הבוקר הופתעו קוראי 'יום ליום' לגלות בעמוד הראשון כי המערכת לא תגבה יותר כספים מהמנויים, מה שאולי מלמד על סגירת העיתון לעת עתה.
מנכ"לית העיתון נעמה עידן, פנתה ליו"ר ש"ס אריה דרעי במכתב כואב:
שלום לך יו"ר ש"ס, השר אריה דרעי
לפני כשני עשורים, בסיומה של מערכה משפטית קשה ובעיצומה של מערכת הבחירות שנערכה אז, ריגשת את כולנו בעת שיצאה לאור קלטת וידאו ה'אני מאשים' שלך, סרט מבריק שפעל את פעולתו. לא אשכח כיצד ישבתי ובכיתי כשראיתי את דסי, הילדה הקטנה שלך בוכה כשנגזר עליך – אבא שלה – להיכנס לכלא.
באותה תקופה הצלחת להביא את המפלגה לשיא כוחה – 17 מנדטים דבר שהיה בגדר חלום שאף אחד לא העז לחלום, אבל כשהשם רוצה גם ניסים קורים.
הכאב של דסי לא היה כאבה האישי, לא אשכח את יום הכניסה לכלא כשההמונים באו ללוות אותך ולהיפרד ממך, לא אשכח את הסליחות המרגשות בישיבת 'שאגת אריה' כשאל המקום נהרו המונים שהזדהו עם הכאב שלך, שהיה הכאב של כולנו.
מאז אותם ימים, הספקת לחזור לתפקידך, אבל את אחד המפעלים החשובים של מרן אתה זרקת בלי לחשוב פעמיים. במשך 15 שנים היה עיתון 'יום ליום' בידיים חילוניות זאת באישורו ובברכתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, אבא של כולנו. לפני שנתיים בדיוק, העיתון עמד בפני קריסה כלכלית ואני הגעתי להציל אותו.
אני, בת להורים שהקימו את ש"ס בכפר סבא, נשמתי את הפעילות למען המפלגה מינקות. אני עדיין זוכרת את התחושה המופלאה שחוויתי כילדה בכיתה ד' כשעזרתי ועניתי לשיחות טלפון במטה ש"ס האזורי שהוקם לקראת אותה מערכת בחירות בסלון הבית שלנו בכפר סבא.
כבר באותם ימים, הבנתי שאני לא אוהבת פוליטיקה כי היא 'גנבה' לי את אבא שלי כשהייתי ילדה. כל כך הזדהיתי עם כאבה של דסי שלך שבכתה שלא יהיה לה אבא בבית – אותה דסי שבנאומה בבנייני האומה, חיפשה כל כך מישהו אחד עם לב ונשמה, שיכול להחזיר את אבא שלה שיהיה שלה ורק שלה – את הנאום והכאב ההוא נשאתי עוד שנים ארוכות בליבי את כאב הפרידה של אב מביתו ואני עודני ילדה קטנה.
כשהציעו לי לפני כשנתיים לרכוש את 'יום ליום' חשבתי על ההזדמנות לסייע למפלגה, להביא את היכולות המקצועיות שלי לעיתון של אבא שלנו, מרן הרב עובדיה שאני עדיין מתקשה לחשוב שהוא איננו איתנו, ולגרום לכל אדם ליהנות מתוכן איכותי. לא דמיינתי שאחרי שאעזור למפלגה להחזיר את העיתון הביתה, אני אחטוף סטירות מצלצלות.
לא אלאה אותך בדברים רק אציין מספר עובדות. אתה בחרת להקים עיתון חדש בניגוד להסכמים מפורשים ואני בחרתי לכבד אותך ולשתוק. אבל בניגוד אלי – אתה אפשרת לאנשים סביבך לפעול בצורה ברורה נגד העיתון שמרן הקים בעשר אצבעותיו ובאחד ממכתביו הרבים הגדיר אותו כ"קרן אור באפילה".
כחלק מהפעולות נגד העיתון של מרן אתה ואנשיך אסרת על רבנים להתראיין בו, ראשי ערים וחברי מועצות מטעם התנועה נאלצו לכתוב, לשוחח, ולתת מידע מפרגן על פעולותיהם ועל פעילות התנועה רק בהיחבא, כדי שחלילה לא ישמעו אותם ושלא ידעו שחס וחלילה יש להם קשר עם עיתונו של מרן זצ"ל ואולי כל זה היה מתוך מטרה למנוע ממנו את האפשרות לסקר ולהחמיא למפעלים האחרים של מרן.
רבנים חשובים ומפורסמים ביקשו לפרסם טורים בעיתון יום ליום אך אנשיך אסרו עליהם לעשות זאת, רבנים גדולים נדרשו לוותר על הטור הקבוע שכתבו בו, הטורים שעם ישראל אהב והתחזק מהם. וכאילו לא די בזאת, גם מפרסמים נדרשו שלא לפרסם ב'יום ליום' בניגוד לכל הגיון עסקי, ואני מגיעה מתחום השיווק והפרסום.
לצערי במקום לפתח את העיתון החדש שהקמת עם אנשיך נהגתם בנו כאילו הייתם שבעים זאבים ואפשרת לאינשי דלא מעלי להזיק ולפגוע במפעל חייו של מרן בכל הזדמנות. אומר זאת כך, יותר משאנשיך רצו לפתח את העיתון החדש שלך, הם רצו לחסל את העיתון שהוקם על ידי מרן זצ"ל ואתה נתת את ברכתך, שאם לא כן הם לא היו מעזים לעשות זאת.
ועכשיו, בשלהי תשע"ט, המפלגה עומדת בפני אתגר גדול וחשוב – בחירות חדשות. זה יפה שאתה עוזר לפלסטינים, זה יפה שאתה מפזר גינות ציבוריות בבני ברק בחסות משרד הפריפריה נגב וגליל, זה יפה שאתה חושב להגדיל את שכרם של אלו שמרוויחים רק שכר מינימום, אבל משום מה שכחת את העובדים בבית, אנשים שלך! אנשים טובים שרק הגיעו לעבודה בשביל להתפרנס – ולא מדובר במשכורות עתק אלא רחוק מכך – אנשים שכל חטאם היה שהם באו לעבוד בעיתון שיש למפלגת ש"ס מניות בו.
השר דרעי, בחמש השנים האחרונות אתה כל הזמן מדבר על אנשים שמנסים להרוס את מפעל חייו של מרן ועד כמה הם פוגעים בו אבל במקביל, ביד השניה, בחוסר תום לב אתה מאפשר לאנשיך לחבל במודע במפעל אחר של מרן.
אין לי ברירה, כיוון שכולם חוששים מתגובתך ואיני יכולה לפנות אליך באופן אישי, אני פונה אליך כאן. חשוב שתדע: אם מפעלו של מרן ייסגר והעובדים ילכו הביתה, הדבר ירשם על שמך כי זה קרה במשמרת שלך אבל אם מפעליו של מרן זכר צדיק לברכה אכן חשובים לך, עדיין אפשר לתקן, אל תמתין עד שיהיה מאוחר מידי. בקרוב כבר לא תוכל לטעון "ידינו לא שפכו את הדם הזה".
נעמה עידן,
יום ליום.
9 תגובות