הכאוס בלבנון בעקבות הקורונה – ד"ר דרור מנור

ככל שעובר הזמן המצוקה בלבנון רק הולכת ומתגברת. המדינה מתנהלת ללא ממשלה מתפקדת; ללא מערכת משפט; ויותר מ- 7,000 תושבים נפטרו מקורונה. אם המצב לא ישתפר במהרה, לבנון תגיע למצב של פשיטת רגל. למרות קריאת המצוקה של לבנון הקורסת ושל אזרחיה המסכנים, אף מדינה בעולם, למעט מרוקו, לא סייעה לה. ארה"ב, מדינות אירופה ומדינות ערב (ביניהן סעודיה ומדינות המפרץ) אינן מעוניינות לסייע ללבנון, ונראה כי המצב הזה לא ישתנה בקרוב.

בשבוע שעבר העבירה מרוקו משלוח ענק, שכלל עשרות טונות של מוצרי מזון שונים, באמצעות שרשרת אווירית, אל שדה התעופה של ביירות. שמונה מטוסים צבאיים מרוקאיים נשאו את השקים הכבדים ופרקו אותם על משאיות לבנוניות. המחווה המרוקאית ריגשה מאוד את נשיא לבנון, מישל עאון, שהכריז כי ללבנון היו תמיד יחסים מיוחדים עם מרוקו. עאון אף בירך רבות את המלך מוחמד השישי על תרומתו הנדיבה ויוצאת הדופן למען העם הלבנוני.

ראש ממשלת לבנון, המהנדס ד"ר חסן דיאב, שלח לאחרונה קריאת מצוקה למנהיגי כל המדינות בעולם כדי שיסייעו למדינה הנמצאת על סף פשיטת רגל. דיאב הדגיש כי תושבי לבנון אינם מסוגלים לחכות יותר לאור המצב הקשה. מה שמפתיע ומדהים שדווקא מרוקו יצאה לסייע ללבנון, למרות שכלכלתה נפגעה קשות בעקבות מגפת הקורונה, ובמיוחד ענף התיירות שהכניס בעבר כסף רב לאוצר המרוקאי. לעומת זאת, ארה"ב, צרפת, סעודיה ומדינות הנפט העשירות במפרץ הפרסי הכריזו חד-משמעית שעד שלא תקום במדינה ממשלה שתיפטר מהשחיתות ותבצע רפורמות, לא יתגייסו לסייע ללבנון משום בחינה שהיא. מדינות אלה מתעבות גם את התערבות חיזבאללה בכל מה שנעשה במדינה. זאת כאשר צרפת וסעודיה הן בעלות בריתה של משפחת אל-חרירי, שממנה הגיעו שני ראשי ממשלות בלבנון.

אזרחיה של לבנון הם אלו שמשלמים מחיר כבד ביותר על היעדר הסיוע ממדינות העולם. יותר מחמישים אחוז מתוכם מצויים מתחת לקו העוני. חלקם הגדול מתקשים לקנות מוצרי צריכה בסיסיים וסובלים מחרפת רעב. למשפחות רבות אין מה להניח על השולחן. המצב הכלכלי הקשה בא ליד ביטוי גם כעת, במהלך חודש הרמדאן, כאשר נעלמו לחלוטין "שולחנות אל-רחמן" שסביבם נהגו לשבת העניים ומחוסרי העבודה וליהנות מאכילת מאכלים רבים ומשובחים, שאינם זוכים להם בדרך כלל בחיי היום-יום. בגלל השתוללות מגפת הקורונה ברחבי לבנון התרחבה במידה רבה התופעה של הופעתם של "עניים-חדשים" שחיו לפני המגפה כבני המעמד הבינוני, וכעת מעדיפים להסתגר בבתים, ללא חשק לצאת החוצה לרחובות ולמרכזי הקניות.

מגפת הקורונה משתוללת בלבנון: מספר חולי הקורונה במדינה האמיר בשבוע שעבר ליותר מ- 515 אלף איש, ומניין הנפטרים עלה ליותר מ- 7,000 איש. בתי-החולים סובלים ממחסור חמור במיטות, ואפילו בית-החולים האוניברסיטאי הידוע בביירות. בעקבות הבעיה הקשה הזו נפטרו לאחרונה מספר תושבים שלא קיבלו את הטיפול הדרוש ולא אושפזו לבסוף בבתי-החולים.

חשוב לציין כי לבנון נמצאת בתסבוכת פנימית חסרת תקדים: כבר שמונה חודשים שאין ממשלה מתפקדת במדינה. ראש הממשלה הנבחר, סעד אל-חרירי, אינו יכול להיכנס לתפקידו בעקבות סירובם של הנשיא עאון ושל חתנו, ג'ובראן בסיל, שר החוץ היוצא. שניהם מתעבים מאוד את אל-חרירי ומונעים את כניסתו לתפקיד. מערכת המשפט הלבנונית קורסת לחלוטין וסובלת משחיתות רבה. אין ספק כי המערכת צריכה ניעור כללי, ענישה חמורה לצוותים המושחתים והבעייתיים, ויש צורך למנות דור צעיר ורענן של משפטנים שימלאו את מקומם של השופטים המבוגרים שצריכים לצאת לגמלאות. מינוי שופטים חדשים אינו אפשרי כרגע, כיוון שיש צורך באישור של ראש הממשלה. וממשלה, כפי שכולנו יודעים, אין בלבנון עד להודעה חדשה.

גורמים בכירים בלבנון אומרים בכאב כי המדינה מעולם לא חוותה משבר פוליטי- כלכלי- חברתי כה קשה: קיים חוסר אמון בין הנשיא עאון לבין ראש הממשלה הנבחר אל-חרירי; קיים חוסר אמון מוחלט בין פשוטי העם לבין העשירים הנהנים מפריווילגיות רבות ושמתגוררים בארמונות מפוארים; הפיצוץ בנמל ביירות יצר מצוקת דיור חריפה והותיר אותה משותקת בדרכי הים. המצב שנוצר בלבנון הוא ממש בלתי נסבל. הסבל והמצוקה של אזרחי המדינה הם נוראיים, ורבים מהם מיואשים ואינם רואים את האור בקצה מנהרה.

נשאלת השאלה למי בדיוק מפריע המצב הקשה והבלתי נסבל של לבנון. קשה מאוד לענות על השאלה הזו. ברור כי על מדינות העולם, ובמיוחד על אלו הנחשבות לבעלות בריתה (כמו צרפת וסעודיה) להתעלות על עצמן ולנסות להעניק סיוע כלשהו למדינה הערבית הכושלת הזו, אשר הולכת ומידרדרת למצב של פשיטת רגל. נכון שיש בלבנון המון שחיתות, אבל יש חשיבות רבה לנסות ולסייע לאזרחים הפשוטים, אשר נמצאים במצב כלכלי קשה ביותר. אין להם אוכל להניח על השולחן, ומשפחות רבות מגיעות לחרפת רעב. גם למדינות עשירות דוגמת מדינות הנפט העשירות של המפרץ הפרסי מותר לעשות מאמץ לתת סיוע, אפילו בקנה מידה קטן. קשה להאמין שאפילו המעצמה הגדולה בעולם, ארה"ב, אינה עושה שום מאמץ לסייע לאזרחיה המסכנים של לבנון. יפה מאוד מצדה של מרוקו שהיא סייעה למדינה המזרח תיכונית הענייה עם טונות של מוצרי מזון, אשר יכולים להאכיל משפחות רעבות רבות הזקוקות לסיוע דחוף. כפי שנראים פני הדברים, אם לא יקרה נס, לבנון תגיע בסופו של דבר למצב של פשיטת רגל. זאת כאשר העולם המערבי והעולם הערבי אינם עושים שום מאמץ להציל אותה מהכאוס הנוראי שאליו היא נקלעה.