קורע לב: הילד הפיליפיני שהתגייר בבי”ד של הרב קרליץ מגורש מישראל

“רוצים לשלוח לפיליפינים – איך נאכל ונתפלל שם”?

האתר אן12 מביא סיפור עצוב ביותר על משה דוד בן ה-10, שנולד וגדל בישראל, לומד בישיבה חרדית ואף עבר גיור פרטי – שנחשב מחמיר. במשרד הפנים מסרבים להכיר ביהדותו וגם בגיורה של אימו, חולת הסרטן שהחלימה. השניים מבקשים להישאר בישראל.

משה דוד בן ה-10, בן לאימא פיליפינית, מתגורר יחד איתה בשכונת התקווה בתל אביב.

משה דוד. לומד בישיבה חרדית של קהילת יעקב: “אני אאבד את החברים ואת הארץ, את בית הספר, עצוב אני גם לומד בבית ספר דתי, למה הם צריכים לגרש אותי?”
כך שואל הילד.

תחילת הסיפור אצל האימא של משה חיה יעל בשמה העברי אשר הגיעה לישראל כבר לפני 24 שנה. היא התחילה לעבוד כמטפלת אצל משפחות דתיות וחרדיות. נשארה בארץ גם כשהסתיימה לה אשרת השהייה ולאט לאט התקרבה לדת בעצמה.

לדבריה: “למדתי הלכה, למדתי הכול, החיים שלנו כאן, עשיתי גיור כי אני אוהבת להיות, באמת יהודיה”.

משה מתאר את אורח חייו: “קודם כל אני קם בבוקר, אומר ‘מודה אני’, הולך ליטול ידיים להגיד ‘אשר יצר’, הולך ללבוש בגדים, להתפלל. יש לי פאות, ציציות, כיפה”.

ותוהה: “רוצים לשלוח לפיליפינים – איך נאכל ונתפלל שם”?

הילד ואימו אומצו על ידי הקהילה האורתודוקסית של יהודי תימן. כשמשה נולד הם אף עברו גיור של חצרו של הרב קרליץ, גיור פרטי שנחשב מחמיר מבחינה דתית ובג”ץ אף קבע כי יש להכיר בו.

הדרך של חיה ומשה הפכה להיות יותר מורכבת כשגילתה שחלתה בסרטן. היא אושפזה בביה”ח איכילוב, החלימה ועדיין עוברת בדיקות. הם הגישו בקשה להסדיר את המעמד של משה, עוד בחודש יוני בשנה שעברה, בחודש מרץ, ממש עם פרוץ משבר הקורונה, הם נדרשו לעזוב את הארץ ומשה התחיל לספר על כך לחברים.

חיה רצתה לערער כמובן, אבל כשהמדינה כולה עצרה מלכת והמשרדים נסגרו – לא היה למי לערער. בחמישי האחרון היא הגיעה למשרד הפנים, ניסתה להגיש את הערעור למרות שלא נקבע לה תור, אבל שם אמרו לה שהמועד כבר עבר.

עו”ד ראובן ליפקין, שמייצג את המשפחה, אמר: “מדובר במקרה זועק, מקרה כואב, משרד הפנים סירב לבחון את התיק בשנית, קבע שוב שצריך לגרש את האימא והילד מהארץ, התעלמו לחלוטין מהעובדות והמקרה”. למשה אין בית אחר, גם לא דת אחרת. אולי נותר להם רק להתפלל שמישהו בחלונות הגבוהים במשרד הפנים ישמע את קולם.

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: “מדובר באם ובבנה שבקשתם להכרה בגיור האמור הוגשה ונדונה בשנת 2011, שנים רבות לפני פסיקת בג”ץ. אי לכך, בקשתם לקבלת מעמד מטעמי גיור שבזמנו לא הוכר כלל לצורך מעמד נדחתה. בקשתם המחודשת לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים הוגשה אך ורק בשנת 2019 ולא נמצאה סיבה למתן מעמד. עקב אירועי הקורונה ולפנים משורת הדין, נאפשר לעורך הדין להגיש ערר עד סוף השבוע הנוכחי”.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.