להיכן נעלמו מאות הצילומים מליל רצח רבין, ומדוע המשטרה מסתירה אותם מהציבור?

האקטיביסט אבי זלינגר, הגיש לממונה על חופש המידע במשטרת ישראל, בקשה לחשוף לאלתר את מאות התמונות והסרטונים שנאספו על ידי המשטרה מליל רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ב-5 בנובמבר 1995, ואשר וועדת שמגר נעזרה בהן לחקר העדים שהופיעו בפניה.

לדברי זלינגר עד היום נחשפו בפני הציבור בישראל רק שני מקורות ויזואליים לנעשה בשניות הרצח ולדקות שלפניו: "המקור הראשון הוא סרט וידיאו מטושטש, של הצלם החובב רוני קמפלר, שעבר ככל הנראה ריטוש מכוון, ושפס הקול שלו ככל הנראה עוות או עורבל" כותב זלינגר בבקשתו.

זלינגר מוסיף וכותב כי "המקור השני הן 11 תמונות אותן צילם הצלם גרשון שלוינסקי, אשר מתעדות בצורה רציפה את ירידת שר החוץ דאז שמעון פרס ז"ל אל רכבו הממוגן, וכן תמונה אחת מתחילת ירידתו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל במדרגות העירייה, ותמונה אחת בה נראות רגליו של רבין ז"ל, מספר שניות לאחר שנורה, כשהוא שכוב לרגלי רכבו הממוגן ושמעליו פועלים מאבטחים ושוטרים".

בבקשתו טוען זלינגר כי "על פי הפרוטוקולים הפתוחים לציבור מדיוניה של וועדת שמגר לחקירת רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, וכן על פי ידיעות שהתפרסמו בתקשורת שליוו את דיוני הוועדה – עולה כי לידי וועדת שמגר הגיעו "הררי תצלומים" אותם אספה המשטרה מצלמים רבים שנכחו בעצרת".

זלינגר מכוון בדבריו גם לצילומיו של "צוות ההנצחה" של המשטרה שפעל בכיכר בשעת הרצח – וזאת כפי שצוין בדו"ח וועדת שמגר.

לחיזוק דבריו, הוא מביא דיווח של עיתונאית 'כל העיר' עינת ברקוביץ', אשר דיווחה מתוך דיוני הוועדה שנערכו בדלתיים פתוחות:
"הוועדה מקדישה תשומת לב וזמן רב לזיהוי באמצעות תמונות שצילמו בעת העצרת צלמי עיתונים וטלוויזיה. בימים שאחרי רצח רבין אספה המשטרה מהצלמים הרבים שהיו בכיכר באותו לילה את כל מה שצילמו בסביבה. שלושת חברי הוועדה – היושב-ראש השופט בדימוס מאיר שמגר, האלוף במיל' צבי זמיר ופרופ' אריאל רוזן-צבי – בקיאים מאד בהררי החומר המצולם. הם מושיטים לעדים תמונות מסוימות ומבקשים מהם לזהות את עצמם, לזהות את כל הדמויות האחרות שנלכדו בפריים, להסביר לאן הם מביטים, מה התרחש מסביב והיכן היו האחרים באותה שעה. בכמה מקרים מספרות התמונות, ורק הן, את הסיפור האמיתי" (כל העיר, גיליון 6.12.1995 – עמ' 61)

"הצילומים נלקחו ברשות הכלל ועל כן עליהם להתפרסם"

זלינגר ממשיך וטוען בבקשתו מהמשטרה, שהיות ומדובר בצילומים שנערכו בראשות הכלל, בעצרת ציבורית, והיות והם מתעדים התרחשות שיש בה עניין ציבורי רב, לא אמורה להיות בפרסומם, או לפחות בפרסום הרוב המכריע שלהם – כל פגיעה ברשות הפרט. כמו כן, בשל חלוף למעלה מ-25 שנה מהאירוע, פרסום התמונות לא אמור לפגוע בביטחון המדינה.

זלינגר מבקש מהמשטרה לחשוף לאלתר את מאות התמונות והסרטים שבידיה מליל הרצח, או לחלופין, לנמק מדוע חשוב לה לשמור מידע זה כשהוא חסוי בפני הציבור הרחב, ובפני המחקר ההיסטורי והאקדמי.

לדברי זלינגר, אי חשיפת החומר הוויזואלי מהנעשה בכיכר רבין, וריטוש החומרים הקיימים המונגשים לציבור, נעשו כחלק ממאמץ כללי ומרוכז, הנמשך כבר עשרות שנים, שכל מטרתו היא מניעה של חקירה אמיתית לנסיבות רצח ראש הממשלה, והסיבה – הגנה על מקורבים שהקריירה הציבורית שלהם עלולה להיפגע אם תיחשף האמת סביב רצח רבין.

לדבריו, עומל זלינגר בימים אלה על כתיבת ספר בשם 'האיש שצעק סרק סרק' שבו הוא מבטיח לחשוף פרטים וגילויים חדשים על נסיבות רצח ראש הממשלה, וכן גילויים על מפעל טיוח והסתרה רחב היקף שנעשה בעקבותיו. את בקשת חופש המידע הגיש זלינגר היום, לצורך העמקת התחקיר לספר.