פניו הזוהרות של "הנסיך לבית רוז'ין" > אלי ביתאן

שיעל'ה עצמו, כך אומרים, ממש לא מעוניין בתפקיד, שנפל עליו כרעם ביום בהיר. זה לא משנה בכלל, העסקנים הבכירים הבהירו לו שזה לא נתון לבחירתו – זו צוואת אביו וזהו תפקידו, וכעת עליו להיכנס לנעלי אביו ולהמשיך את חייו הלאה כראש החצר

אם תתבוננו היטב בפנים הללו תבחינו כיצד רוח הקודש מבצבצת בהן, ואיך העיניים היוקדות הבוערות מתוך הדר רוז'ינאי קדום בוחנות את נפשכם עד לחדרי חדרים פנימה, רואה כל נסתר וכל סוד, אך עם זאת רחומה ומלאה ברוך.

זהו הרבי הצעיר הידוע בכינויו "הנסיך לבית רוז'ין" רבי יצחק יהושע העשיל פרידמן, האדמו"ר החדש מסדיגורה בן ה-24. הוא מונה לתפקידו אתמול ובכך ירש את אביו ישראל משה בעל "אבירי ים", שהלך לעולמו לפני כשבוע ויום.

אם אתם לא רואים את הקדושה המפעמת בנער הצעיר, אין זאת אלא שלבכם גס, ואמונת הצדיקים שלכם נפגמה ברבות השנים. נסו לעצום עיניים, להעלות את דמות דיוקנו של הרבי הנער, לטהר את ליבכם מכל סייג ואינטרס זר, ואולי אולי תזכו. שווה ללכת שנה שלימה ביערות בוקובינה, היו אומרים החסידים וגם צועדים בעצמם, כדי לזכות פעם אחת לראות את פניו הזוהרות של הרבי.

שיעל'ה הצעיר הוא החמישי בבניו של הרבי, ואף על פי כן הוריש לו אביו את החצר בצוואה שנכתבה והופקדה בידי ראשי החסידים. מינוי לרבי בגיל צעיר כל כך, מה שיהפוך את הרבי מסדיגורה לצעיר שבין האדמו"רים היום, לא נדיר במיוחד בחסידויות בית רוז'ין, אך תמיד זה קרה מחוסר ברירה – פשוט לא היה יורש מבוגר יותר.

האח הגדול, צילום: בעריש פילמר

הפעם, בהחלט יש ברירה: הבן הגדול מרדכי שלום יוסף – המכונה מש"י – היה אמור לרשת את אביו, כדרך כל הארץ וכפי שנהוג בעולם החסידות כמעט תמיד, ובכל זאת בחר אביו לנשל אותו מרבנותו ולהעניק אותה לאחיו הקטן. שיעל'ה במקום מש"י.

הדבר הזה לא התקבל בשוויון נפש. על אף המנהג החסידי העתיק להכריז על היורש בהלוויית אביו, הפעם נמנעה ההכרזה כדי לא לפגוע בבן הגדול (בבנים) מש"י. ובכך נפתח חלל שבו מת רבי אחד אך הבא אחריו עדיין לא מונה. במשך כל השבעה נערכו דיונים מקיפים בין הבנים וראשי החצר לראות כיצד פותרים את העניין. מי שהתייצבה לצד בנה הגדול היתה הרבנית האם, שלא הסכימה לפגיעה במש"י. ביום ראשון השבוע, בשיאם של הוויכוחים, היא אף התעלפה ואמבולנס הוזעק לבית המשפחה.

שיעל'ה עצמו, כך אומרים, ממש לא מעוניין בתפקיד, שנפל עליו כרעם ביום בהיר. זה לא משנה בכלל, העסקנים הבכירים הבהירו לו שזה לא נתון לבחירתו – זו צוואת אביו וזהו תפקידו, וכעת עליו להיכנס לנעלי אביו ולהמשיך את חייו הלאה כראש החצר.

אתמול, יום שני, היתה אמורה להיערך ההכתרה הרשמית עם העלייה לקבר האב. שעות על גבי שעות נותרו האחים סגורים בחדר, כשהקהל הגדול ממתין בחוץ לעשן הלבן. בשעות הללו, כשכולנו ממתינים במתח, הופצו שמועות שונות. חלק טענו כי הושגה פשרה לפיה סדיגורה תתפצל לשלוש חצרות – הבן הקטן בבית המדרש המרכזי בבני ברק, הבן הגדול בירושלים ובן אחר אצל הסבא בלונדון. אך לא בטוח שיש בחסידות הקטנה כדי לחלוק ועוד לשלוש. נראה כי זה שוחרר כאיום כלפי הרבנית-האם.

כך או כך, האחים יצאו את החדר ופניהם חתומות. החסידים הבינו כי הכתרה לא תהיה, אך מינוי שבשתיקה יהיה גם יהיה: גבאי האדמו"ר המנוח התייצבו ללא מילים מאחורי שיעלה בן ה-24, ואחריהם צעד כל הקהל בדממה. מיד לאחר העלייה לציון, כאשר שבו האחים לבית המדרש, התגודדו החסידים סביב שיעל'ה ושרו לו "אור זרוע לצדיק". שיתחדש (הטעות במקור) המלוכה שלו, ובית צדיקים יעמוד.

נאמר רק שהדרמה עדיין לא הסתיימה, אך כבר אפשר לומר ‏שההחלטה בסדיגורה תשפיע דרמטית על כל שאלות הירושה בעולם החסידי מעכשיו. כל הנושאים הרגישים כמו סדר האחים ומי הבכור, הצוואה ורצון הרבי, כוח העסקנים ודעתה של הרבנית האם – עוברים כעת טלטלה אדירה. בינתיים אפשר בהחלט לברך: מזל טוב חסידים!.

הטור פורסם בדף הפייסבוק של אלי ביתאן, עיתונאי חרדי ב'כאן מורשת'

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. אתה רציני?

    "אם אתם לא רואים את הקדושה המפעמת בנער הצעיר,אין זאת אלא שליבכם גס,ואמונת הצדיקים שלכם נפגמה ברבות השנים" כך כותב ה"עיתונאי" בכתבה…
    כתבת חנפנות בוטה כזו לא קראתי הרבה זמן…
    סך הכל ילד בן 24 שהתפקיד גדול עליו…. איזו קדושה יש בבחור הזה שנולד עם כפית זהב בפה? איפה אתה רואה קדושה בתמונות?
    אתה באמת רואה קדושה מפעמת בתמונה שלו??? או שאתה בא לצחוק עלינו

    אמת |
    הגב
  2. איך ראוי למנות ממשיך דרכו

    האדמו"ר "מתולדות אהרן" בצוואתו טבע את העיקרון שקבעו חז"ל, "אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נ"ה ע"א) וע"ז הוסיף בצוואתו כי הוא אישית ממליץ לבחור את בבנו בכורו ש.י., המלצה שנמחקה לאחר מכן על כתב היד. וע"ז קם הפולמוס הגדול, מי מחק על הצוואה. תחילה לא ידעו מה בכלל נמחק מהצוואה. בספר "נס להתנוסס" פונח תוכן ההמלצה המחוקה, ע"י מומחים ומיכשור מיוחד. הצדדים נחלקו מי היה אחראי על המחיקה, האם האדמו"ר מחק בעצמו לאחר כתיבת הצוואה, או מאן דהוא שם את ידו על הצוואה ומחק את ההמלצה. בכל אופן אין חולקין כי האדמו"ר ציווה שעל הציבור לבחור את מנהיגו, וכך אכן שורר שלום ואחווה בין שני החסידויות, כל אחד בחר את מנהיגו.

    חסיד דמוקרט |
    הגב