בן גביר
עמית סגל בטורו ב'ידיעות' כל השתלשלות האירועים בשכונת שמעון הצדיק (שייח ג'ראח), והאם בן גביר אשם כפי שמאשימים אותו משטרת ישראל:
עוד בטרם התפוצץ ושתק הטיל האחרון, כבר נוסח
באופוזיציה הישראלית, בתקשורת העברית ובקהילה
הבינלאומית כתב אישום חריף נגד שניים על אחריותם
להתלקחות: איתמר בן־גביר ובנימין נתניהו. הראשון
במעשה, בכניסה הפומבית לשכונת שייח' ג'ראח שלכאורה התסיסה את האווירה; השני במחדל, באי־מניעת
האירוע הנפיץ. הראשון בגלל אידיאולוגיה קיצונית,
השני בשל מניעים ציניים.
מאחורי חלק מהתדרוכים עומד המפכ"ל החדש,
קובי שבתאי. המניע ברור: הפלת האשמה על אחרים.
מאחורי רוב ההתבטאויות עומדים עיתונאים ופוליטיקאים. גם המניע שלהם ברור.
מה באמת קרה בשייח' ג'ראח? הנה הרשומון, מבוסס על ראיות חפציות.
לאורך השבוע שקדם ליום ירושלים האווירה
בשכונת שייח' ג'ראח – הלא היא שמעון הצדיק
– הלכה והסלימה. קומץ המשפחות היהודיות
שמתגוררות בבניין ברחוב עות'מאן בן עפאן
דיווחו על התנכלויות, יידוי אבנים, הצתות
ומכות מצד שכניהן הערבים. הן גם התלוננו
שהמשטרה ומג"ב אינן מוכנות להיכנס לרחוב, אף שבסיס מג"ב ממוקם במרחק דקה וחצי נסיעה.
ביום חמישי, 6 במאי ב־30:19 ,נכנס ח"כ בן גביר לשכונה, מקים לשכה מאולתרת בפתח הבניין המאוכלס ביהודים. מתוקף תפקידו הוא לווה באבטחה משטרתית מוגברת. המטרה המוצהרת: להפוך את השוטרים שאיתו לתגבורת מלאכותית שתגן על יהודי השכונה עד שתוצב אבטחת קבע.
ב־21:01 התקשר אליו בכיר בלשכת ראש הממשלה.
"מחר יום שישי נפיץ", אמר, "אני מבקש ממך לעזוב".
בן־גביר: "אתה לא מבין מה קורה כאן. ילדים מותקפים,
נשים. אם המשטרה תקבל את ההוראה הנכונה, תאמין
לי שאני מעדיף להיות עם אשתי בבית".
ב 21:30 שלח בן־גביר לבכיר סרטונים של מתקפות על יהודים. "אני מבקש בקשה מאוד־מאוד צנועה,
שתקום כאן בוטקה קבועה של מג"ב עד סוף החג (עיד
אל־פיטר). אם יש בוטקה, אני עוזב".
הבכיר השיב: "ואם נתחייב להגביר את הנוכחות
המשטרתית?"
בן־גביר: "זה סתם סיפורים. אחרי שאני אעזוב, לא
יהיה שום נוכחות (השגיאה במקור – ע"ס). המשטרה
כאן עכשיו כי הם מבינים שאם חבר כנסת ייפגע, זו
משמעות בינלאומית".
"אני סוגר עם המפכ"ל שבראשון הוא מזמין לפגישה אצלו", הבטיח הבכיר.
"אל תערבבו אותי בפגישות", השיב בן־גביר.
עוד 42 דקות חלפו, והטלפון שוב צילצל. "הנוכחות
שלך שם זה חומר נפץ חבל לך על הזמן", אמרו מלשכת
רה"מ. "אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה, מכבד
אותך מלב אל לב, מבקש ממך, תעזוב את המקום. המשטרה אמרה שעושים פעולות מודיעיניות".
"מסבנים אתכם", השיב בן־גביר. "אני מביא את
הילדים לשבת. אשתי עושה אחלה קובה. תבין, כאשר
אני כאן, יש משטרה. כאשר אני לא כאן, התושבים מופקרים".
"אנחנו לא יכולים לדאוג לבוטקה", השיבו מלשכת רה"מ.
"ירדתי מבוטקה", ענה בן־גביר. "תשימו גזיבו (יריעת הצללה – ע"ס). אפילו גזיבו לא. רק נוכחות קבועה".
"המפכ"ל דיבר איתי", אמר הבכיר. "הוא לא מוכן.
תן 48 שעות למשטרה. תעזור לי לגמור את הסרט הזה".
בן־גביר השיב: "ארבעה שוטרים ועזרתי לך. אני לוקח
בחשבון שיגידו שהתקפלתי. אין לי בעיה שיהיה לכם
קרדיט. בוא תעשה את הבדיקה אם יש נוכחות קבועה".
"לא הכרתי אותך ככזה עקשן", אמר הבכיר כשראש הממשלה ברקע.
בן־גביר: "בטח שכן. תזכור את העקשנות שלי במועד
ג' (כשהוא לא פרש למרות הפצרות נתניהו – ע"ס). לא
ביקשתי גאולה, לא בית מקדש, לא עונש מוות למחבלים. אם לשמור על שכונה אתם לא מסוגלים, מה כן?"
ב־22:36 ,אחרי שיחה של לשכת נתניהו עם המפכ"ל, שוב טלפון: "שבתאי מתחייב חד־משמעית
להגביר את הנוכחות והביטחון מהרגע שאתה עוזב את
המקום. השר יזמן אותך לפגישה. עשית את שלך. ואם
השוטרים יתקפלו, אחרי כמה דקות תחזור".
בן־גביר רתח: "זה הרי הטענה של סער נגדכם,
שאתם מבטיחים ולא מקיימים. אני שומע אותך ופשוט
צובט את עצמי. למה המפכ"ל מתנגד?"
"כי הוא מרגיש שכבודו נפגע כשטוענים שאין ביטחון", הגיעה התשובה. "אל תרמוס את כבוד המפכ"ל.
אם מבטיחים לך נוכחות משטרתית קבועה ל־72
שעות, אתה יוצא?"
"כן, אני יוצא", הבטיח בן־גביר.
ב־23:25 חזרו מלשכת רה"מ עם תשובה עגומה:
"המפכ"ל לא מוכן לשמוע. הוא יכול להתחייב על אבטחה אזורית, אבל לא ספציפית".
מאז השיחה האחרונה, עידכן בן־גביר, היו אירועים
של הצתת רכב וירי.
"מה נעשה?" אמר הבכיר בלשכה. "המפכ"ל נפגע
ממך באופן אישי".
בארבע לפנות בבוקר, בין חמישי לשישי, הודיעו
השוטרים שמאבטחים את בן־גביר שהם יעזבו אותו,
בהוראה מלמעלה. העוזר הפרלמנטרי שלו צילם סרטון. צפיתי בו שלשום. "שתדע לך", אמר בן־גביר למפקד, "אם יקרה כאן לח"כ משהו, זה על אחריותך".
השוטר חזר כעבור כמה דקות.
למחרת ב־9:09 הגיע הטלפון המיוחל: "המפכ"ל
התחייב, מעכשיו יהיו פה שוטרים דרך קבע".
כעבור חמש דקות, ב־9:14 ,סימס בן־גביר: "אני יוצא".
לשכת ראש הממשלה משתקפת מחילופי הדברים
האלה כגוף מבוהל, חפץ שקט תעשייתי ומגיב, לא
יוזם. ככה לא נראית מזימה מקיאווליסטית להצתת
המזרח התיכון. בן־גביר, בין אם אוהבים אותו או סולדים ממנו, נראה כמי שביקש להביא להגברת ההגנה על יהודים בשמעון הצדיק, לא כמי שנכנס לשכונה
במטרה להתסיס את ערביי שייח' ג'ראח. המהומות
בשכונה החלו עוד בטרם הציב בה את לשכתו, ונמשכו אחרי שפרק ציוד. המשטרה מצטיירת כאן כפי שילמדו בשבוע שלאחר מכן על בשרם יהודי לוד, עכו,
רמלה ויפו: לא מבינה את הסכנה, עסוקה במשחקי כבוד
ושליטה במקום בתפקידה הראשון במעלה – הגנה על
אזרחים מפני פגיעה בגופם וברכושם.
תגובות