וכך מספר ל"אקטואליק" עד ראיה את שארע רגע אחרי רגע: נוסעת חרדית שהלכה לרגע להתפנות וכשחזרה לא מצאה את תיק העליה למטוס שנעלם לה. המקרה ארע דקות לאחר שנפתח הגייט וכרבע שעה לפני ההמראה נעזרה בכחמישה אנשים מבני משפחתה בחיפוש המזוודה. לאחר מספר רגעים הכריזו את שם משפחתה שמצאו את המזוודה. המשפחה שנשמה לרווחה פנתה להיכנס לאיזור הצ'ק אין האחרון לפני העליה לאוטובוס שמוביל למטוס. אך נענתה באטימות נוראית שזהו הצ'ק אין נסגר.
המשפחה ניסתה להסביר על המזוודה… ועל ילדים קטנים ותינוקים המחכים בבית ועל שבת המתקרבת שהם יאלצו להמתין עד אחרי שבת, אך הפקידה שתגלגלה מצחוק אכזרי אמרה להם "לא אכפת לי, אני מבחינתי הולכת אתם יכולים להישאר".
אנחנו שהיינו על האוטובוס ועודכנו על ידי בן משפחתה החלטנו פה אחד כולל נוסעים שאינם דתיים כלל מבוגרים וצעירים שיורדים מהאוטובוס אך לא עולים למטוס עד שמביאים אותם.
וכך ללא הפגנות וללא צעקות עמדנו יחד עשרות אנשים כשאחד מחזק את השני וכמה מנסים להסביר לדיילים פקידים ואף לטייס את העניין שניסו אף הם לעזור דרך הטלפון אך אמרו שהמנהל האחראי אינו מסכים בשום אופן.
לאחר מספר דקות הגיעו לאיזור מספר ניידות משטרה שהסבירו שבעוד דקה הם יתנו הוראה להמריא. לא נשברנו ברוך השם. וכשראו את העניין דאגו שישחררו אותם והודיעו ששלחו אוטובוס שיביא אותם.
אמרנו להם שאנו נחכה למטה עד שנראה אותם. וכך היה. מספר דיילים התנצלו על העניין ותוך כדי שירת ר' ישעיה ב"ר משה עלינו רגועים למטוס. עם המעוכבים שלא קיבלו את מזוודתם.
לסיום מציין עד הראיה: יצוין שהאירוע כולו היה בהידברות מצידנו וללא שום התנהגות חלילה שאינה ראויה. אשריכם ישראל. כל ישראל ערבים זה לזה.
תגובות