איראן
לפני כשבועיים נכנס ראיסי ללשכתו אי שם בטהרן ומינה את ממשלתו השמרנית. מאחורי רשימת המינויים שיצאה לכלי התקשורת, התרחשה דרמה שלא התפרסמה בכלי החדשות שנשלטים על ידי המשטר – העיכוב בפרסום רשימת השרים. הסיבה מאחורי העיכוב המסתורי – ויכוח, באופן מפתיע, על התיקים הכלכליים. לפי קו המחשבה הקבוע, ניתן היה לצפות שהמחלוקת תהיה על התיק הביטחוני או תיק הבריאות, אחרי שמגפת הקורונה גבתה וממשיכה לגבות קורבנות רבים באירן, אך על הפרק עומד נושא אחר שמטריד בהרבה את הצמרת – וגם את הציבור.
נניח והייתם רוצים לגלוש באינטרנט, אבל החוק לא היה מאפשר זאת – מה הייתם עושים? תוסיפו לזה משבר כלכלי חמור, מחסור בחשמל ובמזון ומה עם הגרעין? את האזרח הפשוט זה כלל לא מעניין. בהפגנות, שמעט נרגעו כעת, עסקו עשרות מילונים בנושאים הכלכליים בעיקר סביב המחסור במים וחשמל. ואכן, מאחורי המאבקים על התיקים הכלכליים עומד משבר כלכלי חסר תקדים.
אומנם לא רק באירן יש משבר כלכלי רציני, אך שם המשבר חמור מאוד, הרבה מעבר לשאר העולם. האינפלציה באירן נמצאת בגאות חסרת תקדים, 25% אבטלה, התמ"ג הוא שליש מהממוצע במדינות ה-OECD וזאת ממש רשימה חלקית. אירן מייצאת מעט מאוד נפט ולא התאוששה כלל מהסנקציות. בסדר העדיפויות של ראיסי לא עומדת ישראל או המערכה בזירה הימית, אלא איום פנימי – יציבות המשטר. המטרה של ראיסי היא להגיע לעצמאות כלכלית, או איך שהם מגדירים את זה "כלכלת התנגדות".
ההגעה ל"כלכלת התנגדות" תהיה מורכבת עבור המשטר החדש: מאות מיליארדי דולרים של האירנים מוקפאים בסנקציות, וגם ההקלות הזמניות שהיו בשיחות הגרעין האחרונות לא הגיעו לכדי הקלה על האזרח הפשוט. בעיה נוספת היא חוסר הרצון של חברות פרטיות להשקיע השקעות ארוכות טווח באירן גם אם הסנקציות יוסרו.
בטווח הקצר, המצב הכלכלי והמחאה שנולדה ממנו לא הפכו למשבר שמערער את המשטר, אבל הנושא מטריד את ההנהגה האירנית – ותנאי הפתיחה למשבר אפשרי מחריפים. המצב הנוכחי גורם לניכור בין המשטר לציבור. ח'מנאי בן ה-82, שמסתכל כבר על המורשת שהוא משאיר אחריו, מוטרד מאוד מהניתוק בין הצעירים למשטר. אירן היא מדינה גדולה עם המוני צעירים – מתוך 83 מיליון איש תושבים, 60% מתחת לגיל 30.
כשהוא בן 82, הוא עסוק בעיקר בלשמור על המורשת שלו. המנהיג העליון של אירן עלי ח'מנאי | צילום: רויטרס
דוגמה קטנה לכך היא האינטרנט: כמעט ואין אזרח אירני שלא מכיר את המונח "VPN" שמאפשר לכל אזרח לגלוש באינטרנט ולעקוף את המגבלות הדרקוניות של המשטר. הפרצה הזו ממחישה את הירידה ההולכת והגוברת בקשר שבין המהפכה לצעירים. באירן יש 56 מיליון משתמשי סלולר. למרות חסימות שמפעילה הממשלה – כעת הם מנסים לחסום את אינסטגרם – הם "רוכבים" על מפעילות תקשורת במדינות השכנות. אולי כמפלט מהייאוש, השימוש בסמים בין צעירים נרחב, יותר מ-20% לפי ההערכות.
מבחינה צבאית, המשבר הכלכלי פוגע באירן באופן ניכר: הוא מקשה על בניין הכוח, וזאת למרות שהנהגת המדינה לאורך שנים העדיפה את בניין הכוח על פני האזרחים. דוגמה אחת שכזו היא המצב המורכב של חיל האוויר האירני, שכיום נאלץ להתמודד גם עם מטוסים מיושנים.
אפילו ההשקעה הגדולה של אירן בארגוני הטרור ברחבי המזרח התיכון לא תמיד משתלמת ואפקטיבית – אותם ארגונים לא תמיד נותנים תוצאות כמו שהאירנים היו רוצים. וכעת נשאר לממשל החדש, שנכנס למשרדיו בטהרן, לקבל את ההחלטה לגבי הסכם הגרעין: עמדתם עוד לא ברורה, אך עמדת הציבור משוועת לכסף, חשמל ומים, ועל כן הם בטח לא היו מתנגדים לביטול הסנקציות.
רק לפני כשבועיים נפגש ראש הממשלה נפתלי בנט עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, כשבמרכז הפסגה – הנושא האירני. ביידן סיפק אז הצהרה חשובה מאוד עבור ישראל כשהבטיח שאירן לא תהיה גרעינית. לאחר מכן, הוסיף נשיא ארה"ב שינסה להגיע להסכם עם אירן, אבל אם הדרך הזו לא תצלח – "גם אפשרויות נוספות על הפרק". בתגובה על כך זעמו במשטר האירני. מזכיר המועצה לביטחון לאומי של אירן עלי שמח'אני כתב בטוויטר בעברית כי מדובר ב"איום לא חוקי על מדינה אחרת".
באשר להסכם הגרעין עצמו, ישראל מנסה לשכנע את האמריקנים להבטיח הסכם משופר, אבל האירנים נחושים לחזור להסכם שתנאיו זהים לזה הקודם. זה רע מבחינת ישראל מכיוון שהאירנים כבר התקדמו מאוד טכנולוגית, בפיתוח סרכזות מתקדמות, מה שמבטל למעשה את מה שההסכם הישן אמור היה להבטיח. במערכת הביטחון בישראל משוכנעים שרק סנקציות כלכליות כבדות, כאלה שיפעילו לחץ על האוכלוסייה ומשם על ההנהגה יחד עם עם איום אמיתי ואפקטיבי באופציה צבאית (אמריקנית או ישראלית), הם שיחזירו את ראיסי לשולחן המו"מ ויבטיחו הסכם טוב שיעצור את הריצה האירנית לגרעין. נכתב ע"י ניר דבורי לחדשות 12. ומובא כאן באדיבותו.
תגובות