אוסף סגולות להינצל מנגיף הקורונה בעז"ה

לזיכוי הרבים : לאור התפרצות מגיפת הקורונה בא"י אספתי עבורכם מספר סגולות שמובאות בשם גדולי ישראל ובוודאי ובוודאי שהקב"ה ישמע את כל תפילתינו ובזכות כל הצדיקים, לימוד התורה, תינוקות של בית רבן נשמע ונתבשר בשורות טובות ועם ישראל ינצל .

מדובר בסגולה עתיקה, המובאת בשמו של רבי שמשון מאוסרופולי הי"ד, שהיה גדול בתורת הקבלה, ונהרג על קידוש ה' בעת פרעות ת"ח. הסגולה המובאת בכתב ידו היא לקרוא את מ"ב המסעות שעברו בני ישראל.

מקור הסגולה הוא בסדר "זבח פסח" (נדפס בזאלקווא שנת תב”ב) מהמגיד רבי יעקב פסח מזאלקווא בן אחותו של רבי שמשון. רבי יעקב פסח הדפיס את כתבי דודו בעל ה"לקט שושנים", ובין דבריו כתב כך: "אמר המלקט… ראיתי בתוך כתבי אמ”ו הרב מהרר”א געצליק, כתב יד המקובל איש האלוקים קדוש יאמר לו מורנו הרב רבי שמשון מאוסטרופולי הי”ד, מאמר המסוגל לומר בזמן שיש צרה בעיר, ובפרט בזמן מגפה. כל יחיד יאמר בשחרית ובלילה מילה במילה. ויש בזה רזין דרזין, מי יכול להשיג עומקו ורומו, או מי יכול לדעת טעמו של דבר, שיהא מאמר זה מסוגל להציל מצרה או מעיפוש. אך אנו צריכים להטות לבבנו אל הקדוש הטהור הנ”ל, כי רוח ה’ דיבר בו ואליהו ז”ל היה לומד עמו, כאשר הגידו לי כמה גאוני איתני ארץ ז”ל".

תפילת אנא בכח.

אָנָּא בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: אב"ג ית"ץ:

קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ,שַׂגְּבֵנוּ,טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא: קר"ע שט"ן:

נָא גִבּוֹר דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם: נג"ד יכ"ש:

בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם: בט"ר צת"ג:

חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ: חק"ב טנ"ע:

יָחִיד גֵּאָה לְעַמְּךְ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ: יג"ל פז"ק:

שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: שק"ו צי"ת:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

סדר פיטום הקטורת:
אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ שֶׁהִקְטִירוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יַד מֹשֶׁה נְבִיאָךְ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ (יכוון להעלות את הקדושה מתוך הקליפות) סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ(יכוון בשם רח"ש – ואין לאומרו בפה): וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר: וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעֲרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:

תָּנוּ רַבָּנָן, פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוּת הַחַמָּה מָנֶה בְכָל יוֹם, מַחֲצִיתוֹ בַבֹּקֶר וּמַחֲצִיתוֹ בַעָרֶב, וּשְׁלֹשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל וְנוֹטֵל מֵהֶם מָלֵא חָפְנָיו בְּיוֹם הָכִּיפוּרים, מַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּיפוּרִים כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת דַּקָּה מִן הַדַּקָּה וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ וְאֵלּוּ הֵן:

(טוב למנות ביד את הסממנים – לא לקרוא את המספרים) 1. הַצֳּרִי 2. וְהַצִּפּוֹרֶן 3. וְהַחֶלְבְּנָה 4. וְהַלְּבוֹנָה, מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. 5. מוֹר, 6. וּקְצִיעָה 7. וְשִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ 8. וְכַרְכֹּם, מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. 9. הַקֹשְׂט שְׁנֵים עָשָׂר, 10. קִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה, 11. קִנָּמוֹן תִּשְׁעָה,(עד כאן מונים ביד) בּוֹרִית כַּרְשִינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם לֹא מָצָא יֵין קַפְרִיסִין, מֵבִיא חֲמַר חִוָר עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי נָתַן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהִיא, אִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ, חַיָּב מִיתָה:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׁרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה לְמָה הִיא בָאָה, כְּדֵי לְשַׁפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפּוֹרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאֶה. יַיִן קַפְרִיסִין לְמַה הוּא בָא, כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפּוֹרֶן, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מִי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מִי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:

תַּנְיָא, רִבִּי נָתַן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק, אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב, הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה: לְשָׁלִישׁ וּלְרָבִיעַ, לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין, וְאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל סַמֲּמָנֶיהָ, חַיָּב מִיתָה.

תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָּאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ. וְלָמָּה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהֹוָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: וְעָרְבָה לַיהֹוָה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

אַבַּיֵּי מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה מִשְּׁמָא דִגְמָרָא, וְאָלִיבַּא דְאַבָּא שָׁאוּל. מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת, וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים, וְסִדּוּר שְׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים קוֹדֵם לְדִישּׁוּן מִזְבַּח הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן מִזְבַּח הַפְּנִימִי קוֹדֵם לַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וַהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לְדָם הַתָּמִיד, וָדָם הַתָּמִיד קוֹדֵם לַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶמֶת לִקְטֹרֶת, וְּקְטֹרֶת לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִיתִּין, וַחֲבִיתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים: עָלֶיהָ הַשָּׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם:

עשב הרוד'ה יש לו שם קדוש רוט"א ויכוון לו עם עשב זה, המועיל גם למגיפה (קונטרס ככר לאדן דף רע"ה)
והרב אמתחת בנימין כתב שטוב לומר מדי יום את הפסוק: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ. (שמות י"ד, ל"א), כשמכוון ראשי התיבות של הפסוק, גמטרייה רוט"א – השם הקדוש " יע"ש וגם הוא גימט' רי"ו היוצא מפסוק ויעבור ר"ל דיעבור לו כל חולי וכל מכה ומעין הרע".

מהרבי מלובאוויטש זצק"ל :
ראוי להרבות בצדקה, וצדקה תציל ממיתה עצמה. ומבואר באגה"ק5 שיש מעלה גדולה ונפלאה בנתינת הצדקה בהרבה פעמים, אפילו אם הסך עולה הכל אחד, וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות באבות ע"פ והכל לפי רוב המעשה וכו'.6 ועי' בס' לבו"ש שכתב ג"כ בדינים שבסוף הספר.7 לכן ראוי שכל מי שאפשר לו יתן מטבע א' מידי שעה [ו]קודם כל תפלה, בענין שיהי' ח"י קטנים8 בכל יום. ואח"כ יכול לחלוק מצדקה זו כרצונו, גם על מה שהי' מחלק בלאו הכי. ומי שא"א לו, יתן פחות מזה, מ"מ יתן כמה מטבעות בכל יום.

תהילים פרק ג ופרק צ"א
גמרא (תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ו' הלכה ב') מציינת כי יש שני פרקי תהילים המגנים מכל רע, ועל כן מכונים "שיר של פגעים". "מהו שיר של פגעים?", שואלת הגמרא ומשיבה: "'ה' מה רבו צרי' וכל המזמור (פרק ג' בתהילים) ו'יושב בסתר עליון' (פרק צ"א בתהילים) עד הפסוק 'כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך'".

הפרקים הסגוליים
פרק ג'

א מִזְמוֹר לְדָוִד: בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.
ב יְהוָה, מָה רַבּוּ צָרָי; רַבִּים, קָמִים עָלָי.
ג רַבִּים, אֹמְרִים לְנַפְשִׁי: אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.
ד וְאַתָּה יְהוָה, מָגֵן בַּעֲדִי; כְּבוֹדִי, וּמֵרִים רֹאשִׁי.
ה קוֹלִי, אֶל-יְהוָה אֶקְרָא; וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.
ו אֲנִי שָׁכַבְתִּי, וָאִישָׁנָה; הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי.
ז לֹא אִירָא, מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב, שָׁתוּ עָלָי.
ח קוּמָה יְהוָה, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי; שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ.
ט לַיהוָה הַיְשׁוּעָה; עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

פרק צ"א

א יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן.
ב אֹמַר לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי; אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ.
ג כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ; מִדֶּבֶר הַוּוֹת.
ד בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה; צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.
ה לֹא תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה; מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם.
ו מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם.
ז יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ: אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ.
ח רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט; וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
ט כִּי אַתָּה יְהוָה מַחְסִי; עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.
י לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה; וְנֶגַע, לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ.
יא כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה לָּךְ; לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל דְּרָכֶיךָ.
יב עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ: פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.
יג עַל שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ; תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.
יד כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי יָדַע שְׁמִי.
טו יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה; אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ.
טז אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ; וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי.