמה וכמה חברותות בכמה מקצועות התורה בכל שעות היום. גם בהיותו בביה”ח אפוף יסורים לא ויתר על סדרי לימודיו, והיו לו גם כמה חברותות דרך הטלפון. דבר רגיל היה בין חבריו שהיה מדבר עמם בטלפון ממיטת חוליו, וחוזר בפניהם על דבר-תורה כשניכר בעליל שבאותה עת הוא שוכח מכל כאביו ואין לו בעולמו אלא תורת ה’.

במיוחד יש לציין את דביקות בספרים הקדושים של תלמידי הבעש”ט, שהיו מרפא לגופו ולנפשו. כל ‘חסידי’ש ספר’ שיצא ממכבש הדפוס התקבל אצלו באהבה וחיבה מאין כמותה, שעות רבות היה יושב והוגה בדברי קדשם, ולפני כל מי שביקר אצלו או ששוחח עמו היה חוזר על ‘ווארט’ נפלא או רעיון מיוחד ששבה את לבו ונתן לו חיזוק. הוא גילה בקיאות נפלאה בספרי החסידות, ובכל שבוע היה פונה אל ידידיו בביהמ”ד: ‘ראית? ב’אוהב ישראל’ יש ‘ווארט’ חזק כך וכך!… וכדומה.
וכה המליץ עליו רבו כ”ק מרן אדמו”ר מטשערנאביל שליט”א אחר פטירתו: “ע”י יסוריו הזדכך ממש, כי ככל שחלה יותר ל”ע, התקרב יותר ויותר אל השי”ת, ונתעלה מעלה מעלה. נדיר ביותר למצוא יהודי שסבל כל כך, וזכה להתעלות כה הרבה בעבודת ה’ ובתורה הק’!”

היראת שמים היתה דבר מרכזי אצל ר’ יו”ט, והדקדוק בהלכה. בכל דבר רצה לשמוע מה דעת ההלכה, איך צריך להתנהג. כן יש לציין במיוחד את שמירת פיו וניקיון לשונו – אם היו מדברים סביבו על אנשים אחרים היה מעיר בעדינות שאינו חפץ לשמוע, כי זה לשון הרע, ואם לפעמים היה עליו לדבר, חקר ודרש תחילה את כל כללי ההיתר, אם זה לתועלת או לא.
חיות מיוחדת שאב מהקפדה על מנהגי ישראל ומנהגי רבוה”ק, לפני כל חג היה מברר איך נוהגים בדבר זה ואיך נוהגים בדבר פלוני, איך הרבי נוהג וכו’. נציין במיוחד את הקפדתו המיוחדת להעביר הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום בפעם אחת ללא הפסק, ופעמים רבות לא היה מתחיל אם חשש שמא באמצע יצטרך להפסיק.

אחיו הרב דוב הי”ו, ששהה על ידו בביה”ח בשבת האחרונה, סיפר דבר פלא, שבצהרי יום השבת כשהמצב כבר לא היה כ”כ יציב, לחש באזני ר’ יו”ט שהוא מתחיל כעת להעביר הסדרא ושיראה לשמוע עד הסוף…. ואכן ר’ דוב הי”ו העביר הסדרה באזני אחיו ר’ יו”ט, מעט לאחר השעה 5 סיים להעביר את הסדרה, וכעבור דקות ספורות התדרדר מצבו עד שיצאה נשמתו. ויהי לפלא.

לא נוכל לתאר את ר’ יו”ט מבלי לעמוד על מרכז חייו, הלא זו התקשרותו בכל נימי נפשו בעבותות אהבה אל רבו ומאורו כ”ק מרן אדמו”ר מטשערנאביל שליט”א, ממנו שאב את כל חיותו, ואליו היה קשור בקשר בל יתואר. לא עשה שום פעולה בחייו בלי לשאול דעת הרבי, ובכל טיפול רפואי שנדרש לעבור, היה מוכרח תחילה לקבל את ברכת הקודש. כמה פעמים התבטא שבלי הרבי חייו אינם חיים, ובלי הרבי לא היה לו את הכח לעבור את כל יסורי האיוב שנגזרו עליו.
בכל כוחותיו התאמץ להשתתף בכל התפילות במחיצת הרבי, וכל טיש ומעמד היו לו לטללי תחי. אף שלפעמים היה חלוש מאוד, התאמץ להגיע אל השולה”ט באמרו שהוא חייב זאת כאוויר לנשימה. לעומתו אף הרבי הרעיף עליו אותות חיבה יתירה בכל עת ועידן.

נציין אפיזודה מהתקופה האחרונה, שיש בה ללמד על הכלל: לאחר שהחלים בחסדי שמיים מהקורונה, ביום שיצא מביה”ח הגיע להקביל את פני הקודש, אדמו”ר שליט”א קיבל את פניו בחיבה יתירה, ובין הדברים שאל ר’ יו”ט את יבדלחט”א כ”ק אדמו”ר שליט”א, אם כעת כשכבר החלים מהנגיף יוכל כבר לבוא לביהמ”ד להשתתף בתפילות – לאחר שמפורים שעבר לא הגיע כלל לביהמ”ד. אדמו”ר שליט”א שמע את השאלה, ושאל את ר’ יו”ט – מה אומרים הרופאים בענין? ר’ יו”ט התגבר על חולשתו הרבה, התרומם, וממעמקי לבו נענה בקול רם: ‘מה מעניין אותי מה הרופאים אומרים?! אני שאלתי את הרבי, ומבקש לשמוע מה דעת הרבי!’ כ”ק אדמו”ר שליט”א הפליא את תמימותו היתירה ואת אמונת צדיקים הטהורה שלו.
במסירות נפש מיוחדת התמסר למען ילדיו ומשפחתו, הוא לא הביט על מצבו, ומאות פעמים שח באזני סובביו וידידיו שעל עצמו לא אכפת לו, אבל מה יהיה על הילדים. בפעמים הרבות שהיה במצב סכנה לא הביט על עצמו, רק חזר שוב ושוב באזני כל מבקריו שהוא דואג לילדיו. שמחתו הגדולה היתה כשראה שכר בעמלו וראה דור ישרים מבורך צועדים בגאון בדרך ישראל סבא.

בהיותו שוכב אפוף יסורים היה ליבו יוצא מגעגועים אליהם, ומה רבתה שמחתו כשנכדיו הגיעו לבקרו, ראו ממש שהדבר מיקל מסבלו, כי זה היה ר’ יו”ט: ‘איך וויל האבן גוטע ערליכע קינדער!’

מאז תחילת מגפת הקורונה נשמר מאוד, בהיותו בקבוצת הסיכון, ברם לאחרי סוכות אובחן כחיובי לנגיף. בהמשך אף הוחמר מצבו והוא אושפז בביה”ח. תפילות רבות נישאו לרפואתו, מתוך חרדה ודאגה לשלומו. בחסד ד’ עבר את המחלה והחלים כליל, לשמחת לב משפחתו וסובביו.

לפני כמה שבועות התגלה אצלו זיהום, הוא אושפז בביה”ח מעייני הישועה שם עבר ניתוח, ובהמשך עבר לביה”ח איכלוב שם הוכנס שוב לחדר ניתוח, במהלכו גופו המיוסר לא עמד בייסורים, הוא עבר כמה התקפי לב והיה מורדם ומונשם.
תפילות רבות נישאו לשלומו והכל ניסו לקרוע שערי שמים לתפילתו, אך כבר נגזרה הגזירה, ובשב”ק פרשת משפטים התבקשה נשמתו המזוככת השמימה, לדאבון כל לב.

בהלווייתו ההמונית נשא דברי פרידה הרה”ח ר’ חנוך זייברט, מזכ”ל אגודת ישראל, שבחייו של ר’ יו”ט הרבה לסייע עבורו בכל לב. בדבריו הפליא את מידת קבלת יסוריו באהבה. אחר נשא דברים ידידו הקרוב הרה”ח ר’ יעקב ביבלה הי”ו מנכ”ל רשת ‘אור החיים’ – שם עבד ר’ יו”ט מלפנים, וגם כשנמנע ממנו לעבוד עמד לימין ר’ יו”ט וכל המשפחה בצורה נפלאה. בדבריו הודה לכל אלו שהתמסרו עבור ר’ יו”ט לסעדו ולתמכו, ונפרד ממנו בדברים מרגשים.

בקול בוכים נשמעו דברי הרה”צ רבי מרדכי טווערסקי שליט”א חדב”נ כ”ק אדמו”ר מטשערנאביל שליט”א, שבחיי ר’ יו”ט מסר נפשו עבורו פשוטו כמשמעו. הוא ביכה את האבידה הגדולה, אבן חן נעקרה מקהילת טשערנאביל, וציין שעל אף יסוריו הרבים תורת ה’ היתה משוש חייו, וצהלתו בפניו. כן ציין שבראש מעייניו היו הילדים, והבטיח בשם כל קהל הקודש שגם עתה לא ישכחו מאיתם ויעשו ככל אשר לאל ידם להיות להם לעזר. רבו הגאון ר’ צבי כ”ץ שליט”א ראש ישיבת חזון נחום, תיאר את גובה קומתו הרוחנית של ר’ יו”ט, ואת דביקותו בתורה בכל מצב.

עין לא נותרה יבשה כשהבן הגדול הרה”ח ר’ גרשון צבי הי”ו נפרד מאביו בדברים קצרים, כשקולו נשנק מבכי, הוא ציין שלמרות יסוריו הרבים היה שמח בכל מצוה שעשה, ובכל דף גמרא שלמד. אחריו נשא דברים הבן הבה”ח דוד ני”ו, שגם הוא נפרד בדיבורים קצרים מאביו, וזעק: ‘טאטי, מי יחתן אותי? מי יוביל אותי לחופה?’ והכל געו בבכיה.

לאחר אמירת הקדיש המשיך מסע ההלוויה אל עבר ביה”ח סגולה בפ”ת, שם נפרד ממנו אחיו הרה”ח ר’ דוב הי”ו, שהקריב רבות למען אחיו וסעדו בכל פעם ובבתי החולים. בדבריו ביקש מאחיו אהובו שבעלותו למעלה יפגש עם אביהם ז”ל וימליץ טוב על אמו השבורה תחי’ ועל כל המשפחה.

לאחר סתימת הגולל, נשא דברי פרידה כ”ק אדמו”ר מברעזאן שליט”א, שבדבריו תיאר את דביקותו במנהגי ישראל, ובתורת ה’, וכן את התבטלותו המוחלטת אל רבו – חותנו כ”ק אדמו”ר מטשערנאביל שיבדלחט”א, וביקש שימליץ יושר על כל מוקירי זכרו.

הותיר אחריו את אלמנתו החשובה תחי’, אשר בחיים חיותו מסרה נפשה למענו בצורה מעוררת השתאות, אמו החשובה תחי’, חותנו וחותנתו, בניו הר”ר גרשון צבי, הבה”ח דוד, הבה”ח שמואל ושני בנות.

זכרו הבהיר ישאר חרוט לעד כ’ספר מוסר’ מהלך, וידידיו לא ישכחו את הדמות המיוחדת של ר’ יו”ט, שבלכתו הותיר אחריו חלל שלא ניתן למלא. יהי זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים עדי יקיצו וירננו שוכבי עפר במהרה בימינו.
המנוח ביקש לפני פטירתו שיפרסמו כי באם יש לאחד תביעה ממונית עליו, יואיל לבקש זאת מאת המשפחה בטל’ 050-4175257, או יענה ויאמר בפה מלא שהוא מוחל.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.