תגלית מדעית חדשה: דבורים רעבות יכולות לגרום לצמחים לפרוח מוקדם יותר

בשורה טובה לחקלאים

שמלכות הדבורים מגיחות ממצב שינה, הן צריכות לאסוף אבקה וצוף כדי להתחיל את מושבותיהן החדשות. אם הם יתעוררו מוקדם מדי, יתכן שלא יהיו מספיק פרחים בפריחה. כעת, החוקרים גילו שלדבורים יש דרך להזמין אוכל מהיר: הן מכרסמות חורים בעלים, מה שמדרבן צמחים לפרוח שבועות לפני לוח הזמנים. שאלות רבות נותרות לגבי פרטי אסטרטגיה זו ואופן התפתחותה.

"זה בהחלט מפתיע", אומר לארס צ'יטקה, אקולוג התנהגותי מאוניברסיטת קווין מרי בלונדון. "אנו רק בתחילת הבדיקה של התופעה".

חוקרים במכון ETH בציריך נדהמו מהגילוי כאשר הבחינו בסימני נשיכה מוזרים על העלים בזמן שבחנו כיצד הדבורים מגיבות לריחות צמחיים. הם הוסיפו דבורי דבורה לחממה מחקרית וצפו בהן נוקבות חורים בצורת חצי ירחים. בתחילה, החוקרים חשבו שהחרקים אולי ניזונים מנוזלים מהעלים, אבל הדבורים לא נשארו מספיק זמן כדי להשיג הרבה. נראה שהן גם לא לקחו חלק מהעלים בחזרה למושבותיהם.

תצפית מרכזית – שדבורי הדבורה מהמושבות עם פחות אוכל פגעו בעלייה בצורה נלהבת יותר – הציעה מטרה נוספת. החוקרים תהו האם הפגיעה גרמה לצמחים לפרוח מוקדם יותר, וסיפקה אבקה למאביקים הרעבים. אחרי הכל, צמחים מסוימים מזרזים את פריחתם כאשר הם נלחצים על ידי מחלות או בצורת מכיוון שאיומים אלה מספקים תמריץ להתרבות מוקדם יותר. אך איש מעולם לא הראה שמאביק יכול לעורר פריחה. "חשבתי שמדובר בקליעה ארוכה", נזכר מארק מסר, ביולוג אבולוציוני ב- ETH ציריך שהוביל יחד את המחקר.

החוקרים הקימו ניסוי חממה עם חרדל שחור (Brassica nigra), יבול שהם חקרו. עשרה צמחים הוכנסו לשקיות רשת עם דבורי דבורה שלא אכלו אבקה במשך 3 ימים; הם המשיכו לכרסם חמישה עד 10 חורים בכל צמח. בממוצע, אותם צמחים פרחו לאחר 17 יום; צמחים לא פגומים שלא נחשפו לדבורי דבורה ארכו בממוצע 33 יום, כך מדווחים החוקרים היום במדע. בניסוי דומה צמחו צמחי עגבניות את פריחתם ב 30 יום. "גודל האפקטים הוא עצום", אומר מסשר.

נראה כי הרעב מניע את הדבורים: ניסוי במעבדה נוסף הראה שדבורי הדבורה שהופלו מאבקה חתכו פי ארבעה חורים כמו דבורי הדבורה שהוזנו במלואה. כאשר החוקרים הניחו עציצים ומושבה של דבורים על גג בקמפוס ETH ציריך בתחילת האביב, לפני שפרחים פרחו, הדבורים הדבורות חתכו חורים בעלים. אולם ככל שהאביב התקדם, והפך יותר אבקה לזמינה, הדבורים יצרו פחות חורים חדשים. החוקרים שמו לב לשני מינים בריים – דבורי דבורה אדומות וזנב לבן – שמנקבים עלים, מה שמרמז כי ההתנהגות עשויה להיות נפוצה. "זה היה מרגש ביותר", אומר קונסואלו דה מורייס, אקולוג כימי ב- ETH ציריך שהוביל יחד את המחקר.

כדי לברר אם נזק העלים בלבד מעורר את הצמחים לפרוח מוקדם יותר, חתכו החוקרים חורים בגודל דומה בעלים. הצמחים האלה פרחו מוקדם יותר מבקרות הביקורת, אך לא מוקדם יותר מהם שננשכו על ידי הדבורים. אפשרות מסקרנת, טוענת צ'יטקה, היא כי הרוק של הדבורים עשוי להכיל כימיקלים המעוררים פריחה – בדומה לכימיקלים ברוק של חרקים אוכלים צמחים המעוררים תגובות הגנה מהצומח. החוקרים מקווים לחקור את הרעיון הזה ולחקור איתות כימי בתוך הצמחים לאחר שננשכו. "זה יהיה חלום של גננות אם תוכל למצוא איזו ביוכימיה בעלות נמוכה יחסית שלמעשה תאיץ את הפריחה", אומר צ'יטקה.

אולם החוקרים עדיין תוהים כיצד התפתחה התנהגות כזו, שעשויה להועיל גם לצמחים על ידי משיכת מאביקים מוקדמים. אין זה סביר שדבורים עובדות לומדות את הטריק: הן חיות רק חודש אחד ולא הספיקו לראות את תוצאות עבודת היד שלהן. אם ההתנהגות אינסטינקטיבית, קשה להבין איך זה היה מתחיל, אומר צ'יטקה. איזה תועלת ראשונית, למשל, האם העלים הפוגעים היו מביאים לדבורים? לבסוף, כדי לעזור למושבה שלהם (ולא למרוחקת), הדבורים יצטרכו לשמור על הכרסום שלהן קרוב לבית. "כל זה איכשהו התרחש בתהליך ניסוי וטעייה אבולוציוני," אומר צ'יטקה, "זה מפתיע."

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *