מי מעז לעזור לעבריינית מאוסטרליה?

תמיד לימדו אותי שמי שמקפיד על ניקיון בכל ימות השנה, חוסך לעצמו טרחה בערב פסח, שכן סביבתו נקייה מלכתחילה.

אך מה יעשו אלו שהדחיקו לפינה את הלכלוך, או שבעצם מטאטאים בשגרת חייהם את הלכלוך מתחת לשטיח וחושבים שהשטח יישאר נקי? זו שאלה שתשובתה מצויה בעצם השאלה.

אלו שחושבים כך, או נהגו אחרת במשך השנה, מסתבר שבערב פסח ידיהם יהיו עמוסות בעבודת ניקיון וכלל לא בטוח שיצליחו לנקות את כל הפינות.

אתם שואלים מה כעת עניין פסח, כשאחרים רק מתחילים לחשוב על תחפושות לפורים?

ובכן, שאלתכם נכונה. רק שגם עניין הניקיון לפסח וגם עניין התחפושות, שניהם מהווים תרכובת למנה העיקרית אודותיה אני חפצה לכתוב.

עד השבוע האחרון לא הכרתי את מלכה לייפר, אישה בשנות הארבעים לחייה שהייתה מנהלת תיכון באוסטרליה.

מה גרם להכרות שלי עימה דווקא עכשיו?

התשובה מצויה ברחש-בחש של התקשורת וריכוזי הנייעס, סביב מעשיה החמורים של גברת לייפר בתלמידותיה, מעשים בלתי נתפסים במרחב האנושי.

גברת לייפר ברחה לישראל בשנים האחרונות והתגוררה בעיר שקטה, רחוק מעיני כולם. רק שזה לא עזר לה כשארגונים באוסטרליה שנלחמים באנשים הפוגעים פגיעות חמורות, כמעשיה של מלכה לייפר, דרשו הסגרתה.

לעזרתה קמה סוללת ההדחקה של מרובעות החברה החרדית בה אנו חיים, והחלה לעוטפה במעטפת הגנה חמה על מנת למנוע הסגרתה לאוסטרלים.

העצוב בדבר הוא שעטיפת צלופן ההשתקה נעשית דווקא על ידי עסקנים ודמויות ציבוריות, שבמקום שייקחו את שרביט הטיפול הנכון, הם בוחרים בהשתקה והדחקה ותירוצי מליצה כאלו ואחרים.

ההדחקה הזו דומה, בלשון מליצה, לאורחים שמודיעים על ביקורם באופן מפתיע לבית לא מסודר. בעלי הבית הלחוצים ממהרים לקחת את ערימות הכביסה ולהחביאן בארון, שוטפים את ערימת הכלים בכיור, ללא חומר ניקוי, משליכים זאת בתא המיועד לכלים שטופים – והעיקר שהאורחים לא ידעו שלפני דקה הכיור זעק "הצילו". העיקר שהבית "ייראה" כמסודר חיצונית בבוא האורחים.

משחק ההדחקה בציבור החרדי משנס מותניו בכל פעם שצריך ניקוי שורש בבעיה כזו או אחרת. בזמן הזה, למרבה הצער, החברה עוטפת עצמה בתחפושת איצטלות, על מנת להשתיק את מה שמצריך קול צעקה גדולה וביעור, בבחינת "ביערת הרע מקרבך".

ערימת הלכלוך מתחת לשטיח גדלה ומתעצמת.

ואם יעזו לקום אנשים או ארגונים שירצו להלחם במעשים גרועים שמודחקים בחברה, חלילה, הס מלדבר עליהם. כמו קפיץ יתעוררו להוקיעם וינסו לוודא חוסר צמיחת ארגונים שמטרתם לסייע בפגיעות כאלו ואחרות. העצוב בדבר שמי שינסה לעשות כן – יהיו דווקא עסקני ציבור.

האם תחפושת הצביעות תהיה אקטואלית גם כשילד של עסקן זה או אחר יפגע? האם גם אז יתרצו תירוצים ויגנו על הדמויות הפוגעות?

לגרגירי ה"אבק", צפוף מתחת לשטיח החברה בה אנו חיים.

די להדחקה, די לתירוצים, הגיע העת לביעור "חמץ" מקרבנו.

צאו מזה. פסח בפתח!