הכוכב החדש במשפחת ולדר: משה ולדר בראיון ראשון

עם טורים סאטירים שבועיים, כתיבת תוכן לחבורת תרי"ג (כולל בהגדה החדשה) ואפילו כתיבת מילים לשירים, משה ולדר הולך בדרכי אביו, חיים ולדר, ועם זאת מפלס לו דרך שונה במקצת. כעת הוא מדבר על הכל (וגם על האסון שפקד את המשפחה החודש), בראיון ראשון

הם נמצאים בדרך כלל מאחורי הקלעים, אבל מניעים תהליכים שלמים וגדולים. בחול המועד פסח תשע"ט 'אקטואליק' מגיש פרויקט מיוחד: האנשים ששווה לכם להכיר.

והפעם: משה ולדר, סופר וסאטיריקן. בנו של הסופר חיים ולדר

 

את השם "ולדר" בהקשר של כתיבה וסיפורת אתם מכירים כמובן מהסופר החרדי המצליח ביותר, חיים ולדר. אולם קוראי העיתונות החרדית נחשפו בשנים האחרונות לכוכב החדש במשפחת ולדר – משה (מוישי) ולדר, בנו של חיים, שמפלס גם הוא אט אט את דרכו בעולם הכתיבה.

בשנים האחרונות הוא כותב טור שבועי וסיפורים שונים בעיתון 'בקהילה', כתב כתמלילן מילים למספר שירים, זאת לצד כתיבת תוכן לחבורת תרי"ג, שאביו חתום עליה יחד עם הצמד ברמן-הלפרט, ויחד עם זאת – עדיין חובש את ספסלי הכולל.

בראיון ראשון, מרחיב משה ולדר על מה שלקח מאביו, על עולם הכתיבה החרדי כיום, וכמובן גם על אחיו צביקי ז"ל, שנפטר לפני כחודש ימים, לאחר מחלה קשה ולאחר שהציבור החרדי כולו התפלל עליו.

 

"התחלתי מכתיבה למגירה"

 

משה, איך נכנסת לעולם הזה של הכתיבה?

"מגיל צעיר יחסית כתבתי למגירה", מספר משה ולדר ל'אקטואליק'. "זה היה בעיקר קטעי סאטירה ושירים בחרוזים שאותם הייתי מראה למעגל חברים מצומצם ולמשפחתי הקרובה. בישיבה קטנה למשל כתבתי את המערכון של פורים, וכשעזבנו את הישיבה עם כל הקלישאתיות שבדבר – הקראתי קטע ארוך בחרוזים.

"אבי שליט"א הבחין מילדות שאני נוטה להומור, ולכן רכש לי כל ספר הומוריסטי שניתן היה לאפשר לילד דתי. הוא בפירוש עודד אותי ללכת לכיוון הטבעי שלי. לא ניסה לכוף עליי את הכתיבה שלו".

עד כמה אביך מעורב בעשייה שלך?

"אני מאמין שהנטייה הטבעית של אנשים היא לומר הוא "הבן של…" וזו תופעה ידועה שעלולה להפריע לילדים של אנשים מפורסמים להוציא את הכישרון שלהם החוצה, כי הם פוחדים מהציניות ומהביקורת, ולפעמים גם מהחשש שאולי באמת אין בהם כישרון רק שהשם של אבא מספיק, אבל אני שמח ומאושר שלא נתתי לזה להפריע לי ופשוט זרמתי עם זה.

"אבי מצידו דחף אותי "להוציא את הכתיבה מהמגירה לבני האדם" (ביטוי שלו) אך עם זאת אמר לי: "אני אפתח לך דלתות אבל לא אשבור דלתות". אני אפנה לאנשים שאני מכיר כמו שאני עושה לכל כותב שאני מאמין בו, ואולי קצת יותר. אבל משם ואילך תהיה אתה לבדך.

"לדעתי הוא היה מאד זהיר בעניין. לא רצה לגרום לכך שאנשים יתנו לי לכתוב כי אני הבן שלו, אלא כי אני כותב טוב. ברגע שראה הסתייגות קלה מצד עורך – הוא חתך. בסופו של דבר נמצא מי שהתלהב מהתוכן. ומשם ואילך אבי לא התערב ולו בנקיפת אצבע".

ולדר מוסיף ומספר כי "בנושא תרי"ג למשל, דוקא משום שאבי הוא שותף לעשייה הוא נזהר שבעתיים. הביא חומרים שלי בלי לומר שמדובר בבן שלו. אמר שזה מישהו שלא רוצה להיחשף. רק לאחר שהדברים שלי פורסמו כמה חדשים, אמר לברמן-הלפרט בגאווה בלתי מוסתרת: "תכירו, הבן שלי מוישי הוא הכותב האלמוני…"

"לאחר נישואיי, המשכתי לכתוב לצד לימודיי בכולל. כלל לא חשבתי שאלך לתחום העיתונות והכתיבה המקצועית.

"כעבור זמן מה, בעידודו של אבי, שלחתי את הקטעים שלי לכמה עיתונים, עד שינון פלח היקר, שתמיד אזכור לו את זה, נתן לי את ההזדמנות והכניס אותי לעיתון "כל ישראל", שם כתבתי טור שבועי תחת הכותרת "משל ושנינה" במשך קרוב לשנתיים, ולאחר מכן שלמה קוק עורך "בקהילה" והרב אריה לייב פפר, מנכ"ל העיתון, הסכימו לצרף אותי לשורת הכותבים בטור הסאטירי "על דא ועל הא".

"אבי תמיד היה מעין מנטור שלי, עד היום הוא עדיין נותן לי עצות והכוונה. באופן כללי אבא שלי הוא אדם שיש לו את היכולת העצומה לתת את הדחיפה לאנשים כדי שיתקדמו ויעמדו על הרגליים. כשמדובר במשפחה שלו זה הרבה יותר מזה. הוא מאמין בך, נותן לך גב וממש בוער לו שתצליח".

חיים ולדר – צילום: קול חי

 

"הכתיבה שלנו צינית, יש קווי דמיון"

 

איזה דברים לקחת מאביך, כהשראה, ומה חידשת אתה בעולם הכתיבה?

"כמובן, קודם כל יש לציין שעדיין יש לי הרבה להתקדם כדי להגיע לרמת הכתיבה של אבי, שנוגע באנשים בכל רחבי העולם. בכל מקרה, הכתיבה שלי ושל אבי מאד שונה אבל אפשר למצוא בינינו קווי דמיון. הכתיבה היא מאד צינית ולא נוטה להתפייט יתר על המידה. יהיו תעלולי כתיבה והרבה הומור אבל הכתיבה לא תתעכב על תיאור של אגל טל על גבי עלה או שפך נחל שמפעים את הלב. עם זאת בעוד שאבי בעיקר נוטה לעסוק במסרים חדים, גם אם הם מסתתרים מאחורי הסיפורים מלאי הרגש, אני נוטה לעסוק בפרטים הקטנים של הסאטירה (שבעיקרה היא ביקורת, אבל אני לוקח את זה למקום יותר עממי שבו כל אחד מוצא את עצמו כחלק מקהילה) ולעיתים בדברים נוגים על גבול הפילוסופיים".

ספר לנו קצת על העבודה במיזם הזה של חבורת תרי"ג. איך התחילה, איך אתה מתחבר לזה?

"דרך אבי, הכרתי את אריאל ברמן ואת מנחם הלפרט מחבורת תרי"ג והתחלתי לעבוד שם, למרות שמעולם לא התנסיתי קודם לכן ביצירת תוכן לילדים, אבל כנראה משהו מהביטחון העצמי של אבי בכל אופן הגיע בירושה… פשוט נכנסתי אל המים, וזה עבד טוב ברוך השם".

קצת על ההגדה החדשה של תרי"ג שאתה חתום עליה?

"לאחרונה יצאה ההגדה של פסח מבית חבורת תרי"ג שהרבה מהחומרים שם עובדו ונערכו על ידי. עם זאת, אני מבין שללא מערכת משומנת כמו שיש בתרי"ג, ועם מנצח על המלאכה בחן רב וביעילות כמו ידידי אריאל ברמן – דברים כאלה לא יכולים לצאת לפועל. הם עובדים שם ללא הרף סביב השעון וזה פשוט בית חרושת אמיתי לתוכן משובח.

"אני חושב שכל אחד שיש לו כישרון מסויים צריך לנסות להוציא אותו מהכח אל הפועל. בכל מיני זוויות של החיים ניצבים אנשים שיכולים לעזור לו לעשות את זה אבל גם עם פרוטקציה זה בפירוש דורש מאמץ".

הגדה של פסח תרי"ג

 

"צריך מאד להיזהר בכתיבה הסאטירית"

 

עד היום אתה כותב טורים שבועיים ועורך ספרים יפים. האם אתה מתכנן יום אחד להוציא ספר משלך?

"אני יותר ממתכנן… בימים אלה אני משלים ספר שאני עובד עליו כבר תקופה ארוכה ובעזרת השם מתכנן לסיימו עד סוף הקיץ. זה יהיה ספר לילדים ונוער שעוסק בין השאר בנושאים האהובים עליי: טכנולוגיה בעתיד וההשפעה שלה על בני האדם, זה סוג של מדע בדיוני, כמו שתוכלו למצוא גם בקומיקס האחרון של תרי"ג "בתעלומת העכבישים השחורים".

בשנה אחרונה יצאו שני שירים שהולחנו למילים שלך. האם יש לך כיוון לצאת לדרך מוזיקלית משלך?

"האמת שתמיד כתבתי והלחנתי שירים. לאחרונה שני שירים שכתבתי, "גדול השלום" של רולי דיקמן ו-"זה היום שלכם" של יהודה פליישמן, התפרסמו וברוך השם זכו לאהדה רבה. תודתי נתונה לאמרגן עוזר דרוק על הסיוע שנתן לי בתחום הזה.

"אני לא אהיה זמר אבל אני מקווה שבהמשך עוד שירים ולחנים שלי יראו אור ויגיעו לאנשים".

חלום שאתה רוצה להגשים?

"לכתוב ספר בשיתוף עם אבי שליט"א, זה משהו שבעזרת השם עוד יקרה".

האם אתה רואה סוג של שליחות בכתיבה הסאטירית?

"הסאטירה החרדית היא תחום שצריך מאד להיזהר איתו. קודם כל כדי שלא לפגוע באנשים חלילה, ובנוסף לכך חובה על הכותב החרדי שיימצא מעט מסר בכתיבה שלו. זאת הסיבה שמאז ומעולם הסאטירה החרדית התמקדה בעיקר בביקורת פוליטית כנגד דעות שעומדות בסתירה לדעת תורה, בבחינת 'ליצנותא דעבודה זרה'.

"אחד מרבותיי בישיבה פעם אמר לי שאם אכתוב בעיתון שתמיד אדאג לכך שהקורא יקום עם חידוש או תוספת מסויימת שיש בה תוכן.

"אני משתדל מאד ליישם את זה ולכן לעיתים הטורים שלי עוסקים בהשפעות הטכנולוגיה על המין האנושי תופעות כמו 'התמכרות לחדשות' או העובדה שאנשים הפסיקו לדבר זה עם זה.  זו עבודה קשה משום שזה פחות מצחיק ולכן חייבים לשחד את הקוראים עם שנינויות ומשחקי מילים.

"בנוסף לכך, אני אוהב לתפוס את החולשות הקטנות שאנחנו מסתירים מאחורי החזות הקשוחה והרשמית שלנו (תורים בבית מרקחת, אנשים שאין להם חוש טכני וביקור מלחיץ ב'חמי יהופיץ' לשם הורדת המתח), ולהאיר אותם מזווית מחוייכת כדי שנבין שבסופו של דבר כולנו עשויים מאותו חומר אנושי שעשוי גם מחולשות.

"אני חושב שכדאי שההומור המשובח ימשיך להיות נחלתו של הציבור החרדי. יש כל כך הרבה דברים קטנים שאם מאירים אותם באור הנכון (או הלא נכון…), יכולים לשמח את הלבבות ופשוט לקחת נשימה מטרדות החיים ומתוך כך לעבוד את השם בשמחה".

ואי אפשר בלי לדבר על אחיך צביקי ז"ל, שכל עם ישראל התפלל עליו ונפטר בחודש האחרון. ספר לי קצת על הקשר שלך אתו בתקופה האחרונה? וכיצד לקחתם במשפחה את מה שאירע? איך ממשיכים מכאן הלאה?

"אחי צביקי היה אדם שמאד הערכתי בגלל היושר וההגינות שלו. הוא מעולם לא אמר משהו מן השפה ולחוץ. בנוסף לכך הוא היה אדם מאד פיקח ולכן תמיד סמכתי עליו והיתה חשובה לי דעתו. חוץ מזה שהיינו אחים, היינו גם חברים ממש טובים. כבר מילדות שאפתי להיות דומה לו. הוא היה כמו מנהיג של הילדים בבית, עם האישיות הקורנת והעוצמתית שלו.

"אני חושב שאחד מהדברים שחסרים בדור שלנו זה אנשי אמת, אנשים שיכולים להסתכל לך בעיניים ללא חשש עם רוגע פנימי ושלווה. כזה היה צביקי עד הרגע האחרון, והכאב שהוא הותיר לנו בלכתו הוא גדול מאד. אבל עם זאת אני חושב שהוא נתן לנו כח להסתכל על החיים בלי לפחד ולעשות את הדברים הנכונים לפני שיהיה מאוחר.

"כעת הפצע עדיין מדמם והזיכרון עוד בוער בנו. זה קשה, אבל עלינו לקחת מהניסיון הזה את הלימוד הנדרש ולהמשיך הלאה כמו יהודים מאמינים בני מאמינים ואנחנו מתפללים להשם שמעתה נשמע רק בשורות טובות ושמחות עד ביאת גואל צדק".

תודה רבה משה, חג שמח.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.