שגריר ארה"ב חושף: "בנט וליברמן הכשילו את הריבונות כדי להפיל את נתניהו"

בספרו החדש שראה אור לאחרונה, השגריר לשעבר דיוויד פרידמן מתאר כיצד עריקתו של אביגדור ליברמן מהגוש העצימה את חוסר היציבות הפוליטי ועיכבה את פרסום תכנית השלום. בעוד ישראל נקלעת לסחרור פוליטי ומערכות בחירות עוקבות, ניסה פרידמן לנצל את הזמן. ביוני 2019 התכנסה בבחריין ועידה כלכלית בו דובר על השקעות בשטחי יו"ש במסגרת 'תכנית המאה'. זו הייתה סוכריה לפלסטינים, אותה הם אמנם דחו, אבל המהלך סיפק אליבי למדינות ערב המתונות לתמוך בהמשך בתוכנית. כך ע"פ 'מידה'.

בנובמבר 2019 הצליח פרידמן לשכנע את פומפאו לבטל את הגדרת ההתיישבות ביו"ש כבלתי-חוקית. זה היה צעד לא-פשוט מבחינה משפטית אך פרידמן כופף את הממסד של מחלקת המדינה בשילוב עם עבודת שכנוע של נתניהו מול ידידי ישראל בקונגרס, ולמרות התנגדות השמאל בישראל וידידיהם בארה"ב (J-Street ואחרים).

בינואר 2020 הגיעו האמריקנים למסקנה שאם התוכנית המלאה לא תוצג כעת, קמפיין הבחירות המתקרב לנשיאות בסוף אותה שנה יגרום למסמוס ההזדמנות. התוכנית הייתה מוכנה וכללה הישגים מרשימים עבור ישראל, בין היתר החלת ריבונות ובנייה ללא הגבלה בכ-30% משטח יו"ש, כולל בקעת הירדן ושטח השיפוט של ההתנחלויות.

במידה והפלסטינים לא היו מקבלים את התנאים המקדמיים להכרה במדינה הייתה ניתנת האפשרות להחיל ריבונות גם ביתר שטחי C (30% נוספים). ה"מדינה" הפלסטינית בסיום המשא ומתן הייתה אמורה להיות בעצם אוטונומיה: מפורזת, בשליטה ביטחונית ישראלית, ללא בריתות עם גורמים עוינים וכאשר ישראל שולטת בגבולותיה.

מכיוון שבחירות נוספות בישראל במרץ 2020 עמדו מעבר לפינה, פרידמן רצה לוודא שהתוכנית תצא לדרך גם אם גנץ ייבחר, ובכל מקרה לממשל היה חשוב שגם האופוזיציה תשתף פעולה. ב-23 בינואר ביקר סגן הנשיא מייק פנס בירושלים, ובמסיבת עיתונאים אמר בתמימות שנתניהו המליץ שגנץ יוזמן גם הוא לטקס. גנץ נעלב שהוא מוזמן מטעם נתניהו ולא על ידי טראמפ, למרות שבעבר הסכים בשיחות עם פרידמן לתוכנית, כעת סירב לשתף פעולה. הפתרון היה להזמין אותו יום לפני הטקס לפגישה אישית עם טראמפ. נתניהו לא אהב את הרעיון אבל התרצה לאחר שכנוע מצד פרידמן.

ב-27 בינואר גנץ נפגש עם טראמפ לפגישה שהוגדרה כטובה. גנץ אמר לטראמפ שהוא מקבל את התוכנית אך זרק את הפצצה: הוא ביקש מהנשיא לא לאפשר לנתניהו להחיל את הריבונות לפני הבחירות. הסיבה כמובן הייתה למנוע מנתניהו רווח פוליטי מהחלת הריבונות, ולצורך כך היה גנץ מוכן לפגוע במתיישבי יש"ע ובמדינת ישראל. "ישראל לפני הכל" היא סיסמא יפה אך במציאות היא הושמה בצד למען רווח פוליטי צר.

ביום למחרת התקיים הטקס החגיגי בבית הלבן. פרידמן מתאר את אי-ההבנה ששררה במשך שבועיים אחר כך. נתניהו נלחם להכריז מיידית על ריבונות בבקעת הירדן, אזור שלא דרש מיפוי מפורט כפי שנדרש ביתר יו"ש. אלא שקושנר, במצוות טראמפ, לא היה מוכן לשמוע. פרידמן ראה את הצדק בשני הצדדים וניסה לתווך אך לחץ הבחירות המתקרבות בישראל סיבך את התמונה. הפתרון נמצא בהקמת ועדת המיפוי בנוהל מהיר, ופרידמן אף התנדב לעמוד בראשה ולהאיץ את התהליך. נתניהו הרגיש נפגע, ובצדק, לדעת פרידמן. הוא לא הונה את הציבור הישראלי. הייתה כאן אי-הבנה, ובקשתו של גנץ מטראמפ לעכב את הריבונות כנראה חיסלה את הסיכוי שעוד נותר.

אלא שמאמצי החבלה של גנץ לא הסתיימו כאן. ממשלת האחדות הוקמה ב-17 במאי, ובמהלך השיחות גנץ דרש וטו על החלת הריבונות. פרידמן ניסה להוריד אותו מהדרישה ולבסוף הוחלט, בעקבות הלחץ של גנץ, שריבונות לא תוכרז לפני ה-1 ביולי. לאחר הקמת הממשלה פרידמן ניסה, ללא הצלחה, לשכנע את גנץ להסכים להחלת ריבונות בשלבים אך לטענת השגריר, גנץ מנע את הריבונות כדי למנוע מנתניהו את הרווח האלקטורלי.

באחת השיחות פרידמן אמר לגנץ ולאשכנזי: "באיזה אחוז מהשטח אתם מוכנים שתוחל ריבונות בשלב הראשון?" תגובתו של גנץ הייתה: "אני אתן לך תשובה כאשר אקבל מנתניהו ערבויות שהוא יקיים את העסקה בינינו (הסכם הרוטציה)". שוב, פוליטיקה לפני הכל.

יתכן מאוד כי גנץ הושפע גם מהתבטאויותיו של שותפו לשעבר, יאיר לפיד, שנלחם על אותו אלקטורט. באותו הזמן ממש לפיד הכריז בגלוי, עם חזרתו לתפקידי יו"ר האופוזיציה כי יתנגד להחלת הריבונות ביהודה ושומרון. הוא האשים את נתניהו בכך שהוא עוסק רבות בענייני הריבונות כ"הסחת דעת". התנגדות האופוזיציה הגיעה גם לנשיא טראמפ וציננה את התלהבותו. זכרו זאת כאשר לפיד, כדרכו בקודש, ינסה בקרוב להצטייר כמגינם של מתיישבי יו"ש, ויתקוף את נתניהו שלא סיפק להם את הריבונות.

בין כל האירועים הפוליטיים הבלתי-פוסקים, נדהם פרידמן לגלות כי שני ראשי מועצות מיו"ש, יוסי דגן ודוד אלחייני, טוענים בתקיפות נגד התוכנית פורצת-הדרך עליה עמל כה קשה, וטענו כי תיצור מדינת טרור פלסטינית. ההדלפות לעיתונות היו מלאות שקרים ועיוותים. בפועל כאמור, שום מדינה פלסטינית לא הייתה מוקמת לפני שהפלסטינים היו מקבלים ומבצעים שורת תנאים מחמירים, וגם אז היו מקבלים לא יותר מאוטונומיה.

חלק מראשי יו"ש אף הרחיקו לכת ופנו לבסיס הכוח של הנשיא טראמפ בקרב הנוצרים האוונגליסטים, על מנת שיפנו לנשיא ויודיעו על התנגדותם. כאשר פרידמן פנה לדבר עם ראשי ציבור ביש"ע הוא נדהם לגלות כי שניים מהם, שכלל לא ידעו אנגלית, הודו בפניו שאפילו לא קראו את התוכנית ואין להם תרגום שלה. פרידמן התפוצץ:

אתם מדליפים לתקשורת שקרים בוטים על התוכנית, מטעים את הציבור, מפזרים האשמות ארסיות על הידיד הטוב ביותר שהיה לכם בבית הלבן, ומעולם לא קראתם את התוכנית?!? מה לעזאזל נסגר אתכם?!?"

פרידמן מסכם בספרו כי ההאשמות הלא-מוצדקות שנשמעו מצד חלקים בימין הישראלי והפנייה לבסיס האוונגליסטי זרעו מבוכה בבית הלבן, דבר שדווח לו על ידי ראש הסגל של טראמפ מייק מדוז. הדבר עיכב את מימוש התוכנית, במצב שבו ממילא הייתה תשומת לב פחותה למזרח התיכון עקב התפשטות מגפת הקורונה.

אשמתו של ליברמן בסיכול הריבונות הולכת כאמור הרחק אחורה, לבחירות אפריל 2019, לאחריהן סירב להצטרף לממשלת ימין בתירוץ של סירוב לשבת עם החרדים. פרידמן מספר כיצד הגיע בעצמו לליברמן לנסות לשכנע אותו. הוא הסביר לו שארה"ב עומדת לפרסם את החזון לשלום, חזון שמתאים מאד לדעותיו, אך לצורך כך נדרשת ממשלה יציבה.

לליברמן לא היה אכפת. הוא רצה רק לסלק את נתניהו. במבטא רוסי כבד הוא אמר לשגריר שזו "משימה בלתי אפשרית" -Mission Impossible. פרידמן מסכם כי הנטייה של ליברמן נגד נתניהו הכשילה את הצגת התוכנית כבר אז, בקיץ 2019, כאשר היה עוד זמן רב למימושה.