ביקורת ותדהמה בציבור החרדי בעקבות הוצאת הספר של מי שנחשב "הנביא" של משיח השקר שבתי צבי שר"י. בקרב גדולי ישראל הורו בעבר שלא לדבר על שבתי צבי שר"י מטוב ועד רע אחרי מעשיו הרעים שהחטיאו רבים. היו אף כאלו שלמדו בספרו כדי לראות מה הטענות בו אך כמובן שזה רק לחכם ומבין מדעתו וגם אז יש לגנוז אותו.
כעת למרבה התדהמה אחרי 350 שנה מיום חיבורו מתחכמים כמה אנשים ומוציאים לאור את ספר הבריאה בצורה נרחבת בירושלים. מדובר על מהדורה ביקורתית וניתוח שמוציא ליאור הולצר בעל חנות הספרים "הולצר ספרים" במרכז העיר ירושלים.
'ספר הבריאה' שיוצא כעת הוא ספר הקבלה הלוריאני הגדול שבו מפותח בו העניין השבתאי בשיא שלמותו. זה החיבור המרכזי של התנועה השבתאית לאחר ההתאסלמות שבתאי צבי שר"י. החיבור נכתב על ידי מחולל התנועה, רבי נתן מעזה שהוחזק כנביא על ידי גדולי ישראל של זמנו וקבע ששבתאי צבי הוא המשיח. בספר, הוא נותן טעם עמוק להתאסלמותו והוא רוצה למנוע התאסלמות המונית בעקבות מעשהו של שבתאי צבי.
'ספר הבריאה', אשר נכתב בשנת 1670 על ידי אברהם נתן בנימין בן אלישע חיים אשכנזי, המכונה נתן העזתי, הוא רבי נתן מעזה הועתק במספר כתבי-יד ששרדו ומצאו את דרכם למקומות רבים. פרופ' חיים וירשובסקי ז"ל אסף אותם בצורה מורכבת בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, באוניברסיטה העברית בירושלים. וירשובסקי החל במפעל של עריכה מדעית של החיבור ופרסם חלק קטן ממנו כשבמהלך העבודה עליו הוא נפטר.
כעת, זוהי המהדורה המלאה, כשהיא מלווה במחקר שיטתי ומקיף. המחקר מוגש בנפרד מהטקסט המקורי כך שקורא שיבקש לקרוא את הטקסט ללא הניתוח יוכל לעשות זאת בקלות ואם הוא ירצה להתעמק במחקר עצמו הוא יוכל להוסיף על ידיעותיו.
השבתאות הייתה מאוד חזקה באותם הימים והייתה אמונה חשאית בשבתאי צבי כמשיח ומצד ההנהגות שלו היו בעיות של עבירות וכד'. ש"י עגנון מספר על יהודי שהיה אוכל בתשעה באב במרתף שלו חצי כזית לחם ואומר שאם שבתאי צבי משיח הרי שאכל בתשעה באב ואם לא אז אכל פחות מכזית. הפחד גרם לחכמים לחשוד. לשבתאי צבי היה תלמיד בשם נתן העזתי. הרמח"ל היה משתמש בייחודים שלו. רבי ישעיה בסאן שאל אותו כיצד הוא עושה זאת? עונה לו הרמח"ל רימון מצאתי קליפות זרקתי ותוכו אכלתי, ואף מכנה אותו רבי נתן. הרמח"ל כתב ספר בשם "קנאת ה' צבאות" והוא נגד השבתאות. השבתאים הצדיקו את שיטתם בזוהר הרמח"ל לקח את מקורותיהם ודחה את שיטתם.
בספר תולדות המקובלים (דוד כהנא אודיסה תרעג, עמוד 114) מספר שהשפעת שבתי צבי המשיך גם אחר שהתאסלם, ואז בהשתדלות רבני קושטא גורש ע"י השלטונות מקושטא למדינה רחוקה שאינו מאוכלסת ביהודים. "והרבנים מקושטא, אנדריפול, איזמיר, סאלוניקי ושאר קהלות ישראל גזרו בחרמות ואלות שלא להזכיר עוד את שם המומר ש"צ הן לטובה והן לרעה". הוא מציין לתה"ק (=תורת הקנאות) עמו' כה.
כנראה לא הייתה כוננת 'רבותינו ואבותינו' להכשיר או לעמעם דמותו של ש"צ, אלא רצו להשתיק הפולמוס וההתנצחות סביב דמותו ובכך לסגור פרשה כאובה זו אחר שנשלח לארץ גזירה. כנראה כעבור כמה דורות נטשטשה בזיכרון הקולקטיבי את הרקע לנוסח הכרוז הנ"ל וניתנה לה פרשנות מעט שונה.
1 תגובות