כשהנשיא ריבלין פגש את הסטארטאפיסטים החרדים

הנשיא ריבלין לסטארטאפיסטים החרדים: "מרגש לפגוש יזמי היי-טק חרדים שבתקווה יסללו את הדרך לרבים אחרים"

 

 

בבית הנשיא התארחו היום (יום ג'), בוגרי המחזור הראשון של "BizLabs"- תכנית המעודדת תעסוקה ויזמות היי-טק עבור הציבור החרדי. בפגישה פרטית של היזמים עם הנשיא, סיפר הנשיא ריבלין על המחוייבות שלו לסייע לשילוב כל המגזרים. "לפגוש יזמים והייטקיסטים זה תמיד משמח, ובמיוחד מרגש לפגוש יזמי היי-טק חרדים שבתקווה יסללו את הדרך לרבים אחרים".

האירוע התקיים תחת מטריית מיזם "תקווה ישראלית" אותו מקדם בית הנשיא, והוצגו בו שבעה סטארט-אפים שהוקמו על ידי מייסדים חרדים. האירוע התקיים בהשתתפות נשיא המדינה, מנכ"ל בית הנשיא הראל טובי, מנכ"ל קרן ק.מ.ח מוטי פלדשטיין מנכ"ל קרן אחים מוטי אייכלר ומנכ"ל רשות החדשנות אהרן אהרן.

מנכ"ל בית הנשיא, הראל טובי, אמר כי החברה החרדית מציעה לשוק התעסוקה נקודת מבט שונה וייחודית שעשויה לתרום רבות למשק, בפרט בתחומי ההייטק והחדשנות הישראליים המבוססים על תעוזה, למידה מתמדת ואי נחת מהפתרונות הקיימים. תעשיית הטכנולוגיה היא קטר מוביל במישור הכלכלי והיא יכולה להיות כזו גם במישור הערכי, בכך שתהווה דוגמה ומופת לשיתוף פעולה בין כלל המגזרים של החברה הישראלית ומתן הזדמנות שווה.

מנכ"ל רשות החדשנות, אהרן אהרן סקר את מסלול התמיכה הייחודי של רשות החדשנות לסטארטאפים חרדים שבמסגרתם תוקצבו 31 חברות בסכום של 47 מיליון ₪. לדבריו "הניסיון שלנו מלמד שתעשיית ההיי-טק החרדית זקוקה לתכניות כמו ביזלאבס שיעזרו למיזמים לצלוח את עמק המוות שאחרי השנה הראשונה".

מנכ"ל קרן ק.מ.ח הרב מרדכי פלדשטיין: "האתגר שלנו ושלכם היה ונשאר להיות הכי סטארטפיסטים מצד אחד, אתם בעולם הטכנולוגי ואנחנו בעולם החברתי – ובלבד שנישאר נאמנים למקורות שלנו, לאורח חיינו ולצורת הלבוש שלנו". בסיום דבריו איחל ליזמים שיזכו לעושר גדול שלא יבוא על חשבון קיום והמשך התרבות והמורשת החרדית.

תכנית הסטארט-אפים BizLabs פועלת ממתחם היזמות והעסקים לחרדים – ביזמקס שהוקם ע"י קרן ק.מ.ח, קרן אחים, מטריקס גלובל והרשות לפיתוח ירושלים. זוהי התכנית המקיפה ביותר שנעשתה עד היום בתמיכה משמעותית עבור סטארט-אפים חרדים, המופעלת בשיתוף Google, KPMG, Amazon, האוני העברית ועוד. התכנית נולדה לאחר מחקר מקיף שהוכיח שמייסדי סטארט-אפים חרדים מתקשים יותר לגייס את השקעות המשך לעומת מקביליהם. BizLabs מנסה לגשר על פער זה, דרך תמיכה רחבת היקף שכוללת סדנאות מקצועיות, רכישת ידע וכלים רלוונטיים, שיתופי פעולה עם גופים בינלאומיים, מנטורים מקצועיים ופורום משקיעים רחב ופעיל.

שבעת הסטארט-אפים שהוצגו באירוע הם:
• Healables – חברת בריאות דיגיטלית בעלת פלטפורמת ריפוי משולבת.
• Quze – חברה המספקת פתרון לייעול תורים מבוסס בינה מלאכותית במערכת הרפואית.
• VectoredPhotonics – חברת בריאות דיגיטלית המפתחת את הדור החדש של הבית החכם באמצעות תחנת עגינה ייעודית המופעלת על ידי חיישנים.
• No-Stack – שירות המאפשר פיתוח יישומים באופן קל ופשוט, המערכת הופכת כל מתכנת פרונט אנד למתכנת פול סטאק.
• Autonomeye – חברת בינה מלאכותית וראייה ממוחשבת אשר מפתחת משקפיים חכמים לעיוורים, שישמשו עבורם כעיניים לצורך הכוונה וניווט בדרך.
 BotanoHealth- חברת אגרוטק המפתחת ומייצרת פתרונות אפקטיביים וירוקים לפטריות ומחלות שפוגעות ביבולי חקלאות.
• EasySec – חברת סייבר, מתמקדת בהגנת סייבר, בקרה וניהול גישה ל-IOT, המספקת מערכת קלה להטמעה, קלה לתחזוקה וקלה למכירה.

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. בחור יקר משכמו ומעלה.... כנסו דחוף מאוד......

    בס"ד פר' מטות תמוז תשע"ט דף קל"ט אם זה היה מצ'ינג? סוף סוף נשמו יהודי כפר ביסטראה הפולנית לרווחה, הפריץ העריץ, שמירר את חייהם עד אין קץ, נפל פגר בשעטו"מ, והתקווה נשבה בלב כולם לימים טובים ללא גזירות, קנסות, חוקים ומשפטים בל ידעום. לאחר שלושה ימים, שוב סערו השטיבלאך בחדשות מסעירות: יורש העצר, מיסטר וילהלם, ירש את דרכי אביו והולך בעקבותיו… כך טענו מביני דבר בעיירה. החרדה נצפתה על פני כולם, בתקווה שאין הדברים נכונים. בפיהם נשאו תפילה חרישית לקב"ה שיצילם מכל מיני שטן ומשחית. ואכן, התקוות התבדו…

    לא עברו ימים מועטים, ומיסטר וילהלם, הפריץ החדש, כבר נכנס לפעולה, וכבר הכריז לצוות על סגירת התלמוד תורה העירוני בתוך שלושים יום. תואנות לא חסרו: הכיתות קטנות, דחוסות וצפופות, כן ירבו. המלמדים אינם הולכים ל"השתלמויות", אין חצר משחקים, צער בעלי חיים. נו, הרמז הובן היטב, עסקני העיירה עלו ללשכתו לברר בכמה אפשר לסגור עניין… לתדהמתם, התעגלו עיניו, שפתיו סמרו והוא קם מלוא קומתו והזהיר בחומרה: "אם אשמע ולו ברמז נסיון לשוחד, ימצא המציע את עצמו מאחורי סורג ובריח, בעוד 29 יום יינעלו שערי המוסד". נבוכים ושפופים עלו לביתו נאווה של מרא דאתרא, סוף העולם, מושל שאין יכולים לשחדו, מה עושים? שמע הרב ופטרם: הניחו זאת לי, רק גלו כמה מוכנים הייתם להציע כשוחד. "אלף רובלים טבין ותקילין", ענו. "הביאו אותם אלי", ביקשם הרב. הביאו והלכו. הרב שלח לומר לפריץ החדש מושל העיירה שהוא חפץ לשוחח עמו. המושל השיב שישמח להכירו וזימנו למחרת בעשר בבוקר. היה זה יום קיץ שרבי. בשעה עשר בבוקר הודיע המשרת למושל כי "הרב היהודי הגיע". המושל קם לקדם את פני הרב, והוכה בתדהמה: הרב הגיע חבוש בכובע הפרווה העבה ועטוי ב"פעלץ" – אדרת הפרווה החמימה. הרב חלץ את כפפות הפרווה המסורבלים כדי ללחוץ את יד הפריץ המושטת, הניח את המטריה בפינת החדר, חלץ את המעיל העליון, הסיר את צעיף הצמר והוריד את המצנפת הכבידה. הזיעה ניגרה ממנו פלגים פלגים. המושל היה המום לחלוטין. בירר בעדינות: זה לבוש השרד של הרבנים? "לא", הזדעזע הרב, "ללכת בקיץ בלבוש כזה, הלא ישימו עצמם לצחוק". המילים נעתקו מפי המושל. הרב חייך. "אני מבין, אבל אגלה לכבודו סוד כמוס. היתה לי סבתא צדקת, מנוחתה עדן, והיא התגלתה בחלומי הלילה והזהירה, שהיום ירד גשם שוטף ויהיה קור נורא. הואיל וקבעתי לצאת מביתי, לא לקחתי סיכון והתלבשתי בהתאם".

    הפריץ המושל העיף מבטו לשמי התכלת הבהירים הניבטים בעד החלונות של ארמונו וגבותיו נזקפו בפקפוק. הרב הסכים עמו, "אני מבין את כבודו, גם אני הייתי מפקפק, אבל כבודו לא הכיר את סבתי, היא היתה צדקת גדולה מאוד". המושל התאפק מלצחוק, אבל הרב היה נחרץ. "כבודו אינו מאמין, ניחא. אני מוכן להתערב עמו שהיום, עד שקיעת החמה, יתקדרו השמיים בעבים וירדו מטרות עזים, אלף רובלים שלי מול עשרה רובלים שלכם, מוסכם?" המושל משך בכתפיו וניגש אל החלון. בדק לאורך ולרוחב, אין רמז לענן, רוח לוהטת הוטחה בפניו. "מוסכם", אמר. מוזר. כולם דווקא היללו את הרב, אמרו שהוא פיקח מופלג ואסור להתחיל עמו, לך תדע. "ועכשיו", אמר הרב, "לעניין שלשמו באתי". גבותיו של הפריץ התקשו ועיניו ירקו גיצים. "אם באתם לדבר אודות התלמוד תורה, אין מה לדבר, יש לכם עוד עשרים ושמונה יום". הרב נאנח: "שיערתי שזו תהיה התשובה, אבל מחובתי להשתדל עבור חינוכם הנאות של צאצאינו בדרך התורה והמסורה".

    הרב קם ועטה את המעיל הכבד, ליפף את מעיל הצמר, התעטר באדרת הפרווה, חבש את המצנפת ונטל את המטריה, ומגפיו הכבדים נקשו בחוזקה על אבני השיש המבהיקים של הארמון. המושל גיחך וצחק לטפשותם של היהודים הנבערים האלו המאמינים בחלומות, כל היום עמד בחלון עד שהכוכבים נצצו ברקיע החשוך, נטול העננים. הסבתא הצדקת תעתעה אפוא ברב היהודים, ללמדך שהפקחים שבאנשים יכולים להשתטות.

    למחרת בשעה עשר הודיע המשרת שוב, "הרב היהודי הגיע". הפריץ קם לקראתו, והנה הרב בגלימת משי קלילה, ללא מעיל ואדרת פרווה, מגפיים ומטרייה. "ובכן, הסבתא איכזבה?", קידם את פניו בתרועת ניצחון. "קורה", משך הרב בכתפיו בהשלמה, "מכל מקום, לא נטלתי סיכון, אילו הכרתם אותה הייתם מבינים, באתי לשלם את דמי ההתערבות". "חלילה", מחה הפריץ בצדקותו המזויפת, "זה לא היה ברצינות!". והרב השיב ברצינות, "אילו הייתם מפסידים, הייתם שולחים את עשרת הרובלים, כיוון שאני הפסדתי, עלי לשלם!" "מה שנכון נכון", בלע הפריץ את רוקו. הרב מנה אלף רובלים טבין ותקילין במזומנים, והמושל טמנם עמוק בכיסו. "בפעם הבאה תקחו את המעיל הכבד ביד", הציע נרגשות. "על כל אדם להפיק לקחים ממאורעות החיים", הסכים הרב בכל לב, "אבל בקשה אחת לי, הניחו לתלמוד תורה", ויצא. המושל המרוגש, "שונא הבצע" הגדול בעיירה, התיישב שוב ושוב לספור את החפיסה המשומנת שזה עתה נחתה לכיסו, ואיך לא… ביטל על אתר את תכנית החרבת וסגירת הת"ת. מעשה שהיה כך היה:

    בחור יקר משכמו ומעלה בשם יוסף ד. שקיבל כמה שנים את ה"מעמד בן ישיבה" החליט בעצת רבותיו לעבור לישיבה אחרת לעשות שטייגען, אלא שאז
    אירעה תקלה לא צפויה והבחור נשאר כמה שבועות ללא ישיבה, עד שנכנס בס"ד לישיבה השנייה ועשה חיל בלימודו.

    כעבור תקופה נחרד לגלות כי אין לו את הזכות של "אשרת חיים" והוא לא מקבל "מעמד בן ישיבה" כפי התקנות החדשות הסדומיות, מאחר ושהייה 14 יום ללא ישיבה מבטלת את ה'מעמד'. כשניסה לפעול למען עתיד חייו אצל העסקונה המפלגתית, נפגש בקיר אטום ובגושי קרח סיביריים. "אין לך מעמד לפי החוק, מצטערים", נדהם לשמוע שוב ושוב את התשובה המתחמקת והאכזרית שכמעט וניתקה באבחה אחת את שירת חייו. משת"פים נבזים – פושעים!!!

    האפשר לומר מול סיפורים מסמרי שיער כאלו שאין גזירה והכל גלאט?? אכן, אולי לפי חוקי סדום הוא אינו רשאי להישאר יהודי נאמן והוא "מחויב" להתגייס להיהרג "למען המולדת", אבל אתם, ראשי ועד הישיבות וכל העסקונה המושחתת, לצדם של מי אתם עומדים, ועד שמד הישיבות או ועד הצבא? התוכלו לומר שאין כלום ולא יהיה כלום, הלב פשוט נחרד!!! עד מתי להרעה הזאת?!

    זה לא הסיפור היחיד ולא הבחור היחיד, כבר לא מדברים על אלו שלא זכו לדאבון לב להתענג על תורת ד', שדינם הוכרע ברוב רשעות למיתה למען "הצלת העילויים" כביכול… מדובר על "עילויים" כמו הצ'ופניקעס אם לא יותר, אלא שסיבה בירוקרטית מונעת בעדם, ועוד סיבה אולי – שלא זכו להיות מבני הגבירה הסמוכים לצלחת "העילויים".

    עד מתי נחשה??? אי קבלת "מעמד בן ישיבה" פירושו שבמוקדם או במאוחר ייזרק לכלא במקרה הטוב או לצבא השמד במקרה הגרוע… ורבים רבים כבר נפלו לכאן ולכאן רח"ל ועוד יותר מסתובבים אחוזי אימה במצב דומה.

    זה לא שאלה אם המצ'ינג הצליח או לא, זה לא הפסד כספי כזה או אחר, זה דיני נפשות!!! ודאי שמתם לב שבמודעה הזו אין כל קשר בין המשל לנמשל, לא מיניה ולא מקצתיה, אבל מה בכך… סיפור כן, סיפור לא… שיהיה! אך ה"דיחוי", אוי לו לבחור המתייצב לדיחוי שאין לו את ה"אשרת חיים" ביד, זו שאלה של דורות… נכדים ונינים… דמו ודם זרעיותיו!!! דיני נפשות החמורים!!!

    בהסכמים החשאיים עם ראש הכלבים הציוני ביבי נתניהו שר"י שהוא כמוהם רועדים על כיסאם מאימת הבחירות האסורות הבאות, כבר החליטו החלטות הרות גורל בנושא חוק הגיוס המסובך, כאילו שהמוני צעירי ישראל נמכרו להם והם האפוטרופסים שמשחקים בהם כאילו היו גרעיני משמש וחמניות, האפשר להחריש???
    היהדות החרדית לא תשתוק מנגד!

    כמידי יום רביעי יתאספו שלומי אמוני ישראל בשעה 30:1 בצהריים ע"י משרדי
    השמד ועד הישיבות ברח' מלאכי 28 ולאחמ"כ ע"י ביתו של ברוך סולובייצ'יק
    ברח' צפניה לזעוק ולמחות על השמדת נשמות ישראל

    מטה הפעולה לשבירת ההסתגלות בקרוב ממש.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב
  2. עם ישראל להתעורר עכשיו וזה לא יעזיק לנו*

    בס"ד פר' מטות תמוז תשע"ט דף קל"ט
    אם זה היה מצ'ינג?
    סוף סוף נשמו יהודי כפר ביסטראה
    הפולנית לרווחה, הפריץ העריץ, שמירר
    את חייהם עד אין קץ, נפל פגר בשעטו"מ,
    והתקווה נשבה בלב כולם לימים טובים
    ללא גזירות, קנסות, חוקים ומשפטים בל
    ידעום.
    לאחר שלושה ימים, שוב סערו
    השטיבלאך בחדשות מסעירות: יורש
    העצר, מיסטר וילהלם, ירש את דרכי
    אביו והולך בעקבותיו… כך טענו מביני
    דבר בעיירה. החרדה נצפתה על פני כולם,
    בתקווה שאין הדברים נכונים. בפיהם
    נשאו תפילה חרישית לבוכ"ע שיצילם
    מכל מיני שטן ומשחית.
    ואכן, התקוות התבדו… לא עברו ימים
    מועטים, ומיסטר וילהלם, הפריץ החדש,
    כבר נכנס לפעולה, וכבר הכריז לצוות
    על סגירת התלמוד תורה העירוני בתוך
    שלושים יום. תואנות לא חסרו: הכיתות
    קטנות, דחוסות וצפופות, כן ירבו.
    המלמדים אינם הולכים ל"השתלמויות",
    אין חצר משחקים, צער בעלי חיים.
    נו, הרמז הובן היטב, עסקני העיירה עלו
    ללשכתו לברר בכמה אפשר לסגור עניין…
    לתדהמתם, התעגלו עיניו, שפתיו סמרו
    והוא קם מלוא קומתו והזהיר בחומרה:
    "אם אשמע ולו ברמז נסיון לשוחד, ימצא
    המציע את עצמו מאחורי סורג ובריח,
    בעוד 29 יום יינעלו שערי המוסד".
    נבוכים ושפופים עלו לביתו נאווה של
    מרא דאתרא, סוף העולם, מושל שאין
    יכולים לשחדו, מה עושים?

    שמע הרב ופטרם: הניחו זאת לי, רק
    גלו כמה מוכנים הייתם להציע כשוחד.
    "אלף רובלים טבין ותקילין", ענו. "הביאו
    אותם אלי", ביקשם הרב. הביאו והלכו.
    הרב שלח לומר לפריץ החדש מושל
    העיירה שהוא חפץ לשוחח עמו. המושל
    השיב שישמח להכירו וזימנו למחרת
    בעשר בבוקר.
    היה זה יום קיץ שרבי. בשעה עשר
    בבוקר הודיע המשרת למושל כי "הרב
    היהודי הגיע". המושל קם לקדם את פני
    הרב, והוכה בתדהמה: הרב הגיע חבוש
    בכובע הפרווה העבה ועטוי ב"פעלץ" –
    אדרת הפרווה החמימה. הרב חלץ את
    כפפות הפרווה המסורבלים כדי ללחוץ
    את יד הפריץ המושטת, הניח את המטריה
    בפינת החדר, חלץ את המעיל העליון,
    הסיר את צעיף הצמר והוריד את המצנפת
    הכבידה. הזיעה ניגרה ממנו פלגים פלגים.
    המושל היה המום לחלוטין. בירר
    בעדינות: זה לבוש השרד של הרבנים?
    "לא", הזדעזע הרב, "ללכת בקיץ בלבוש
    כזה, הלא ישימו עצמם לצחוק".
    המילים נעתקו מפי המושל.
    הרב חייך. "אני מבין, אבל אגלה
    לכבודו סוד כמוס. היתה לי סבתא צדקת,
    מנוחתה עדן, והיא התגלתה בחלומי
    הלילה והזהירה, שהיום ירד גשם שוטף
    ויהיה קור נורא. הואיל וקבעתי לצאת
    מביתי, לא לקחתי סיכון והתלבשתי
    בהתאם".
    הפריץ המושל העיף מבטו לשמי התכלת

    הבהירים הניבטים בעד החלונות של
    ארמונו וגבותיו נזקפו בפקפוק. הרב
    הסכים עמו, "אני מבין את כבודו, גם אני
    הייתי מפקפק, אבל כבודו לא הכיר את
    סבתי, היא היתה צדקת גדולה מאוד".
    המושל התאפק מלצחוק, אבל הרב היה
    נחרץ. "כבודו אינו מאמין, ניחא. אני מוכן
    להתערב עמו שהיום, עד שקיעת החמה,
    יתקדרו השמיים בעבים וירדו מטרות
    עזים, אלף רובלים שלי מול עשרה רובלים
    שלכם, מוסכם?"
    המושל משך בכתפיו וניגש אל החלון.
    בדק לאורך ולרוחב, אין רמז לענן, רוח
    לוהטת הוטחה בפניו. "מוסכם", אמר.
    מוזר. כולם דווקא היללו את הרב, אמרו
    שהוא פיקח מופלג ואסור להתחיל עמו,
    לך תדע.
    "ועכשיו", אמר הרב, "לעניין שלשמו
    באתי". גבותיו של הפריץ התקשו ועיניו
    ירקו גיצים. "אם באתם לדבר אודות
    התלמוד תורה, אין מה לדבר, יש לכם
    עוד עשרים ושמונה יום". הרב נאנח:
    "שיערתי שזו תהיה התשובה, אבל
    מחובתי להשתדל עבור חינוכם הנאות
    של צאצאינו בדרך התורה והמסורה".
    הרב קם ועטה את המעיל הכבד, ליפף
    את מעיל הצמר, התעטר באדרת הפרווה,
    חבש את המצנפת ונטל את המטריה,
    ומגפיו הכבדים נקשו בחוזקה על אבני
    השיש המבהיקים של הארמון.
    המושל גיחך וצחק לטפשותם של
    היהודים הנבערים האלו המאמינים

    בחלומות, כל היום עמד בחלון עד
    שהכוכבים נצצו ברקיע החשוך, נטול
    העננים. הסבתא הצדקת תעתעה
    אפוא ברב היהודים, ללמדך שהפקחים
    שבאנשים יכולים להשתטות.
    למחרת בשעה עשר הודיע המשרת שוב,
    "הרב היהודי הגיע". הפריץ קם לקראתו,
    והנה הרב בגלימת משי קלילה, ללא
    מעיל ואדרת פרווה, מגפיים ומטרייה.
    "ובכן, הסבתא איכזבה?", קידם את
    פניו בתרועת ניצחון. "קורה", משך הרב
    בכתפיו בהשלמה, "מכל מקום, לא נטלתי
    סיכון, אילו הכרתם אותה הייתם מבינים,
    באתי לשלם את דמי ההתערבות".
    "חלילה", מחה הפריץ בצדקותו
    המזויפת, "זה לא היה ברצינות!". והרב
    השיב ברצינות, "אילו הייתם מפסידים,
    הייתם שולחים את עשרת הרובלים, כיוון
    שאני הפסדתי, עלי לשלם!"
    "מה שנכון נכון", בלע הפריץ את רוקו.
    הרב מנה אלף רובלים טבין ותקילין
    במזומנים, והמושל טמנם עמוק בכיסו.
    "בפעם הבאה תקחו את המעיל הכבד
    ביד", הציע נרגשות.
    "על כל אדם להפיק לקחים ממאורעות
    החיים", הסכים הרב בכל לב, "אבל
    בקשה אחת לי, הניחו לתלמוד תורה",
    ויצא. המושל המרוגש, "שונא הבצע"
    הגדול בעיירה, התיישב שוב ושוב לספור
    את החפיסה המשומנת שזה עתה נחתה
    לכיסו, ואיך לא… ביטל על אתר את
    תכנית החרבת וסגירת הת"ת.

    מעשה שהיה כך היה:

    בחור יקר משכמו ומעלה בשם יוסף ד. שקיבל כמה שנים את ה"מעמד בן ישיבה" החליט בעצת רבותיו לעבור לישיבה אחרת לעשות שטייגען, אלא שאז
    אירעה תקלה לא צפויה והבחור נשאר כמה שבועות ללא ישיבה, עד שנכנס בס"ד לישיבה השנייה ועשה חיל בלימודו.
    כעבור תקופה נחרד לגלות כי אין לו את הזכות של "אשרת חיים" והוא לא מקבל "מעמד בן ישיבה" כפי התקנות החדשות הסדומיות, מאחר ושהייה 14
    יום ללא ישיבה מבטלת את ה'מעמד'.
    כשניסה לפעול למען עתיד חייו אצל העסקונה המפלגתית, נפגש בקיר אטום ובגושי קרח סיביריים. "אין לך מעמד לפי החוק, מצטערים", נדהם לשמוע
    שוב ושוב את התשובה המתחמקת והאכזרית שכמעט וניתקה באבחה אחת את שירת חייו.
    משת"פים נבזים – פושעים!!!

    האפשר לומר מול סיפורים מסמרי שיער כאלו שאין גזירה והכל גלאט?? אכן, אולי לפי חוקי סדום הוא אינו רשאי להישאר יהודי נאמן והוא
    "מחויב" להתגייס להיהרג "למען המולדת", אבל אתם, ראשי ועד הישיבות וכל העסקונה המושחתת, לצדם של מי אתם עומדים, ועד הישיבות

    או ועד הצבא? התוכלו לומר שאין כלום ולא יהיה כלום, הלב פשוט נחרד!!!

    עד מתי להרעה הזאת?!

    זה לא הסיפור היחיד ולא הבחור היחיד, כבר לא מדברים על אלו שלא זכו לדאבון לב להתענג על תורת ד', שדינם הוכרע ברוב רשעות
    למיתה למען "הצלת העילויים" כביכול… מדובר על "עילויים" כמו הצ'ופניקעס אם לא יותר, אלא שסיבה בירוקרטית מונעת בעדם,

    ועוד סיבה אולי – שלא זכו להיות מבני הגבירה הסמוכים לצלחת "העילויים".

    עד מתי נחשה???

    אי קבלת "מעמד בן ישיבה" פירושו שבמוקדם או במאוחר ייזרק לכלא במקרה הטוב או לצבא השמד במקרה הגרוע… ורבים רבים כבר

    נפלו לכאן ולכאן רח"ל ועוד יותר מסתובבים אחוזי אימה במצב דומה.

    זה לא שאלה אם המצ'ינג הצליח או לא, זה לא הפסד כספי כזה או אחר, זה דיני נפשות!!! ודאי שמתם לב שבמודעה הזו אין כל קשר בין
    המשל לנמשל, לא מיניה ולא מקצתיה, אבל מה בכך… סיפור כן, סיפור לא… שיהיה! אך ה"דיחוי", אוי לו לבחור המתייצב לדיחוי שאין לו את

    ה"אשרת חיים" ביד, זו שאלה של דורות… נכדים ונינים… דמו ודם זרעיותיו!!! דיני נפשות החמורים!!!

    בהסכמים החשאיים עם ראש הכלבים הציוני ביבי נתניהו שר"י שהוא כמוהם רועדים על כיסאם מאימת הבחירות
    האסורות הבאות, כבר החליטו החלטות הרות גורל בנושא חוק הגיוס המסובך, כאילו שהמוני צעירי ישראל נמכרו להם

    והם האפוטרופסים שמשחקים בהם כאילו היו גרעיני משמש וחמניות, האפשר להחריש???

    היהדות החרדית לא תשתוק מנגד!

    כמידי יום רביעי יתאספו שלומי אמוני ישראל בשעה 30:1 בצהריים ע"י משרדי
    השמד ועד הישיבות ברח' מלאכי 28 ולאחמ"כ ע"י ביתו של ברוך סולובייצ'יק

    ברח' צפניה לזעוק ולמחות על השמדת נשמות ישראל

    מטה הפעולה לשבירת ההסתגלות.

    משתמש אנונימי (לא מזוהה) |
    הגב