תתכוננו לחייך: יחיאל פליישמן מספר על להיות חרדי בל”ג בעומר

בלעדי לקוקר: לא חשבתם שיחיאל פליישמן יפקיר את זירת ל”ג בעומר. ויש גם בונוס: תפילת האח”מ

להיות חרדי בל”ג בעומר זה לדעת אחת ולתמיד אם חברך לספסל השטיבל הוא מהמקלים או המחמירים ומיהם הפוסקים שלו. לדעת האם מסתפר בליל ל”ג, בבוקרו,  או שמדובר בצדיק אמיתי שמסתפר רק בערב שבועות או בשבוע שחל בו. ונזכיר גם את הסובלים הגדולים – בעלי הזיפים המגרדים. הם בכל מקרה צדיקים גמורים.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה להשתעשע מהמחשבה על השכנים החילונים שעובדים כל כך קשה לאסוף קרשים למדורה רק  כי סיפרו להם איזה סיפור מעורפל על בר כוכבא ואיזה מרד קדום.  איזה קטע שהם לא יודעים את האמת והסוד שמור ונצור אך ורק אצלנו לעדי עולמים.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה להיות מופתע כל שנה מחדש על כך שדווקא  יענקלה מהבניין ממול, זוכה להדליק  את המדורה המרכזית של השכונה ולנסות לנחש כמה שילם על הכיבוד או למי נאלץ להתחנף כבר משביעי של פסח של השנה שעברה כדי לזכות בכבוד הזה,  ובמקביל לחשוש לחליפת הצמר שלו שתעלה בלהבות לעיני ילדיך הקטנים בעלי הנפשות העדינות והרכות.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה למצות  כבר בבית השלישי את הפיוט  “ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי”, כאשר עמוק בלב אתה יודע שרק המתנשאים שטרחו והביאו סידורים עד למגרש המדורות המרוחק יודעים להגיד את הפיוט במלואו ולך רק נשאר למלמל איתם את הפזמון.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה לשלוח את  הילדים  יום אחד בשנה עד  אחת אחר חצות  ולקבל אותם חזרה מפוייחים כתפוחי אדמה ומאושרים עד השמיים.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה לקחת את הקטנים לתהלוכת הילדים של חב”ד כי הרי בסך הכול הרבי היה צדיק והם גם עושים דברים טובים, אבל איזה פדיחה לגלות שנפלת על תהלוכה של משיחיסטים.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה להתפעל כל שנה מהאחדות בין החסידים לאחיהם הספרדיים הנוהגים לעלות  בהמוניהם להילולא במירון  למרות ההקפדה על  הפרדה בין מדורה ספרדית ומדורה אשכנזית כמובן וכמתבקש,  ולפגוש שם במקביל את  הליטאים ה”מקולקלים” שהצטרפו לחגיגה והגיעו להילולא.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה לקרוא כבכל שנה בשבוע שלפני אירועי מירון כתבות המתריעות על הקריסה הצפויה ועל “עסקנים למיניהם” (מסתבר שגם עסקן זה סוג של מקצוע) שנזעקים למקום כדי לסדר שם את העניינים ולשמוח שהנה נמצא לנו פתרון. והשנה – מסוקים באלף דולר לכיוון. איך לא חשבנו על זה קודם? אשריכם  ישראל והעסקנים הגאונים.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה לרכוש כבר בשבוע שלפני העלייה למירון כרטיסי נסיעה לשם באוטובוסים נפרדים אבל רגע לפני היציאה לגלות שאין סידור לילדים. אז בלית ברירה להוציא את הסטיישן היישר למלתעות הפקקים שבדרך ולבלות את השעות הבאות בנהיגה מתישה תוך האזנה לערוצי הקודש המשדרים  צלילים חורקים המשתלבים בהרמוניה עם קולות הילדים הנוחרים במושב האחורי.  ובנסיעה המייגעת להרהר במקומות המיותמים שלנו באוטובוס תוך כדי תנועות ידיים המודיעות לטרמפיסטים  “הרכב כבר מלא” ולחשוב לעצמך שאולי קצת מסוכן לנסוע בטרמפים. חבל שהם לא תפסו את המקום שלנו באוטובוסים.

להיות חרדי בל”ג בעומר זה לעלות למירון  ללא צידה לדרך כמו  אוכל ושתייה, כי הרי אמרו שמחלקים שם בחינם ובשפע. ואז למצוא את עצמך נדחק ונרמס ולו  רק בכדי ללגום  פטל אדום מתוך כוסות חד פעמיות כפולות במקרה הטוב ומשומשות במקרה הפחות טוב ולהיזכר  ששמעת משהו על ח”י רוטל  וראית כמה מודעות כרומו יוקרתיות. ואז גם להבין  שמישהו  שוב עושה עלינו  את הקומבינה. אולי אני קצת קשה הבנה אבל עדיין לא הבנתי את העניין הזה של הח”י רוטל, ונדמה לי שיש עוד כמה כמוני…

להיות חרדי בל”ג בעומר במירון זה להתפעל שוב מהקרלינים המקפצים ומהכושר המעולה שהם מפגינים באמצע הלילה ולנסות ולהצטרף ולקפץ איתם שלוש – ארבע קפיצות עד אפיסת כוחות.

להיות חרדי בל”ג בעומר במירון, זה לחפש שוב את החברים הספרדיים באוהלים שמסביב כדי לזכות בפרוסת כבש צלוי  ולו רק לכבוד  הברכה והתנא. אבל לדעת שבסופו של דבר תסתפק במנת שווארמה צנועה במחיר מופקע ביציאה  לא לפני שאתה מבטיח לעצמך לחזק את הקשר עם בעלי האוהלים, לטובת הכבש של השנה הבאה .

להיות חרדי  בל”ג בעומר במירון ה להתנשא בקטנה על הברסלבים שקופצים בהילולא  אבל לדעת עמוק בלב שהם נותנים את הצבע לכל החגיגה ולקנא בהם על השמחה והאמונה התמימה .

להיות חרדי בל”ג בעומר במירון זה לחפש שוב את אשתך בסוף מסלול ה”מהדרין” לא לפני שתשמע בכרוז על עשרות ילדים אבודים ותכעס על ההורים הלא אחראיים עד שתאבד את הילד שלך.

ולסיום, להיות חרדי בל”ג בעומר במירון זאת חוויה מומלצת חזקה ומדהימה. לראות את עם ישראל חי,  מאמין ושמח לכבוד התנא ולחשוב שאת כל הדרך לשם עשו פעם על סוס ועגלה ..

שיתקבלו תפילתנו לרצון. ואם בתפילות עסקינן, לא נסיים לפני תפילה קטנה:

תפילת האח”מ

יהי רצון מלפניך אבינו שבשמיים שנזכה לעלות להר מירון לא על גבי סטיישן לבנה ומקרטעת אלא ישובים במרצדס עם נהג היישר לכניסת האחמ”ים בשער הרחמים לכבודך בורא כל  עולמים. ואם  כבר לכבודך ריבונו אז במסוק או בטיסת אחמי”ם  כמו שנאמר “ואשא אתכם על כנפי נשרים”. שנזכה לאכול משור הבר והלווייתן ולהקריב את קרבנך במתחם האחמי”ם. שנאמר “על כל קרבנך תקריב מלח”.  ותאיר דרכנו לעבר עמדות השידור כדי להאדיר את שמו יתברך, ויהיו מילותנו מחזקות את עמו ישראל ומכבדות  גם אותנו עבדך כנאמר “וישם דבר השם בפי”. ונזכה לחזור לביתנו במהרה עד למופע  הסלב’ס של השנה הבאה  וכן יהי רצון ונאמר אמן.

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.