רגיש: היחסים השבריריים בין הזוגות הנישאים להורים

פרידות, ויכוחים, עצבים: אלו מעט מה שעוברים בני זוג צעירים זמן קצר לאחר נישואיהם – בשל התערבות ההורים. מה הגבול? ומה מותר ומה אסור לומר להורים?

 "בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (יהיה ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.

— משנה, סוטה ט׳:ט״ו

 

היחסים בין כלה לחמותה, בין חתן לשוויגער, לא היו מורכבים ותלותיים יותר כמו בעידן הנוכחי – הנגיש, החדשני והמפותח.

הקידמה אולי פתרה לנו כמה צרות, אך הותירה פתח לעוד כמה אחריה שימלאו את מקומה. לדוגמא, אם בעבר בני זוג היו יכולים להתנייד מבני ברק לירושלים באוטובוס בלי טלפון נייד צמוד שמשמש את בני הזוג, אזי שהיום כבר השוויגער יכולה להרים טלפון בכל צומת דרכים בו נמצאים בני הזוג, ולפעמים, לבני הזוג נמאס מה"צינתוקים" הבלתי פוסקים והם מכבים את המכשיר. וכאן קמה השויגער, ומוחה על כך "שלא ענו לה" ו"אתם מתנתקים".

הפרצופים שיקבלו לאחר מכן את הזוג הטרי, יעידו כאלף עדים על היחס העויין השורר בין הכלה לשויגער או בין החתן לשויגער, ומכאן הדרך לפיצוץ קצרה. הזוג מתרחק מבית ההורים ומקפיד להגיע כמה שפחות אל הורי הכלה/החתן.

לפני הנישואין, האם מגדלת את בתה (או את בנה). מכבסת/ מחתלת/ מלבישה/ קונה לה בגדים בלי סוף, רוחצת/ לוקחת אותה למסעדות ואירועים. לעתים, האם לוקחת את הקשר הבריא הזה – למקום אובססיבי.

אחרי החתונה, הכלה עושה את אותן פעולות שהאם עשתה, אותם פעולות שמנינו לעיל: כעת היא נמצאת בין הפטיש לסדן, ובכך הופכת לאם השנייה המתחרה על ליבו של בעלה, וזה כמובן יכול להחריף במקרים קיצונים יותר – כפי שנפרט להלן.

הבעיה הגדולה מתרחשת לאחר הנישואין, כשההורים, בדרך כלל השויגער, לא יודעים קצת להרפות ורוצים להרגיש ממש מחוברים לחיי הילדים שחיתנו. מכאן הדרך לפיצוץ לעתים קרובות – קצרה.

 

האמא התערבה באובססיביות – הזוג ניתק מגע

 

חנה, בחורה ירושלמית, נישאה לפני כמה שנים לחנוך, בחור ישיבה שחובש את ספסלי בית המדרש של הישיבות הטובות בבירה. שום דבר לא הכין את חנוך לקצר בין אמו לבין רעייתו.

הקרב ביניהן הלך והתלהט עם השנים ורק החריף. בתחילה הזוג ביקרו אחת לשבועיים, אחר כך זה הפך לפעם בחודשיים, ומאוחר יותר לפעם בשנתיים. איך התפוצץ הקשר ומה המניע לכך? קשה להקליד בכתבה אחת את הסיפור המפורט, אך הטונים וחילופי המילים בין הכלה לחמות הגיעו לשפל המדרגה. התיעוב, השנאה והאיבה בין השתיים רק הלכו והתגברו עם השנים והיו לחזות הכול. "את גנבת לי את הילד", "מרשעת", וכו'.

לשיא, היה זה באחד הימים כאשר האם ביקשה מבנה לעזוב את אשתו, נוות ביתו. הבעל כמובן שענה בשלילה וניתק את הקשר לכמה חודשים.

הדס, בחורה המתגוררת בירושלים, חוותה על זרועה את ניצני הקשר העוטף והחונק של אמה, לאחר שזאת שגידלה אותה ביקשה לעזוב את  בעלה, אהוב ליבה. בני הזוג הלכו לרב שהורה להם להתנתק מהאם על אחת.

נועם, הוא בחור שגדל בישיבה בבני ברק. אולי קצת מופנם אך כזה שיודע מה הוא רוצה מעצמו. מהר מאוד זיהה נועם כי הקשר בין הבת אליה נישא לאם – הוא חריג ביותר, האם דרשה מהבת להביא ילד לעולם, להתגרש ואחר כך לחזור להתגורר אצלה עם הילד. התכנית ההזויה כמובן נותרה רק במוחה של האם, שעד היום אינה פוסקת מלרדוף את בני הזוג, וזוממת כיצד להפריד בין השניים.

וכך הוא סדר יומה של האם, שסיפורה הגיעה לידינו: בבוקר היא מתקשרת לבני הזוג, שולחת הודעות, ומנסה לפלס דרך אל ליבם. אך הם פשוט לא עונים, ומתעלמים ממנה.  לשיא היה זה כאשר האם פרצה באחד מן הימים אל ביתם של בני הזוג והתעמתה עם בני הזוג באופן חריף שכבר היה עלול להביא לפיצוץ. האם דרשה מבתה לארוז מזוודות ופשוט לצאת מהבית. הנתק נמשך עד עצם היום הזה, וכל אפשרות לגישור שנעשה עד כה – לא הועיל.

צריך להבין גם ללב האם או השויגער: לפעמים החתנים והכלות צריכות לדעת לכלכל בחכמה ובתבונה את צעדיהם מול ההורים שגידלו את ילדיהם. נכון , אין זה פשוט כלל, ההורים סונטים לא אחת בילדיהם, עוקצים במילים שגורמים לפגיעה אנושה במרקם היחסים השברירי, אחרי שבוע או שבועיים, ואז צריך להעמיד אותם על הטעות שביצעו ולנסות להחזיר את טיב היחסים עד למשבר הבא.

יועץ חינוך עימו שוחחנו, אומר כי מבחינת ההלכה, יש הוראה ברורה, "כבד את אביך ואת אמך", בלי טריקים ובלי שטיקים. "המתח והאיבה בין ההורים לבין בני הזוג לא מוסיפים לשקט נפשי, ולכן, מוטב, שהילדים יעשו מאמץ, ולמרות כל הקשיים יתעלו מעל עצמם.

"לפעמים, במקרי קיצון בהם ההורים מתערבים בשלום בית, יש לקחת צעד אחד לאחור ולחשב מסלול מחדש. תנסו לדבר על ליבם להסביר להם על גודל הנזק. אך אם זה לא מועיל – צריך להתרחק, הקן המשפחתי חשוב לא פחות מכיבוד אב ואם".

פעמים רבות, אומר היועץ, חבל בכלל לחפש אשמים: ייתכן שכולם אשמים, ייתכן שאף אחד לא. זה צירוף של הרבה גורמים שגורם למתח הזה בין הזוג להורים. מה שחשוב, הוא מוסיף, זה לנסות תמיד לנטרל את הגורם המפריע, יהיה מי שיהיה. לא לדבר אתו על נושאים רגישים מחד, לא לשתף יותר מידי – אבל כן לשמור אתו על קשר, לדאוג לאי פירוד החבילה.

"כל נושא הנישואין בתחילתו הוא רגיש", הוא אומר, "וכשמוסיפים למשוואה גם מתח מול ההורים, זה בכלל מתכון להרס. לכן צריך בהחלט להקדיש הרבה חשיבה בנושא הזה, של כיבוד כל הצדדים תוך הצבת גבולות משמעותית".

1 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. שויעגר חטטנית וחסרת טאקט

    על כן יעזוב אדם את אביו ואימו ודבק באשתו
    לעיתים ההורים סובלים מבעיות אישיות קשות ומשליכים את הבעיות על הילדים הרכים שזה עתה התחתנו . לעיתים זוהי קנאה של ההורים בבני הזוג . או חמות בכלתה. לטובת בריאות נפשם והתחלת חיים ברגל ימין טוב יעשה הזוג שיתרחק

    יעקב |
    הגב