תיעוד מצולם: היום השני למסע הנשים של ‘קול ברמה’ במרוקו

מירי גפן עם רשמים ממרוקו

ויהי ערב ויהי בוקר, יום שני למסע הנשים במרוקו.

הפעם נטייל בלב ליבה של מרוקו. בין רחובותיה ואתריה המרתקים של מרקש שמותירים שובלי מוסר השכל וזכרון שלא ימחו מהזיכרון בקלות.

בברכת “סבח אל נור”-  קידם את פנינו רוכל הג’לאביות שבפתח המלון.”4 ב100 ש”ח”. זה מה שהוא ביקש על עיסקת ג’לביות מהתיירות הישראליות. מאזינות הרדיו. כן כן, הם מוכנים ואפילו מעדיפים את שטרות הכסף הישראלי, העיקר שיקנו מהם, ובעיקר כי המטבע הישראלי שווה יותר מהדריהם המרוקאי.

לפני שאפרט אודות התחנות בהם ביקרנו במשך היום. החובה המוסרית מחייבת אותי לתת את מלוא הכבוד לכבוד המרוקאי והלבביות הגדולה שהעם המרוקאי נותן לתיירים היהודים ובכלל. אופי העם המרוקאי במרוקו שונה מאופיו המרוקאי של הישראלים בו מהול גם האופי הישראלי .

תכונות בולטות של העם המרוקאי במרוקו מסומל בכבוד לאחרים ויחס לזולת מדהימים. ותכונות בולטות נוספות שרואים כאן הן הסתפקות במועט ואושר אמיתי בלב. העוני הגדול בולט במרוקו ברמות קשות להסבר אבל דווקא מציאות הפשטות והעוני הביאה את העם המרוקאי להיות שמחים ומאושרים דווקא ממה שאין מבלי להתלונן.

כך למשל ביקרנו אמש בביתה של מליקה. מליקה זו מרוקאית שחיה בכמה חדרים שמסתכמים במילה  גרוטאה. אם נדרג את העוני שבביתה נגדיר זאת כמינוס מאה בדרגת העוני. באחד מחדרי ביתה גרה פרה ועגלה כן כן כמו שזה נשמע. מהן  חולבת מליקה חלב ומשקה את ילדיה. קשה לתאר ולהסביר כי העין צריכה לראות בכדי להבין ולהאמין. אבל מליקה למרות העוני המחפיר שלה אירחה אותנו אמש. 65 נשים התקבצנו בביתה לכוס תה ולהסבר על הכנת התה המרוקאי. חבל שלא ניתן להעביר בין שורות כתובות טיפין מהאושר והשמחה של אישה זו למרות העוני והדלות המחפירים שבביתה.

העוני מאד בולט במרוקו אל מול עושר ובנינים מעוצבים בארכיטקטורה מדהימים.

ידע העולם וילמד מהעם המרוקאי. בעולם שבו אדם מדברים בעניני שטרות ודולרים במרוקו מדברים בעניני איש לרעהו. יש מה ללמוד מהם והרבה.

העושר האמיתי שהעם המרוקאי ירש מאבותיו הוא הכבוד שהעניקו ליהודים. הם ידעו שלא וילה ולא וולוו מעניקים אושר. מה שמעניק אושר. זה הרבה לבביות אחד לשני. זה מה שמרוקו מלמדת גם אותנו.

אז היכן טיילנו אמש?

גן מנרה. זה פארק יפיפה,  ירקרק עם אגם במרכזו. ההיסטוריה המרוקאית מספרת כי הסולטן היה נוהג לבוא לגן זה בכדי לרענן נפשו בימים החמים שבמרוקו.

הקוטביה זו נקודת הוויז העתיקה ביותר במרוקו. המצפן שממנו ניתן להגיע לכל יעד במרקש. מדובר בבנין גבוה שאסור היה לבנות שום בנין שיעבור בגבוהו את המגדל בקוטוביה.


המשכנו לבית תרופות הרמב”ם ולמרכז תרופות הסבתא המרוקאית. מרוקו ידועה בצמחי המרפא שלה. למשל כמו שמן הארגן שזו אחת מתרופות הסבתא הידועות במרוקו. בבית התרופות קבלנו הסברים על מבחר המוצרים הגדול שנמכרים שם.

משם המשכנו לקבר של הצדיק רבי שלמה בלחנש (תנסו לקרא זאת עם מבטא מרוקאי כבד). הידוע בכינויו “בעל הנחש”. קבר הידוע בישועות גדולות.

כאן הצטרפה אל המסע הרבנית האמנית חדווה לוי, שהכניסה את קבוצת המאזינות שהגיעה למרוקו לאוירת התרוממות מיוחדת והצליחה בדבריה לגעת בנקודת האמת של כל אחת ואחת. במרוקו אין משחקי כבוד, אין מחיצות יש אמת. כל אחת והאמת החבויה בתוכה.

לאחר מכן המשכנו לשוק המקומי. הצבעוניות, ההמולה, הניחוחות, ההיצע רבים מאד. ססגוניות סוגי האנשים המסתובבים שם רבה. כמויות ג”אלביות, צמידים המרוקאים, נעלי בית מרוקאים ועוד ועוד הם רק טיפה מהמבחר שם.

זה הזמן לחזור למלון להשביע נפשנו באוכל הכשר המרוקאי שטבחי המלון הכינו לנו.

כמובן אי אפשר בלי “קולולו וצלילים מרוקאים”. זה הזמן שבו הגיעו נגנים וזמרים מרוקאים והנעימו לנו בצלילים את צלילי הערב המרקשי.

לילה טוב מרקש. חלומות קסומים על העיר פס שמחר נגיע אליה ונחגוג בענק  את הילולת הצדקת ללה סוליקה.

תודה מרקש שאירחת אותנו. ותודה ליומן המסע  שמכיל את המסע שלי למרוקו.

רדיו קול ברמה בשבילכם, וגם בשבילי במרוקו.

 

הכותבת היא מירי גפן מנהלת משרד קול ברמה שמלווה את המסע

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.