בהנחה שנושא הגרעון התקציבי יטופל בצורה מתאימה לאחר הקמת הממשלה, במבט לעתיד יש "גרעון" מסוג אחר שהוא זה שצריך להדאיג את כולנו. גרעון זה מתייחס לפער בין הפוטנציאל הגדול של המשק והחברה בישראל בעשורים הבאים, לבין התוואי הרב-שנתי שאנחנו נמצאים בו, שלצערנו אינו ממצה את היכולות שלנו. אי-מימוש הפוטנציאל מקורו בהיעדר תכנון אסטרטגי לטווח הארוך, כזה שמחייב התייחסות לסוגיות מבניות (סטרוקטוראליות) שדורשות ביצוע רפורמות יסודיות.
על התופעה הזאת, או הפער הזה, מעידים מחקרים שונים בארץ ובחו"ל. נציין כאן חלק מהממצאים הבולטים:
• פריון העבודה בישראל נמוך יחסית למדינות ההשוואה במערב, והפערים אינם מצטמצמים עם הזמן. נזכיר שעלייה של אחוז בפריון הכולל היא גם עלייה של אחוז בתוצר של המשק
• הפריון הנמוך נובע מפיגור בהשקעות בתשתיות ובהון הפיזי של המשק, מעודף רגולציה וביורוקרטיה, וממיומנויות יסוד נמוכות של העובדים במשק בהשוואה למדינות הייחוס (לפי מבחני PIAAC)
• ישראל בולטת במדדי הצפיפות בכבישים ובשימוש הנמוך יחסית בתחבורה ציבורית, ואלה פוגעים בצמיחה וברמת החיים
• על פי התוצאות של מבחני פיזה, 30% מתלמידי ישראל מקבלים חינוך והשכלה ברמה של מדינת עולם שלישי
• אף שאנחנו מוכרים כאומת הסטארט-אפ, ענפים רבים במשק, ובעיקר בתחומי המסחר והשירותים, עדיין רחוקים מיישום של דיגיטציה וטכנולוגיות מתקדמות אחרות
• בעיית יוקר הדיור עדיין רחוקה מפתרון. המגמות האחרונות מצביעות על קיומם של עודפי ביקוש, וכידוע מחירי הדיור שבו לעלות
• טיפול יסודי בסוגיות המבניות האלה הוא תנאי הכרחי למיצוי טוב יותר של היכולות של המשק, לשמירה על רמת תעסוקה גבוהה, וליצירת סביבה של צמיחה מכלילה בשיעור נאה, צמיחה שפירותיה יגיעו לחלקים גדולים של האוכלוסייה.
• תכניות לרפורמות ושינויים מבניים לא חסרות, אך בסופו של דבר, ההכרעות שצריכות להתקבל ע"י קובעי המדיניות, ותלויות במנהיגות בחזון שלהם.
• עם תחילת העשור החדש, כאשר מצבו של המשק הישראלי הוא טוב מאד על פי האינדיקטורים השוטפים, נוצר חלון ההזדמנות להיפרד מ- short termism ולהשקיע הרבה יותר בישראל של העשורים הבאים. תודה רבה.
תגובות