אזעקות הן לא משחק ילדים

אזעקות הן לא משחק ילדים. גם ילדים אמיצים פוחדים. גם ילדים אמיצים בוכים, צורחים ודואגים.

אזעקות הן לא משחק להורים. גם הורים אמיצים חסרי אונים.

אבל בעת אזעקה, בזמן מלחמה, האחריות על הילדים היא כמו בכל יום רגיל, של ההורים.

זה אומר שעל ההורה, כמה שזה קשה, למצוא את מה שיכול להרגיע אותו, ורק כך יצליח להרגיע את ילדות

מה תוכלו לעשות כדי להירגע?

1.   השתדלו להיות מודעים לתגובותיכם. לדעת איך אתם מגיבים בזמן אמת ואיך הילד שלכם מקבל את תגובתכם.

האם אתם מאבדים את העשתונות לחלוטין?

האם אתם במצב של חוסר אונים בעצמכם?

אם כן, צרו קשר ובקשו עזרה מקצועית, פנו להוריכם, לשכניכם, לחבריכם ושתפו אותם.

חבל שהילד, המפוחד גם כך, יפחד הרבה יותר, בגללכם, בעזרתכם.

2. שימו לב לשיחות שלכם עם בן הזוג או עם בת זוגכם. האם אתם נוהגים לדבר לפני הילדים על כל דבר? אם כך,  לא פלא שהילד לא מצליח לעצום עין. הוא שומע דברים שכלל אינם מתאימים לגילו, הוא מקשיב לשיחות שאינן עוזרות לו להירגע, הוא מבין דברים שלא צריך בגילו לדעת ולהבין.

כדאי לברור מה שאתם אומרים לילד. לא כל דבר הוא צריך לשמוע ולדעת.

3. אתם מאפשרים לילדים להיות קשובים לאמצעי התקשורת? – חבל. הלחץ העולה משם, טון הדיבור שנשמע והדברים המחרידים עלולים להכניס לחרדות את המבוגרים השלווים, קל וחומר את הילד הרך. נכון, הוא כבר בכיתה ג' אולי אפילו ה', אבל כל הדיבורים האלו לא יוסיפו לו דבר.

4. אתם נמצאים עכשיו במצב מפחיד, האזעקות מריעות וזועקות, וודאי שתהיו לחוצים, זה טבעי וזה נורמלי. הבינו גם את הילד. אל תאמרו לו:

"אל תפחד" וודאי שהוא יפחד.

אל תאמרו: "תראה את אחיך כמה שהוא חזק" – הוא לא רוצה לדעת מזה. לא מספיק שהוא פוחד, הוא ממש לא מעוניין לשמוע שאחרים לא.

אל תבטלו את הרגשתו. תנו לו להביע את עצמו.

5. על פי רוב הילד מסתדר עם עצמו. יש לו חברים, יש לו אחים, יש לו משחקים ויש לו חוגים. הזמן הזה הוא זמן אחר. הכול מבולבל, נסו לסדר את העניינים כך שתכניסו שגרה בבלגן שלו.

תנו לו להבין, שעל אף הכול, המושכות בידיכם. כך הוא יבטח בכם ויתעודד.

6. יש לכם לאן לשלוח את הילדים? יש לכם בני משפחה במקומות יותר בטוחים? למה לא? הילד רק ירוויח, הוא יזכה לפינוק, הוא יזכה לשקט, הוא אולי יתגעגע אליכם, אבל הגעגועים הללו טובים יותר מפחדים בצל הלוחמה.

אזעקות אינן משחק ילדים – אבל הן יכולות להיהפך למשחק.

אמרו לילד: כשנשמעת צפירה בוא נספור כמה פסיעות לוקח לנו בכל פעם ללכת לממד, או לרדת למקלט,

כך הילד יהיה עסוק במשהו אחר  וישכח את פחדיו ואת חרדותיו.