מרן הגר"ח למד סוגיה בגמרא – והזיל דמעות התרגשות

מאורע מעניין במיוחד היה במחיצתו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בימים האחרונים. היה זה בשעה שהגר"י עסק בלימוד הגמרא מסכת מנחות, ולמד את דף י"ח ע"א.

מקורביו מספרים כי לפתע החלו עיניו לדמוע. בני הבית הביטו בהשתאות, וראו כי כך מובא שם: הגמרא שם מספרת על אחד האמוראים שחיפש מקור להלכה מסוימת שהכיר, ולא מצא, ואז, לאחר מאמץ גדול – מצא מקור, והגמרא מספרת: "אמר לו יוסף: כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה. אמר לו רבי הן אלא שר' יהודה פסול שנה לי, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי, עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי.

"זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וגו'". ע"כ הגמרא.

כלומר,  יוסף הבבלי שמע שמועה בהלכות שחיטת הזבח, ורצה לשמוע אותה גם מפי רבי אלעזר בן שמוע והצטער עד מאוד כשלא שמע ממנו, ובסוף כששמע – זלגו עיניו דמעות, מהשמחה הגדולה.

כאמור, כשהגר"ח למד השבוע את המילים הללו, התרגש מאד והחל להזיל דמעות משמחה.

תלמידיו ציינו, בעלון דברי שי"ח, כי התייחס לכך גם "מרן בעל החזון איש זיע"א, בספרו אמונה ובטחון (פרק ג' אות כ'): דברי חז"ל כשמן הטוב יורד לעצמות להלהיב הלבבות לאהבת התורה ולשעשע על זיו חמדתה, עד שכלתה נפשו של יוסף הבבלי באבדת הלכה אחת ואשר צהבו פניו לחדות עוזו בהחזרת אבדתו, ואשר התפעלות נפשו של ר"א על אהבת תלמידו הזליגו את עיניו דמעות של גיל והנאת זיו מיצוי המדות".