ערכתם הסכם ממון לפני הנישואין? ייתכן שהוא לא בתוקף

ישראלי התחתן עם אזרחית זרה. כעבור כעשור, לאחר שהביאו לעולם שלושה ילדים, עלו יחסיהם על שרטון והם פנו להתגרש. בשלב זה ניסה הבעל להותיר את אשתו חסרת כל, תוך שהוא מציג הסכם ממון, שעליו חתמו השניים, ובו נקבע על הפרדה רכושית מוחלטת ביניהם.

בין היתר נקבע בהסכם, שאם תירכש דירה במהלך הנישואין, ותירשם על שם אחד מהצדדים, היא תיחשב כרכושו, ובמקרה של פרידה תעבור אליו.

תוך כדי נישואיהם, רכשו הצדדים דירה, אך בשל היותה של האישה חסרת מעמד קבע בישראל, הדירה נרשמה רק על שם הבעל. בעת שפנו להתגרש נחלקו הצדדים בנוגע לגורל הדירה. לשיטת הבעל, בהתאם להסכם הממון, הדירה שייכת רק לו.

על פי המתואר בפסק הדין, יחסי השניים החלו בסיפור אהבה גדול. הגבר הציל את האישה, בעלת אזרחות זרה, מבעלה הראשון שהיה אלים כלפיה. השניים עברו להתגורר יחדיו, עוד במהלך נישואיה הראשונים של האישה. באותה עת, מעמדה האזרחי של האישה בישראל היה ארעי, וסכנת גירוש ריחפה מעליה.

על פי המתואר, כחודשיים לאחר היכרותם, יזם הגבר את עריכת הסכם הממון מעורר המחלוקת, משום שלא בטח באישה, וחשד במניעיה.

בפסק הדין מצוין כי חששו זה של הגבר התפוגג במהרה והשניים התחתנו, ועוד לפני שנולדה בתם הבכורה, החליטו לרכוש דירה במשותף.

על פי הנטען, האישה הייתה מעורבת בכל הליך קניית הדירה, כולל בחירת מיקומה ועיצובה. גם טיוטות הסכם הרכישה כללו את שמה כשותפה לנכס לצד בעלה.

אך זמן קצר לפני החתימה, בעוד השניים יושבים במשרד עורך הדין, התעורר חשש להשלמת העסקה, בשל שהיית האישה בישראל במעמד ארעי. לדברי עורך הדין, מאחר והעסקה נחתמת גם מול מנהל מקרקעי ישראל, היא עלולה להידחות ולא יהיה ניתן לקחת בעבורה משכנתה. בשל כך, נמחק שמה של האישה מחוזה המכר.

וכך, כשפרץ סכסוך הגירושין בין השניים, שלף הבעל את הסכם הממון ואת שטר המכר של הדירה, וסירב להכיר בכך שמחצית מהדירה שייכת לאשתו.

בשל עמדתו הנחרצת של הבעל, הגישה האישה, באמצעות עו"ד אברהם קורחוב, תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, למתן פסק דין הצהרתי, לפיו יוצהר שהיא הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות על הדירה הרשומה על שם בעלה לשעבר.

כבוד השופטת מיכל ברגר בלום, קבעה בפסק דינה, כי כאשר הצדדים פנו לאשר את הסכם הממון ביניהם, הם היו עדיין ידועים בציבור ולא חשבו להתחתן. לדבריה, משעה שהחליטו השניים להתחתן, היה עליהם לאשר את ההסכם בשנית. היות והדבר לא נעשה, הסכם הממון ביניהם הפך לחסר כל תוקף.

"מדובר בפסק דין חשוב וחסר תקדים" אומר עו"ד קורחוב, שייצג את האישה. "ידעו כל הידועים בציבור, כי הסכם ממון הנחתם ביניהם, גם אם אושר כדין על ידי בית משפט לענייני משפחה, יהא חסר כל תוקף, אם לאחר החתימה עליו, יחליטו הצדדים להינשא".

בנוסף, מתחה השופטת ברגר בלום ביקורת על תקפותו של הסכם הממון בין השניים, משום שלדבריה, בעת החתימה על ההסכם, התקיימו ביניהם פערי כוחות משמעותיים.

לדברי השופטת, האישה הייתה תלויה באותה עת באופן מוחלט בגבר, ולא הייתה מסוגלת להביע כל התנגדות לדרישותיו, או לנהל משא ומתן מולו באופן שוויוני. בשל כך, קבעה השופטת ברגר בלום, הסכם הממון בין השניים אינו תקף למצב החדש שנוצר ביניהם, לאחר שנישאו, הביאו ילדים לעולם, וקיימו לאורך שנים חיי שיתוף מלאים.

בנוסף, קיבלה השופטת ברגר בלום את טענת עו"ד קורחוב שייצג את האישה, כי עצם העובדה שהדירה לא נרשמה גם על שמה, נבעה מבעיה פורמאלית, חרף השתתפותה הפעילה בכל הליך רכישתה.

כמו כן קבעה השופטת, כי לא הוכח שקניית הדירה נערכה באמצעות כספים שהביא הבעל ממקורות חיצוניים לו. על פי קביעתה, רוב הכסף התבסס על הלוואות ומשכנתה שכוסו מכספים שהוחזרו מחשבון הבנק המשותף של בני הזוג. בנוסף, ציינה השופטת בהחלטתה, כי האישה הפקידה בחשבון המשותף מעט כסף שחסכה בעצמה, את כל המשכורות שלה כשכירה, וכן את דמי הלידה ודמי האבטלה שקיבלה בעבר.

הבעל זימן לדיון חברים ובני משפחה, אשר העידו כי הלוו לו מאות אלפי שקלים למימון קניית הדירה, והתנו את הלוואתם בכך שהדירה תירשם אך ורק על שמו. בנוגע לכך, קבעה השופטת ברגר בלום, כי העדויות הללו היו מגמתיות, כאשר כל העדים, באופן מפתיע, דבקים בגרסה אחת שחזרה על עצמה.

בשל כל האמור, קיבלה השופטת ברגר בלום, במסגרת פסק דינה, את בקשת עו"ד קורחוב, לרשום מחצית מהדירה על שמה של מרשתו. בנוסף, חייבה השופטת את הבעל בהוצאות משפט בסך עשרת אלפים שקלים.

פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.